לתת לנוער בסיכון כתף ומקום תחת השמש

תוך כדי אותו חיפוש התחברתי לעוד חבר'ה כמוני, אנשים שמחפשים את עצמם ומקום תחת השמש. ככה הגעתי בחופש הגדול לחופי הכנרת. ההורים לא ממש הסכימו שאצא למקומות כאלה, אז מצאתי את עצמי משקרת להם. אמרתי שהלכתי לפה, ובעצם הלכתי לשם.

העולם פתוח לפניך. קיץ, שמש, מוזיקה, ריקודים

האווירה בחופים הייתה מאוד פתוחה, משוחררת. הייתה תחושה שהכול אפשרי, השמיים הם הגבול, שהעולם פתוח לפניך. קיץ, שמש, מוזיקה, ריקודים. היה גם לא מעט דיבור בוטה, מין תחושה שאפשר להגיד הכול. בסמים גם נתקלתי קצת, פה ושם, אבל למזלי ולשמחתי לא התנסיתי. אבל אלכוהול כן. עם השתייה מגיעה גם תחושת ההתפרקות.

זה לא היה פשוט. הם לא באמת ידעו מה עובר עליי. ממש לא

כביכול מצאתי שם את המענה לכל מה שחיפשתי. אם בחיים הרגילים ניסו כל הזמן להגביל אותי ורק רציתי לפרוץ גבולות, אז שם התחושה הייתה בדיוק הפוכה. הרגשה שאני פה לכמה ימים טובים ועושה מה שבא לי. מין דמיון כזה שעכשיו הכול בסדר. למרות שבפועל זה לא נותן מענה למשהו פנימי אמיתי.

המזל שלי ומה ששמר עליי שתמיד היה לי את הגבול הפנימי. למשל, בנוגע לאלכוהול, הרגשתי שאני למעשה חווה דבר חיצוני, לא משהו פנימי אמיתי. כי בפנים הייתי שואלת את עצמי: זה מתאים לך? את באמת רוצה את זה? הרבה פעמים התשובה הייתה לא. אני מרגישה שאלוהים ממש שמר עליי במקומות שהייתי יכולה להגיע ממש נמוך.

בסוף אתה רוצה לבחור בגבול הזה ולהרגיש מוגן

בבית ידעו רק קצת מה קורה איתי, אבל לא באמת שיתפתי. הם הרגישו שמשהו קורה והיו שואלים עם מי אני מסתובבת, אבל תמיד היו מריבות וויכוחים. זה לא היה פשוט. הם לא באמת ידעו מה עובר עליי. ממש לא.

עברתי תהליך שבו יצרתי לעצמי את הגבולות שלי ממקום של בחירה

נקודת המפנה הייתה שהלכתי ללמוד במדרשה. חוויתי שם תהפוכות של 180 מעלות. עברתי תהליך שבו יצרתי לעצמי את הגבולות שלי ממקום של בחירה. מקום שמבין למה זה חשוב לחיות את המרחב בתוך הגבול. אחרי שזה קרה, יכולתי סוף- סוף גם להשלים עם הבית. הבנתי שעד כמה שהבית נתן לי גבול שלא רציתי בו, בסוף זה גם מה ששמר עליי. בסוף אתה רוצה לבחור בגבול הזה ולהרגיש מוגן. לא בגלל שאמרו לך, אלא בגלל שבחרת בזה.

אחרי כמה שנים שוב הגעתי לאותו מקום, חופי הכנרת. אבל הפעם זה כבר היה מהצד השני. אני לומדת הוראה במכללת "אורות ישראל" במסלול לקידום נוער וכחלק מההתמחות השתתפנו בפרויקט "חופים". המטרה היא לתת מענה בשטח לבני נוער שמגיעים בחופש הגדול לנפוש בחופים ולפעמים מאבדים קצת כיוון. אמרתי לעצמי: "איזה קטע! אני הייתי כאן פעם, בדיוק באותה סיטואציה".

בלילה הגענו יחד עם עוד אנשי מקצוע ומתנדבים למתחם שנקרא בשם "פינה טובה בחוף". קיבלנו חולצות זוהרות שכל נער או נערה יוכלו לזהות אותנו מרחוק, הסתובבנו בחופים בין בני הנוער, דיברנו איתם ולילות שלמים היינו במתחם כדי לקבל אותם, לזהות מצוקות, להציע עזרה, לכוון.

לילות שלמים היינו במתחם כדי לקבל אותם, לזהות מצוקות, להציע עזרה, לכוון.

היו שם גם הרבה בני נוער דתיים. כבר מזמן שאי אפשר להגיד: "אצלנו במגזר זה לא קורה, אין את זה". במאהל יש אוכל ושתייה, פופים ומשחקים, יש גם עמדה להטענת פלאפונים שמאוד מושכת את הצעירים. זה מתחם מאוד כייפי.

בלילה הלכנו בזוגות כדי לזהות מקרים שדורשים טיפול. זה היה קצת מפחיד לפעמים, אבל בעיקר מעורר זיכרונות. ראיתי בעיקר אלכוהול אצל הצעירים, גם קצת סמים. היה מקרה של מישהו שנפלט מכל מסגרת אפשרית ותוך כדי דיבור איתו הצלחתי להבין שאין לו מסגרת לשנה הבאה.

שמחתי שהצלחתי לזהות את מקור המצוקה שלו. מסתבר שפשוט לא האמינו בו. הסתבך בכל מיני דברים, מקרי אלימות, אבל הבעיה שפשוט לא היה שם מבוגר שיאמין בו. בעקבות המפגש הזה הפניתי אותו לאחד העובדים הסוציאליים. מה שהכי היה לי חזק במפגש איתו שהוא התחיל להביע רצון ועניין רק מזה שמישהו בא ואמר לו: "אתה טוב, יש בך המון".

 רק מזה שמישהו בא ואמר לו: "אתה טוב, יש בך המון".

שאסיים את הסטאג' שלי בהוראה הדבר שאני רוצה זה לעבוד עם נוער בסיכון. אני מרגישה שזה העניין שלי בעולם ורואה בזה הרבה יותר אתגר דווקא בגלל שהייתי במקום הזה. לדעתי כל מי שעונה להגדרה 'נוער בסיכון' אלו הם פשוט בני נוער שלא היה מי שיתווה להם דרך אמיתית ויסתכל על הנשמה שלהם ויגיד להם: 'יש בכם המון ואתם יכולים להגיע לשמיים'.

• הכותבת היא סטודנטית במכללת "אורות ישראל" - מכללה אקדמית דתית לחינוך. שמה המלא שמור במערכת.