"הגל": אקשן ללא נשמה
הסרט הנורבגי "הגל" מצליח להמחיש את אימת הטבע במיומנות נוסח הוליווד ומפגיש את הצופים עם עוצמתו של צונאמי, אבל בשלב מסוים המתח הופך לציפייה מייגעת לבואו של האסון. הגיבור החרדתי וסיפורו המשפחתי לא מצליחים להשלים את החסר
הבמאי הנורבגי מורטן טילדם יצר את המותחן "Headhunters" והמשיך להוליווד עם "משחקי החיקוי" ובקרוב "הנוסעים". בן ארצו טומי ווירקולה הגה את "Dead Snow" מקפיא הדם וביים באנגלית את "הנזל וגרטל: קוטלי המכשפות". "צייד הטרולים" של אנדריי אוברדל זכה למעמד קאלט בקרב חובבי האימה, ובפסטיבל טורונטו האחרון הוא הקרין בבכורה את הזוועתון "The Autopsy of Jane Doe". יואכים רונינג ואספן סנדרברג היו מועמדי נורבגיה לאוסקר עם "קון-טיקי" לפני שהרימו עוגן ויצאו עם ג'וני דפ לביים את "שודדי הקריביים 5". הבנתם כבר את הרעיון: נורבגיה היא כיום המקום הקרוב ביותר לתעשיית הקולנוע האמריקאית – זו המסחרית. לתשומת לבם של הקולנוענים הישראלים: אלו הם המותחנים, סרטי האימה, המדע הבדיוני והפנטזיה שלוקחים אותם לשם.
את המסלול הזה בדיוק עושה בימים אלה רואר אוטהאוג בן ה-43 שנבחר להוביל את אתחול הפרנצ'ייז "טומב ריידר". בישראל מופץ בימים אלה סרטו "הגל" - שסחף את ראשי אולפני האחים וורנר ו-MGM, לפני שהפקידו בידיו את פרויקט האקשן היוקרתי. מדובר בסרט אסונות שמתקשר למציאות היומיומית המפחידה של תושבי גיירנגר – עיירה פסטורלית השוכנת בסמוך לפיורד יפהפה ובצלו של ההר המאיים אקרנסט. נשירתם של סלעים מתוך ההר אל המים עשויה לגרום לצונאמי קטלני.
זה קרה בעבר בפיורדים אחרים. כמו שמדווח לנו כבר בתחילת "הגל", בין השנים 1905 ל-1935 נספו לא פחות מ-170 איש בשלושה אסונות צונאמי נפרדים. על כן, גם האתר בגיירנגר מנוטר יומם ולילה – בסרט וגם בחיים האמיתיים - במטרה לספק אזהרת פינוי לתושבים מבעוד מועד.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
- תחת לחץ
- אור בין האוקיינוסים
- שבעת המופלאים
- מלך שלי
גיבור עלילת "הגל" הוא קריסטיאן (קריסטופר יונר, "האיש שנולד מחדש") – גיאולוג ואיש משפחה, שמתקשה להפריד בין עבודתו המחייבת לבין יחסיו עם אשתו אידון (אן דאל טרופ) ושני ילדיו – סונדרה המתבגר ויוליה הצעירה. בעוד הססמוגרף שלו במעבדה מדויק למדי, זה המשפחתי לוקה בחסר. קריסטיאן לחוץ תמידית. האפשרות של צונאמי מטרידה את מנוחתו לאורך היממה כולו, עד כדי כך שהוא לא חש באסון המאיים על הסביבה האינטימית שלו. ההר אולי יקרוס אל המים מתישהו, אבל בינתיים זוהי משפחתו שמתפרקת.
העובדה שהוא אמור לסיים את עבודתו בתחנת הניטור ולעזוב את גיירנגר, אמורה להקל על המתח בחייו ובחיי משפחתו. אלא שכמו בחוק מרפי, או במדריך לתסריטאי סרטי אסונות הוליוודיים, דווקא אז קורה הבלתי נתפס: ההר קורס אל תוך מי הפיורד ויוצר גל אדיר בגובה 80 מטרים. מהרגע הזה יש לתושבי העיירה עשר דקות להתפנות לנקודה גבוהה דיה. הרגע הקריטי הזה מוצא את קריסטיאן כשהוא נושא את בתו הקטנה יוליה בדרך למפלס הבטוח, זאת בעוד אידון וסונדרה לכודים במרתף בלבה של אמבטיית הבוץ, שהייתה פעם עיירה שוקקת חיים. אסון הטבע הוא הנקודה שבה המשפחה תיבנה מחדש. האב הדואג יוצא להציל את אשתו ובנו.
כל אלה תואמים את מה שהיינו מצפים מתסריט שפועל על פי הנוסחאות של הקולנוע האמריקני. מה שבכל זאת שונה הוא הגיבור החרדתי להחריד. הוא מקפיד להיצמד לפרוטוקול, ומדקדק עד לפרט הכי קטן. חבריו בצוות בתחנת הניטור מעריכים אותו, אך חושבים שהוא מגזים בדאגתו, אבל הוא לא מרפה. מדובר בחנון מהזן המרובע ביותר. לא כזה שיחרוג מהמקובל, כפי שהיינו מצפים מהגיבור ההוליוודי הטיפוסי מלא ההשראה, הלא ממושמע, שחושב מחוץ לקופסה.
שאננות וזלזול בפרוטוקול הם הרעה החולה בסרט אסונות אחר שיעלה השבוע לאקרנים - "אסון בלב ים" בכיכובם של מארק וולברג וקורט ראסל, המשחזר את האסון באסדת הקידוח דיפווטר הורייזן. הנבלים שם, כמו במציאות, הם הבוסים שחורגים מהנהלים, מקדימים את הפעלת המתקן לפני השלמת הבדיקות, לצורך הגברת הרווחים - בניגוד לשיקול דעתם של המפקחים - ובכך גורמים לאסון. במקרה של "הגל" אין את מי להאשים.
אפשר להבין מדוע הימרו MGM והוורנרים על אוטהאוג. "הגל" היה מועמד נורבגיה לאוסקר בשנה שעברה והוא מיישם אלמנטים מובהקים מתוך התבניות ההוליוודיות נוסח סטיבן ספילברג ואחרים. הבמאי מפגין מיומנויות קולנועיות טכניות ראויות, ולמרות התקציב הצנוע בסדר גודל הוליוודי (קצת יותר מ-6 מיליון דולר), מצליח להמחיש לנו את אימת הטבע ומציב את קריסטיאן וגם אותנו מול הספקטקל של הצונאמי האדיר – שממלא את המסך במשך כמה דקות.
אך בעוד הפיורד השליו הופך לסוער ורוגש, הסרט נותר נטול נשמה. תהליך בניית המתח הולך ומתארך. אנחנו הרי יודעים שהצונאמי בוא יבוא מתישהו, אך בשלב מסוים הציפייה הופכת למייגעת. המשבר המשפחתי אמור לתחזק את הערנות שלנו, אבל הדמויות אינן משכנעות מספיק כדי שנזדהה איתן, והחרדתיות של קריסטיאן מציקה גם לנו – לא רק לבני משפחתו וחבריו לעבודה.
אוטהאוג, שהתחיל את דרכו ב-2006 עם מותחן אימה אלים בשם "Cold Prey", סוגר מעגל בסביבה הטבעית שלו עם "הגל", אחרי שנסחף לעבר הרפתקאות לנוער מתוצרת נורבגיות ("Magic Silver" מ-2009, ו"Escape" מ-2012). עכשיו הוא זורם הלאה להוליווד, ושם הוא אמור לשחות ביחד עם הכרישים האמריקנים. נקודת הפתיחה שלו עם "טומב ריידר" מבטיחה מבחינתו, ו"הגל" מוכיח שהוא כשיר לכך. ההבנה והיישום של נוסחאות הקולנוע האמריקני מורגשות גם בנורבגית המדוברת בסרט. אם כי זה עשוי להישמע קצת זר ומוזר לאוזן הישראלית. מי שיתגבר על כך, יקבל סרט הוליוודי – די שגרתי.
"הגל" (נורבגיה) – במאי: רואר אוטהאוג. שחקנים ראשיים: קריסטופר יונר, אנה דאל טורפ, תומאס בו לארסן, ופרידיוב סוהיים. אורך הסרט: 105 דקות.
