הם צריכים עזרה, אבל לא יודעים איך לבקש

בשיתוף ארגון לתת

כשהתחלתי להתנדב בארגון לתת הייתי בתיכון, ממש בראש השנה שלאחר מלחמת לבנון השנייה. אני, כמו רוב החברה הישראלית אז, חיפשתי מקום להתנדב בו ו"לתת" היה השם הראשון שקפץ לי ולעוד חברה לראש.

באותו הזמן לא הכרתי את שלל הפעילויות של הארגון, בסה"כ תלינו שלטים ברחבי תל אביב: "להיות ישראלי זה לתת". משם המשכתי בכמה פעילויות התנדבות אחרות, בין היתר במבצעי איסוף המזון.

רק כשבע שנים לאחר מכן, כיוון שהיה לי רכב פרטי, נפלה בחיקי הזכות להתנדב

ב"לתת סיוע לחיים". כמובן שגם אז לא ידעתי מה מצפה לי, בסך הכל היה עליי למסור חבילת מזון לניצולי שואה באזור המגורים שלי ורק אחת לחודש.

אף אחד לא הכין אותי לזה שאני עומד להיפגש עם האנשים שבנו את המדינה הזו ושאני גם עומד לגלות שאותה המדינה לא דואגת להם לזכות הבסיסית להתקיים, להזדקן ולעיתים אף למות בכבוד.

כבר יצא לא פעם שהגעתי לבתים של ניצולי שואה שבעצם היו ממוקמים במחסן של הבניין, או מקום מאולתר אחר, וכל הבית מורכב ממיטה מתקפלת, מזרן צבאי, מקרר ישן וארון בגדים מתפרק.

לרוב הדבר הראשון שאתה רואה בכניסה לבית זה תרופות, הליכונים ומערכת של לחצן מצוקה.

אני לא מצליח כבר לספור את כמות הפעמים שבהן ניצולים, החיים מתחת לקו העוני, מתעקשים שאקבל כסף על השירות הבסיסי הזה, להם מן הסתם מדובר כנראה בשירות שאמור להיות בתשלום. לוקח לי כל פעם זמן לא קצר לשכנע אותם שמדובר בהתנדבות ושאני לא אמור לקבל על זה כסף.

גם קרה לי לא מעט פעמים שהייתי צריך לעלות לדירה, לאחר שלא ענו לי בטלפון, רק כדי למצוא על הדלת מודעת אבל ואז בצער לשלוח הודעה לרכזת שלי שאותו אדם נפטר.

נראה גם כבר מיותר לציין שבכל פעם שאני עולה עם ארגז אני מציע לאדם שמולי, עזרה לפרוק את הארגז ולשים כל דבר במקומו, אך כמובן שאני נענה בשלילה - "הנכד יבוא", "המטפלת תעשה את זה".

לא זכור לי מתי ראיתי לאחרונה מטפלת או נכד, אבל כן זכור לי שברוב הפעמים, חודש לאחר מכן, הארגז עוד שם, מחכה שיוציאו ממנו חלק מהמוצרים.

"יש משהו נוסף שאפשר לעזור בו?" זה משפט שבו אני מסיים כל חלוקה, אבל

תמיד נענה בשלילה. אבל אנחנו, בארגון לתת, יכולים לעזור וגם עוזרים להם בכל כך הרבה דברים: מימון משקפיים, טיפולי שיניים, שיפוצים, ניקיונות וסדר, שמיכות לחורף, תנורים, רהיטים ועוד ועוד.

אז שלא תבינו לא נכון, הם צריכים, הם פשוט לא יודעים להגיד לנו את זה, חלקם אפילו לא דוברים עברית. הם צריכים אותנו המתנדבים, אתכם, שתבואו ותעזרו.

אפשר להתחיל כמוני - פעם בחודש בואו עם הרכב, קחו ארגז מלא מוצרים והביאו אותו לביתם של הניצולים. אפשר לעשות זאת ביחד עם בן או בת הזוג או עם הילדים. אפשר גם לבוא פעם בשבוע לשעה וחצי בסך הכל, לשבת איתם בבית ולשמוע מה יש להם להגיד, אני מבטיח לכם שלא תתאכזבו. ואפילו אם כל זה לא מסתדר לכם, וזה בסדר, אז בפעם הבאה שאתם בסניף שופרסל, קנו מוצר ושימו אותו בארגז של לתת, המתנדבים שלנו כבר יודעים למי צריך לתת אותו.

עמית עקיבא, מתנדב בתכנית סיוע לחיים, ארגון לתת

בשיתוף ארגון לתת