עוד אותו הצליל: עומרי כספי חוזר לסקרמנטו
עם מאמן, לוגו, אולם ומתחרים חדשים על דקות משחק, הפורוורד הישראלי יפתח את עונתו האחרונה בחוזה בתוך הבלאגן הישן והקבוע של הקינגס. גם הוא יודע שהדרך לשדרוג כלכלי עוברת דרך עוד עונה מצוינת, שאולי תסדר לו גם מקום בחמישייה
מתיחת הפנים שעברה על סקרמנטו הקיץ, אחרי 2015/2016 שהשלימה עשור של כישלונות ופספוסים, לא מסתכמת רק בעניינים מקצועיים. השינויים הם גם קוסמטיים. הלוגו החדש-ישן (שעשה קאמבק מ-1985), האולם החדש ואפילו המדים החדשים לא משאירים מקום לספק - נעשה כל ניסיון אפשרי למחוק את הזיכרונות העגומים מהשנים האחרונות.
רק שכדי לצאת לעידן חדש סקרמנטו נדרשה להרבה יותר משפצור המותג. גם להחליף אולם זה נחמד, ולו רק מטעמי שינוי אווירה, אבל אווירה רעה הייתה הבעיה האחרונה של סקרמנטו בעונה החולפת. היו שם דברים עמוקים יותר, יסודיים, שורשיים.
חוסר ההתאמה של ג'ורג' קארל לדמרקוס קאזנס, העובדה שהמאמן והרכז הפותח שלו (ומלך האסיסטים של הליגה), ראז'ון רונדו, לא שידרו על אותו גל, ואי מימוש הפוטנציאל מסגל שעם הכוונה נכונה שווה הרבה יותר מהמקום העשירי במערב, היו רק חלק מהליקויים. התאונה הייתה צפויה, כמעט חייבת להתרחש. לאף אחד לא היה סיכוי של ממש למנוע אותה, אף אחד לא באמת רצה.
מאז שקיבל קארל את התפקיד ב-2015 סקרמנטו נראתה כמו קבוצה חולה ועייפה שסובלת מסימפטומים של מאניה דיפרסיה והעייפות המחשבתית, או עייפות החומר, או שני הדברים גם יחד, הציפו אותה וגרמו לה לא להאמין בעצמה. רק שלהפיל את התיק רק עליו יהיה מעשה לא ממש הוגן משתי סיבות: 1. הוא היה כבד מדי מכדי שיהיה אפשר להעמיס אותו על גב של אדם אחד בלבד. 2. לקארל היה בוס, שמו ולאדה דיבאץ - הניקולה וויצ'יץ' של סקרמנטו.
אותו דיבאץ החליט שצריך לעשות מהפכה, עוד אחת. ההבדל בין החריש העמוק של הקיץ הקודם לזה של הנוכחי מתחלק לשניים: אז דיבאץ באמת טרף את הקלפים (חלקם הגדול גם היו חדשים), וגם השאיר את המאמן לחטוף בחילה מהשיקוי החדש שנרקח (ומהקפריזות של הסופרסטאר). הקיץ המאמן הוחלף, אבל הקלפים קיבלו רק ערבוב אחד לא משמעותי. רובם גם לא הוחלפו. המכנה היחיד המשותף לשתי המהפכות/כמעט מהפכות הללו הוא שהן הגיעו אחרי שני קמפיינים גרועים.
אז הפעם לחפיסה הבעייתית והלא מאוזנת ממילא הצטרפו עוד כמה שמות לא ממש מלהיבים. התוצאה היא ניסיון לייצר מוצר משודרג ממרכיבים די זהים ותבלינים לא לגמרי ברורים מעליו. האיש שינסה למנוע מהרכבת להתנגש שוב בקיר במהירות של מאתיים קמ"ש הוא דייב ייגר, מאמן ממפיס בשלוש השנים האחרונות, בעל ניסיון לא רע בהתעסקות עם קוביות הונגריות.
בעיות אחרות, קושי דומה
ייגר מגיע לאחת הקבוצות הכי חבולות תודעתית ב-NBA אחרי שנה קשה מאוד באחת הקבוצות הכי חבולות פיזית בהיסטוריה של הליגה. אחרי שניגב את הדמעות ממסיבת העיתונאים האחרונה והבלתי נשכחת שלו בתפקיד, וניקה את עצמו מאגלי הזיעה מהמאמצים הכבירים להביא את הגריזליס לפלייאוף למרות מכת פציעות נדירה בהיקפה ובעוצמתה, הוא צריך להתפנות רגשית למשימות לא פחות מסובכות. המורכבת שלהן שונה, אבל אמורה ללוות אותו מהימים הראשונים במשרה.
עוד ניגע במשמעות של התזוזות על הקווים עבור כספי, שישחק תחת המאמן הרביעי שלו בשנתיים האחרונות. אבל הקשר בין כספי לייגר מעניין בעיקר מהזווית הישראלית ועוד קצת מבחינת אוהדי סקרמנטו. הם הרבה יותר מודאגים, ובצדק, מהיחסים העתידיים עם קאזנס.
לומר על קאזנס שהוא קשה לאימון זה אולי הדבר המובן מאליו הכי גדול שיכול להיאמר על שחקן בליגה העונה. מערכת היחסים שלו עם קארל בעבעה באופן תמידי, והבסיס לתרחיש אוטופי שבו הקשר עם ייגר לא יהיה על מסלול התנגשות תמידי ויאיים להתפוצץ על הסובבים אותם מתחיל בהפריה הדדית. לדברי מקורבים, קאזנס אהב את המינוי של ייגר וגם הספיק להכיר אותו במשחק גולף משותף. זו התחלה מעודדת.
עכשיו סקרמנטו צריכה לנצח יותר והשימוש בקאזנס צריך להיות מושכל יותר. מצד אחד לא אובססיבי ומצד שני יעיל. הקו בין שני אלה דק מאוד וקשור בעיקר למינונים, ניואנסים ושחרור החבל. אבל לא רק.
הבדלי הגישה בין ייגר לקארל עשויים במובן מסוים לשרת את קאזנס ואולי לעזור לו להעביר את הקריירה שלו פאזה. אם קארל אהב לנקוט בגישת הפרי-סטייל, ייגר מחובר לסגנון פחות פופולרי ב-NBA הקצבי והדינמי של היום.
הכדורסל שלו שם דגש על הגנה וגבוהים, בדיוק שני הדברים שסקרמנטו נטולת המשמעת צריכה במצבה השברירי. כלומר, גבוהים לא היו חסרים לה, אבל גם אלה שהיו אף פעם לא התחברו לכדי קו קדמי איכותי. על הגנה לא היה על מה לדבר (סקרמנטו דורגה העונה במקום ה-23 במדד היעילות ההגנתי).
קאזנס ראה לאן הקיץ של סקרמנטו הולך, ולא עבר בשתיקה על החלטות תמוהות שהתקבלו בליל הדראפט (כמו ויתור על הבחירה השמינית, מרקז קריס, תמורת הסנטרים הצעירים סקאל לאביסיירי ויורגוס פפאיניס). כוכבים אחרים היו מכבסים את הכביסה המלוכלכת בבית ואומרים את אשר על ליבם בחדרי חדרים, אבל קאזנס הוא יותר כוכב מכוכב אחר מאשר עוד כוכב בלי שליטה עצמית עם פה גדול. "אלוהים, תן לי את הכוח", צייץ בייאוש, ובמהלך ההכנות לאולימפיאדה נתן למחשבות שלו ביטוי פחות מתוחכם.
אם לסקרמנטו היה מגיע בהמשך שם נוצץ שיצית לאוהדים את הדמיון ויעניק לקאזנס תקווה, המצב היה מתאזן, אבל עד לעצם היום הזה "בוגי" נשאר די בודד בחזית, מגובה בשחקני רכש מדרג הביניים. בצל האפשרות שיעזוב למקום אחר הוא שמע על צירופם של גארט טמפל מוושינגטון, אנתוני טוליבר מדטרויט וארון אפללו מהניקס שנכנס לוואקום שנוצר בעמדה 2 עם עזיבתם של סת' קארי ומרקו בלינלי.
קאזנס ינסה גם העונה לעשות יש מאין עם נקודות מתחת לסל וריבאונדים למכביר, ובכל מקרה מבט מהיר על השחקנים שיקיפו אותו לא מותיר מקום לספק באשר לעקב האכילס המרכזי של סקרמנטו העונה - הקו האחורי. בלי הנפיצות של רונדו, סקרמנטו נעדרת יצירתיות ומעוף כמעט לחלוטין בגזרת השחקנים הנמוכים שלה ושמה את הביצים על שלישיית גארדים שאי אפשר באמת לדעת לאן תסחוב את העגלה.
דארן קוליסון הוכיח שאפשר לסמוך עליו, אבל צפוי לספוג עונש השעייה על עבירה של אלימות במשפחה ולפספס את פתיחת העונה. מכאן והלאה רב הנסתר על הגלוי. טיי לוסון היה ועודנו תעלומה רצינית, מטמפל הציפיות מוגבלות ואת פרמאר אנחנו מכירים מספיק טוב כדי לדעת שלא הוא האיש שיכול להחזיק קבוצת NBA על הכתפיים שלו, גם לא את מכבי ת"א. הרוקי, מלאכי ריצ'רדסון, ינסה לספק ניצוצות, אך ספק אם יצליח בתוך הבלאגן שנקלע אליו.
היריב המרכזי: בארנס
זה משאיר אותנו עם המלחמה שצפויה לעומרי כספי על המקום ברוטציה - ועם שאלת רודי גיי. התפקוד של כספי עדיין לא ברור לגמרי, אבל בהרכבים נמוכים ההיכרות המוקדמת של ייגר עם בארנס (שהגיע בעקבותיו מממפיס) עשויה להפוך את האחרון ליריב המרכזי של הישראלי על דקות משחק. ייגר כבר הספיק להצהיר שייתן לבארנס את המפתחות לעמדת הפאוור פורוורד בהרכבים נמוכים.
כספי הוא ללא ספק הקלע הבולט בקבוצה הזו, וזו נקודת מוצא מצוינת מבחינתו לקראת העונה הקרובה. בהתקפות שהמטרה הסופית שלהן תהיה קאזנס, כספי יכול לקבל הרבה מבטים חופשיים לסל מעמדה 4, כי ההגנות יתמקדו בנטרול האיש הגדול וינסו להביא עליו שמירות כפולות כדי לעצור אותו. התקופה המשותפת של השניים בסקרמנטו גם הראתה שהם יכולים לשתף פעולה מצוין בדיוק בדרך כזו.
כספי גם מחק לגמרי מהרפרטואר שלו את הזריקות מחצי המרחק, מתוך אמונה שלמה שהן מאוד לא מתגמלות. הפועל היוצא של ההחלטה הזו היא ההבנה שאפשר וצריך להגיע לסל גם בדרך שאינה שלשות, ואת זה הוא למד לעשות באופן מעורר השראה בתקופה האחרונה. לא בכדי כספי מוביל את הליגה באספקט מרענן כמו היחס שבין זריקות מחצי מרחק לזריקות לשלוש.
אם גם העונה הזריקות מבחוץ ייכנסו באחוזים גבוהים וכספי יידע לייצר באופן קבוע חדירות לצבע וסלים תוך כדי תנועה, דברים שכבר התחיל לפתח עם הניסיון והבנת ה-NBA, הוא ימשיך לנוע על דרך מלך. אם ייגר יידע לזהות את הערך המוסף שלו כמו שקארל זיהה, כספי ירוויח, במיוחד במידה שסאגת גיי המפרכת תיגמר בטרייד מתבקש בדקה ה-90.
בעוד פחות מחודש הוא יפתח את העונה השמינית שלו ב-NBA והשלישית ברציפות באותה קבוצה, דבר שלא קרה לו מעולם בקריירה. כעת לא רק שהוא מייצר לעצמו המשכיות נדירה במונחיו אלא גם יגיע לקו הזינוק מעמדת כוח, אחרי שעשה התקדמות אדירה בכל תחום ובנה לעצמו שם ומעמד בליגה שקלטה לשעריה המון שחקנים הרבה פחות טובים ממנו - וריפדה אותם בחוזים שמנים משלו.
העונה הזו היא בעלת ערך רב עבורו בדיוק מתוקף העובדה שמדובר בעונה האחרונה בחוזה שלו, שהוא משתלם מאוד לסקרמנטו ומאוד לא משתלם לו. כספי יודע שהוא שווה יותר, ושהוא היה יכול לקבל הרבה יותר. הדרך לשדרוג כלכלי מוצדק עוברת דרך עונה טובה נוספת גם בתוך הכאוס הקבוע של הקינגס. כספי רגיל אליו, ויודע שגם העונה הוא יכול להפיק בתוכו את המיטב.
לפנייה לכתב/ת 
