שרי הממשלה עמדו דקת דומייה לזכר פרס: "הגשים את מטרתו לשרת את עמו"
ראש הממשלה נתניהו והשרים התכנסו לישיבה מיוחדת בעקבות מותו של הנשיא התשיעי בגיל 93. נתניהו נשא הספד: "הוא סמל להיסטוריה הישראלית המתחדשת. הוא בנה את מולדתו ביזע ועוז". ההלוויה תתקיים ביום שישי ב-09:30 בחלקת גדולי האומה בהר הרצל
הממשלה קיימה היום (ד') ישיבת אבל מיוחדת בעקבות מותו לפנות בוקר של נשיא המדינה התשיעי וראש הממשלה לשעבר שמעון פרס. "זהו יומה הראשון של מדינת ישראל בלי שמעון פרס", אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו בפתח הישיבה המיוחדת. טרם הצהרת נתניהו עמדו שרי הממשלה דקת דומייה לזכרו של הנשיא התשיעי. ההלוויה תתקיים ביום שישי בשעה 09:30 בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
אובמה: "פרס - מהבודדים ששינו את ההיסטוריה"
המשפחה, המדינה, החזון: תמונות חייו של פרס
"שמעון פרס מגדולי מנהיגינו שמאחוריו שובל ארוך של הישגים יחודיים. בשם העם היהודי כולו ובשם אזרחי ישראל, בשם ממשלת ישראל, אני מוסר כאן תנחומים עמוקים למשפחתו של שמעון. שמעון פרס חי חיים עתירי מעש, שהם סמל להיסטוריה הישראלית המתחדשת, חיי עם עתיק שצועד קוממיות על ארצו, כוחו עמו להגן על עצמו, והוא בונה את מולדתו ביזע ובעוז".
נתניהו המשיך בהספד: "כששמעון הגיע כנער צעיר לבית הספר החקלאי בבן שמן, הוא כתב 'מטרת חיי היא לשרת את עמי'. הוא הגשים את מטרתו זו. הוא האמין בכל לבו במטרות הציונות, נישא על כתפי חזון מעורר השראה. שמעון ליווה את הריונה של המדינה, עמד ליד עריסתה, וידא שתעמוד על רגליים איתנות. הוא ניצב לצדו של בן גוריון בזמן של הכרעות גורליות, בזמן שישראל הצעירה הייתה שברירית וכוחה הצבאי עדיין בהתהוות. שמעון תרם רבות לביצור כוחנו, הייתה לו תרומה סגולית להתעצמותנו הביטחונית במישור הגלוי ובתחומים שהשתיקה יפה להם".
"אחת מפסגות חייו הייתה הצלחת המבצע לשחרור בני עמנו שנחטפו לאנטבה", המשיך נתניהו. "כשר ביטחון בממשלת רבין שמעון מילא תפקיד מרכזי בהחלטה לשגר את טייסינו ולוחמינו ללבה של אפריקה. אבל בצד זה, בצד כל פעולתו למען ביטחון ישראל, שמעון פרס לא פסק לחתור לשלום, ולהאמין בשלום. ידו תמיד הייתה מושטת לפיוס היסטורי עם שכנינו. וגם אם פיוס זה התמהמה, הוא לימד אותנו לא להיכנע לייאוש אלא לדבוק בתקווה וגם להמשיך בעשייה".
על פועלו הפוליטי אמר נתניהו: "כולנו יודעים שהחיים הפוליטיים לא תמיד פינקו את שמעון, לצד הישגיו המרשימים ידע גם אכזבות, ידע גם רגעים קשים וידע גם ביקורת נוקבת. אבל בכוח הרצון העז שלו שמעון המשיך לחתור קדימה, חדור בשאיפה לקדם את התפתחות המדינה שהוא אהב כל כך, חדור בשאיפה להביא לשלום. היו דברים רבים שהסכמנו עליהם, מספרם הלך וגדל במשך השנים, אבל היו בינינו חילוקי דעות שהם חלק טבעי מהחיים הדמוקרטיים. גם במקרים אלה הכבוד שרחשתי לשמעון לא נפגם כהוא זה. להיפך, ככל שחלף הזמן יחסינו התהדקו. הערכתי אותו, אהבתי אותו".
נתניהו סיפר שבתקופת כהונתו של פרס כנשיא היו להם פגישות ארוכות אל תוך הלילה שבהן שמע את סיפור חייו. "התפילה שנשאתי בשם אזרחי ישראל כולם מעל בימת האו"ם, התפילה שנשאתי להחלמתו, לא התגשמה. אבל נחמתנו היא בכך שכל כך הרבה דברים בחייו כן התגשמו. בשבע שנותיו של פרס כנשיא הייתה לו עדנה, הוא זכה לאהדה ציבורית חוצת מפלגות ומגזרים. אהבת העם הייתה נתונה לו וחיממה את לבו. שמעון היה איש של חזון, הוא היה איש של שלום, הוא היה גם איש ספר ואיש רוח, והרי בלעדי שניים אלה לא תיתכן תקומה לאומית".
המוסד פרסם היום הודעה בעקבות פטירתו של פרס: "ראש המוסד יוסי כהן, מפקדי המוסד ועובדיו כולם, אבלים על פטירתו של נשיא המדינה התשיעי של מדינת ישראל, שמעון פרס ז"ל. לאורך שנים רבות פעל פרס יחד עם המוסד במבצעים ופעולות לביטחונה של מדינת ישראל, והיה אחד ממנהיגיה הבולטים של המדינה, סמל לשלום ולאחווה וככזה שתרם תרומה אדירה לביצור ביטחונה של מדינת ישראל".
מחר בבוקר יוצב ארונו של פרס ברחבת משכן הכנסת והציבור מוזמן להגיע ולחלוק לו כבוד. הכנסת נערכת להגעה של עשרות אלפי אנשים. בשל כך תתבקש ועדת סמלים וטקסים לאפשר לציבור להגיע ולחלוף על פני ארונו ממחר בבוקר ועד יום שישי בבוקר - כולל לאורך הלילה.
פרס היה מאושפז בשבועיים האחרונים במצב קשה במרכז הרפואי שיבא בעקבות אירוע מוחי. מאחר שהיה חתום על כרטיס אדי, משפחתו מסרה שהיא תרמה את קרניות עיניו.
פרס נולד ב-1923 בווישניבה בפולין (כיום בלארוס) למשפחה חילונית אמידה, תחת השם שמעון פרסקי. אביו היה סוחר עצים ואמו ספרנית ומורה לרוסית, והמשפחה עלתה לארץ בשנת 1934. הוא התחנך בבתי הספר "בלפור" ו"גאולה" בתל אביב ובבית הספר החקלאי בבן שמן. מאוחר יותר השתלם באוניברסיטאות ניו יורק והרווארד. הוא נמנה עם מקימי קבוצת אלומות.
ב-1965 פרש ממפא"י על מנת להצטרף למפלגתו החדשה של בן-גוריון, רפ"י (רשימת פועלי ישראל). פרס מונה למזכ"ל המפלגה והיה חבר כנסת מטעמה. ב-1967 ניתק מפטרונו הפוליטי בן-גוריון והיה שותף פעיל באיחוד בין רפ"י למפא"י, שהביא בסופו של דבר להקמתה של מפלגת העבודה.
ב-1976 היה שותף להחלטה לצאת ל"מבצע אנטבה" לשחרור חטופי מטוס אייר פראנס. ב-1977, עם התפטרותו של רבין בעקבות "פרשת הדולרים" של רעייתו, מונה לממלא מקום ראש הממשלה ובמקביל נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, תפקיד שבו החזיק עד 1992.
בבחירות לכנסת ב-1981 לא הצליח פרס, כראש רשימת המערך, בהתמודדות מול בגין. לאחר בחירות 1984 מונה פרס לראש הממשלה בממשלת האחדות הלאומית, והוא מילא את התפקיד הזה במשך שנתיים - עד לרוטציה עם יצחק שמיר.
במהלך כהונתו כראש הממשלה הוביל פרס את מהלך נסיגת צה"ל מלבנון וההיערכות ברצועת הביטחון. כמו כן פעל יחד עם שר האוצר דאז, יצחק מודעי, ליישום תוכנית כלכלית מיוחדת - התוכנית הכלכלית לייצוב המשק - שהביאה לסיום משבר האינפלציה שזעזע את המשק הישראלי.
לקראת הבחירות ב-1992 בחרה מפלגת העבודה ביצחק רבין ליושב ראש המפלגה. לאחר הניצחון בבחירות מונה פרס לשר החוץ בממשלת רבין, ובתפקיד זה פעל לניהול מגעים עם אנשי אש"ף להשגת הסכם אוסלו. כמו כן היה שותף להשגת הסכם השלום עם ירדן. על הישגי השלום קיבל פרס נובל לשלום, ב-12 לדצמבר 1994, יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת. למרות העימות הנצחי בין פרס לרבין הצליחו השניים להתגבר על משקעי העבר ולקיים במהלך כהונת ממשלת רבין שיתוף פעולה פורה.
לאחר רצח יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 קיבל פרס את תפקיד ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הכלכלה והתכנון. ב-1996 הלכה המדינה לבחירות, הפעם במתכונת של בחירה ישירה. פרס התייצב מול מועמד הליכוד, בנימין נתניהו, אך הפסיד בהפרש זעום.
ב-2007 נבחר פרס לתפקיד נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. פרס היה נשוי במשך 66 שנים לסוניה גלמן פרס, שהלכה לעולמה בשנת 2011. לזוג נולדו שלושה ילדים - צביה (ציקי), יוני וחמי.
לפנייה לכתב/ת 
