ארמין וואן ביורן: כמו מיומנה על ספידים
תשכחו מכל מה שידעתם על מוזיקה אלקטרונית. המופע של ארמין וואן ביורן, מבכירי הדי-ג'ייאים בעולם שתיכף נוחת בארץ, מפגיש אלקטרו עם איכויות רוקנ'רוליות, הכי רחוק מדאנס ששומעים בספינינג. אמיר שוורץ שמע ממנו על 25 שנים בתעשייה ועל הזכרונות הטובים מישראל
עשר שניות לחצות ותשעת אלפים בולגרים, וגם כמה ישראלים בקרבת הבמה שלא מפסיקים לנופף בגאווה בדגל, סופרים לאחור בהתלהבות ביחד עם הכרוז. הידיים באוויר: אחת אוחזת בכוס חד־פעמית חצי ריקה; השנייה מכוונת את הסמארטפון לעבר הבמה. כולם מחכים לארמין וואן ביורן, מבכירי הדי־ג'ייאים בעולם. בינתיים אפשר לשמוע נגינת פסנתר קלאסי שנמוגה ברגע שהחצוצרן עולה לבמה לסולו מהדהד. מעמדת הדי־ג'יי הבלתי מאוישת כרגע עולה לפתע רקדנית. המתופף שהצטרף זה עתה מגביר את הקצב. ואז דממה. הפליקרים נפתחים, תותחי הקונפטי משגרים מטח כבד, ועל הבמה מתגלה וואן ביורן בז'קט פלסטיק כסוף, מברך את הקהל ומתחיל לעבוד. והמקום רועד.
כמה דקות לפני זה אנחנו עוד יושבים מאחורי הקלעים וואן ביורן מתמצת בחיוך רחב את ההיסטוריה של המוזיקה האלקטרונית ב־25 השנים האחרונות. ההולנדי החביב הזה, שתכף סוגר 40, היה שם כמעט מהרגע הראשון וצמח עם הז'אנר. כבר שנים שהוא ממוקם בין חמשת הדי־ג'ייאים המובילים בעולם, ולמרות שהוא צריך לאזן בין קריירה טרנס־אטלנטית לשני הילדים הקטנים שמחכים לו בבית, נראה שהוא עדיין נהנה מחדש בכל לילה שהוא עולה לנגן.
האמרגן המקומי מאותת שאנחנו צריכים לסיים, אבל וואן ביורן ממשיך לספר איך מרכיבים את הסט האולטימטיבי. "בניגוד ללהקת רוק שיש לה את סדר השירים הקבוע שלה, כל הטראקים נמצאים על המחשב שאיתי", הוא מסביר, "החוכמה היא לא לתפוס רק את אלו שקרובים לבמה, כי הם רוקדים כל הזמן, אלא לראות את אלו שבצדדים ולהדביק גם אותם".
והוא מדביק - עם סט מגוון שממשיך לאתגר את המכורים גם אחרי שעתיים וחצי של ריקודים בלתי פוסקים, ומחבר בקלות גם את אלו שרואים אותו בפעם הראשונה.
תשכחו מכל מה שידעתם על מוזיקה אלקטרונית מרקידה, תרבות המועדונים, מסיבות שנמשכות עד הבוקר או הדאנס שמשמיעים לכם בשיעורי הספינינג כדי לשמור על דופק גבוה. ב־Embrace, המופע החדש שלו שיגיע בחמישי הקרוב להיכל הפיס ארנה בירושלים, וואן ביורן מגדיר מחדש מה מצופה מדי־ג'יי־על לספק בערב אחד. זה כבר לא רק הבחור שצריך לתפעל את הקומפקטים או הפטיפונים ולשלב טראקים במרץ (למרות שאת המופע הוא מקנח בסט ויניל אולד־סקולי שעדיין עובד מצוין). זה יותר הכלאה בין כוכב רוק שמפעיל את הקהל, צועד בהנאה על הקאט־ווק ומפרגן לזמרים ולרקדנים שלו.
המוזיקה היא עדיין אותו קלאב טראנס סופר־מלודי וכמעט פופי, אבל ההרגשה היא כמו לראות את מיומנה על ספידים. וכמה שזה נשמע מוזר, זה עובד. ועובד מצוין עם זיקוקים, לייזרים, להבות, מכונות עשן, וידיאו־ארט מושקע, ובעיקר איש אחד שמנצח בחיוך רחב - ולאורך חמש שעות מהנות - על הערב הזה.
במקביל לקריירה, וואן ביורן השלים גם תואר במשפטים. וכשאני שואל אותו על הקשר בין התחומים, הוא עונה ש"זה עוזר לו מאוד לבנות לוח זמנים מדויק ולעמוד בו, מחזק את הצורך להמשיך וללמוד כל הזמן, וגם להבין מה צבא רואי החשבון והמנהלים שלו עושים בזמן שהוא מנגן על הבמה או מפיק באולפן".
כאמור, בחמישי הוא חוזר אלינו. על הקהל הישראלי יש לו רק מילים חמות, והוא נהנה להפליג בזיכרונות על המסיבות שניגן בהן כאן בעבר. אני לא יודע איך אומרים "תרימו" בבולגרית, אבל עד שוואן ביורן יפתח את הסט שלו כאן הוא כבר בטח ילמד אותה בעברית. ואז הוא ירים.
לפנייה לכתב/ת 
