קריירה מהפרברים: המצליחנים שגרים רחוק

רחוק מהעין אבל קרוב לעסק: ערן בלאושטיין מתגורר בישוב כמון שבגליל התחתון, אבל המגורים בפריפריה לא מפריעים לו לנהל עסק מצליח, והוא לא המקרה היחיד.

כתבות נוספות בערוץ הקריירה  

ליהנות מכל העולמות: להיות שכירה - ולנהל עסק

 המדינה לא נותנת לנשים כמוני הזדמנות

כמה תרוויחו במקצועות העתיד של ההיי-טק?

בלאושטיין עבד במשך שנים כמנהל חנות מקוונת באתר הקניות ברשת "אמזון", ולפני שנתיים ייסד את הקורס הראשון בארץ למסחר באמזון. את מרבית העבודה הוא מבצע ממשרד בישוב בו הוא גר: "כל בוקר אני לוקח את הילדים לגן ביישוב, ומגיע למשרד שלי, שיושב מאה מטר מהם. השכירות זעומה ביחס למרכז, אני שוכר משרד של 80 מ"ר בעלות של חדרון בתל אביב".

רובו של הקורס אותו מפעיל בלאושטיין מתקיים בהרצאות המועברות באינטרנט, והקשר עם התלמידים נעשה באופן מקוון, מה שמאפשר לו לעבוד מכל מקום. "שידרתי בקיץ וובינר (שיעור אינטרנט) מאיטליה כשהייתי שם בחופשה עם אשתי וילדיי, העברתי שיעור מבית ההורים של אשתי כשהתארחנו אצלם, ומבית של חבר ששהיתי אצלו. אין מגבלה". גם שאר עובדי השיווק והמכירות של הקורס, שעבודתם נעשית דרך המחשב או בטלפון, עובדים מכל רחבי הארץ.

במקום "קטן", העסק נחשב "גדול"  

בלאושטיין מסביר עד כמה המגורים ביישוב הקהילתי מקלים עליו כבעל עסק עצמאי: "יש לעסקים במקום קו מועדף בבזק, שלא תהיינה תקלות כמו לשאר היישוב". על פי בלאושטיין, במקום "קטן", אתה נחשב ללקוח "גדול" בעיני ספקי השירותים. "אם אני בעל עסק בתל אביב וזקוק לשירותי דואר למשל, אני 'עוד עסק'. פה אני לקוח גדול של הדואר. אם אני צריך להביא לתקופה מכולה, אני מבקש מהמזכירות אישור לשים מכולה מחוץ למשרד ביישוב. בתל אביב אין סיכוי שיאשרו כזה דבר למישהו".

נוסף על היתרונות התעסוקתיים,  בלאושטיין, נשוי ואב לארבעה ילדים, נהנה מחיים כפריים: "אנו חיים בישוב קהילתי, בבית ובחצר מסתובבים ארנבת, ארבע תרנגולות וכלבה. שיחת היום אצלנו היא על עקרב שנמצא בארון המגבות באמבטיה או נחש שהתחמק בין קירות הבית, בקיצור: חיים פה את החיים".

ערן בלאושטיין

עזרה מחברי הקיבוץ 

יפעת פלד התגוררה בתל-אביב, בשרון, ואפילו בפרנקפורט כאשר עבדה כמנהלת כספים בחברות שונות, אך לפני שלוש שנים נישאה ועברה לקיבוץ רמת יוחנן באזור הקריות. דווקא שם עברה לקריירה עצמאית כשהקימה את "פאניילז" - מיזם של מדבקות לציפורניים, שניתן להדביק ולהסיר בקלות.

בסיס העסק הוא בביתה של פלד בקיבוץ, כאשר המחשב האישי והסלולארי הם חוליה חשובה בניהול החברה. היא מספרת כי בהתחלה, חיפשה אחר מעצבות שיכינו את המדבקות באמצעות הרשתות החברתיות ונעזרה בחברה מהתחום אך בקולקציות הבאות כבר לא היה צורך בעבודת גיוס. "כיום, המעצבות פונות לבד דרך האתר, והמתאימות מצורפות לקבוצה סגורה בפייסבוק שפעילה בעיקר לפני השקת קולקציה, שם ניתן לקבל פידבק, דגשים והנחיות".

המדבקות מיוצרות במפעל בקיסריה, והחברה המדפיסה היא בעלת מניות בחברה. הקרבה לייצור מאפשרת לפלד לפקח על התהליך. המכירה עצמה מתבצעת דרך הרשת והמוצרים נמכרים בדואר, ואפילו את תחזוקת האתר היא מבצעת בעצמה או על ידי עזרה טכנית מרחוק.

פלד מספרת על היתרונות שבמגורים בצפון: "הופתעתי לגלות אזור תעשייה שלם בחיפה, שניתן למצוא בו כל דבר, ואפילו במחירים יותר משתלמים מהמרכז. את הדואר אני שולחת בסניף קטן, בו אני לא צריכה לעמוד שעות בתור. יש לי את הטלפון של מנהלת הסניף ולפעמים אני צריכה טובה אישית ממנה, כמו להשאיר דואר רשום לשליחה כשיש תור, והיא שמחה לעזור".   

פלד מספרת על היתרונות שהקיבוץ מאפשר: "המגורים בקיבוץ שיתופי מאוד מקלים. למשל, אם יש יריד שאני משתתפת בו, קל לי למצוא רכב מתאים וגדול מספיק ב'סידור רכב' של הקיבוץ, מבלי שאצטרך להחזיק אחד כזה בבעלותי. היה מקרה שבו התבקשתי 'להטיס' לתל אביב סטים של מדבקות לצילומי הפקת אופנה גדולה. כמה טלפונים בהולים בין חברי קיבוץ, ומצאנו חברת קיבוץ שנסעה באותו יום לאזור תל אביב, והקפיצה לי את המוצר לשם".

יפעת פלד

הלקוחות ברשת הן השגרירות

בעיני פלד, למרחק מהמרכז האופנתי יש גם יתרונות: "אני בטוחה שהמרחק מ'אזור הסצנה' מנתק אותי קצת מהתחרות המקומית, לטוב ולרע. יש הרבה שואו-אוף בתחום הזה ואני יכולה להתרכז בעשייה. אני נהנית לשבת בגינה בחוץ עם הלפ-טופ ולעבוד. הקצב פה הוא אחר מאשר בעיר והוצאות המחיה הנמוכות מאפשרות לי להתרכז בבנייה של הקריירה שלי ושל העסק ולא להילחץ מתזרים המזומנים".

למרות זאת, פלד צריכה לעלות על הרכבת מדי פעם ולהגיע לפגישות במרכז: "אי אפשר להתעלם מכך שהצנטרום האופנתי ומירב המפגשים מתרחשים במרכז, אני אוהבת את הנסיעות האלו ואת היציאה קצת מהבועה של עצמי. עם כל הכבוד לשקט של הקיבוץ, יש בי גם חלק עירוני שרוצה תחזוק מפעם לפעם".

עיקר השיווק מתקיים ברשתות החברתיות, "כשמדובר במוצר מתחום הטיפוח והאופנה זו הדרך האידיאלית להגיע ללקוחות", מסבירה פלד. לפאניילז יש נוכחות בפייסבוק ובאינסטגרם והלקוחות שמצטלמות עם המדבקות נושאות את שם המוצר ברשת. פלד מתארת: "יש לנו לקוחות שהן ממש שגרירות שלנו. המוצר הוא חלק משיגרת יומן והן מציגות זאת אצלן בפרופיל".

דרך הרשת מגיעים גם מיזמים רבים של החברה. "קיבלנו בקשה במייל למסיבות רווקות או מארזים מיוחדים לחג ואחר כך הרמנו את הכפפה להציע עוד מזה".

לאחרונה, פלד מצאה דרך נוספת להגיע לקהל, באמצעות השקה של סוכנות שעורכת ערבי פעילות ברחבי הארץ, בהם המשתתפים נחשפים למוצר מקרוב.

יחד עם ההתקדמות, פלד אינה מתרכזת רק בעסק הפרטי, אלא שואפת לסייע ליזמים נוספים: "לאחרונה הצטרפתי ל'קרן שמש', חברה לתועלת הציבור שעוזרת ליזמים צעירים בתחילת דרכם, והמטרה שלי היא להגביר את הנוכחות שלהם כאן בצפון ולהביא לכך שיהיו יותר מנטורים מהאזור ויזמים מקומיים שייהנו מתמיכתם".

"בתל אביב משאית תחסום את כל הכביש"

אחת שהפכה את המגורים המרוחקים ליתרון היא דניאל מנדלמן, הבעלים של "מנדי - טבעונות עד הבית", חברה למשלוחים של אוכל טבעוני קפוא. מנדלמן, בת 21 מאזור אור עקיבא, מספרת כי החליטה להקים את העסק לפני שנתיים דווקא בגלל מקום המגורים.

"אני טבעונית מגיל 15 ואכלתי רק פסטה וקורנפלקס, הייתה תקופה שעברתי למרכז וגיליתי עולם מלא של אוכל טבעוני במסעדות, והתחלתי לחשוב איך אני מביאה את האוכל הביתה, כשכל מנה עולה 40 שקל והאוכל בכלל לא קפוא. מהמשפט הזה עלה לי הרעיון, ותוך חודש נפתח העסק. בשוק הטבעוני אין הצע לאנשים מהפריפריה ואנחנו הפתרון האידאלי".

המיקום מאפשר למנדלמן לבצע משלוחים מאזור הקריות ועד לאשקלון, והיא מוסיפה שהקרבה של העסק למקום המגורים משמעותית: "זה מקל על הניהול, מאוד נוח שאתה יכול להגיע בכל רגע לעסק. אם יש בעיה, אם יש הפסקת חשמל, אתה מודע להכול כשזה באזור שלך".

דניאל מנדלמן

בנוסף, הספקים שמגיעים זוכים לתנאים שאין במרכז: "בתל אביב אין חניה, אם אתה שם משאית אתה חוסם את כל הכביש. אנחנו לא רוצים להיות באזור תעשייתי ולכן זה יתרון מאוד גדול. גם אם אנחנו נחליט לעבור למקום יותר גדול ולהביא עוד אנשים, יש חניות ויש רוגע, כשספקים מגיעים אפשר לשבת ולשתות קפה ואז לשלם את מה שצריך".

למרות זאת, מנדלמן מצהירה כי יש חסרונות במיקום:"אנחנו לא יכולים לעשות איסוף עצמי לכל איזור המרכז, אנשים שומעים שאנחנו באזור הצפון והם לא יגיעו. אם הייתי רוצה לפתוח חנות, אני לא בטוחה שהייתי פותחת אותה באיזור פריפריאלי".