בין סיינפלד לטרנסג'נדר: יהודים בטלוויזיה
בשנות ה-90 עוד חששו מסדרות "יהודיות מדי", אחר כך כבשו את המסך חובבי כוח וכסף כמו ארי גולד מ"הפמליה", והיום נשים מובילות את המהפך הסטריאוטיפי ביחד עם אחת שהתחבאה בגוף של גבר. הדמויות היהודיות עברו דרך לא קלה בטלוויזיה, אבל היא תמיד הייתה משעשעת
יהודים שגשגו בהוליווד מאז שהיא זוכרת את עצמה, אבל עד סוף שנות ה-80 הם נעדרו מהצד השני של המסך. מסיבות מובנות העדיפו יהודים באשר הם שלא למשוך תשומת לב לאורח החיים המתבדל שלהם, כי בשביל מה להם לעצבן את הגויים. המצב השתנה בשנות ה-90, בעיקר בזכות יהודי בשם ג'רי סיינפלד. עם סדרה על שום דבר שכללה את סיינפלד והמשפחה שלו ואת ג'ייסון אלכסנדר (עוד יהודי) שדמותו עוצבה על פי לארי דיוויד (עוד יהודי), לא פלא שב-NBC חששו שהסדרה עומדת להיות "יהודית מדי" ותבעו להוריד את המינון, מה שאילץ את ג'ורג' להמיר את דתו ולהיברא מחדש כבן למשפחת קונסטנזה.
כל זה לא הפריע לסיינפלד להעמיס על הסדרה שלו שלל דמויות יהודיות מטורפות, כולל רופא שיניים שהתגייר רק כדי שיוכל לספר בדיחות על יהודים תוך כדי טיפול. כשהסכר נפתח נהרו דרכו שלל יהודים משלל ז'אנרים, בהם פראן מ"נני", רוס ומוניקה מ"חברים" וקייל מ"סאות' פארק" (ומיסטר האנקי, הקקי המזמר, שאמור לשפר את יחסי הציבור של חנוכה מול כריסטמס). ההיסטוריה מלאה גם במתגיירים כמו שרלוט מ"סקס והעיר הגדולה" שלקחה על עצמה עול מצוות כדי להתחתן עם יהודי, או מתיימרים כמו סול גודמן מ"שובר שורות" ו"סמוך על סול", ששינה את השם האירי שלו (מקגיל) לשם יהודי כדי שהלקוחות שלו ירגישו יותר בטוחים. קצרה היריעה מלמנות את כולם, אז לרגל החג נתמקד רק בכמה מקרים מעניינים.
דמויות יהודיות שבראו יוצרים יהודים הן לא נדירות. נדיר יותר למצוא דמויות יהודיות שליליות שנכתבו על ידי יהודים. מוריס לוי, עורך הדין הנכלולי בסדרה "הסמויה", גרר לא מעט קיטורים מצד הקהילה היהודית בארה"ב, שרמזו שדיוויד סימון, היוצר היהודי של הסדרה, חטא באנטישמיות. "הסמויה" נחשבת לסדרה שהציבה רף חדש בכל הנוגע לדמויות מורכבות וגיבורים אכזריים שהם קורבנות של מציאות אכזרית לא פחות. מוריס לוי ייצג את סוחרי הסמים, הגנבים, הרוצחים וכל מי ששילם מספיק כדי שלוי ימרק את הפשעים שלו בחסות החוק (אבל לא תמיד באופן חוקי). אלא שבניגוד לדמויות אחרות שסבלו והתייסרו, לוי חטא ופשע והשחית, ועשה את זה בכיף.
מעבר לעובדה שהוא נראה כמו קריקטורה של יהודי מהמאה הקודמת – האף הארוך, החיוכים המרושעים, העיניים הקטנות, לוי הוא גם רודף בצע וערמומי, אדם ששום קשקוש מוסרי לא יעמוד בינו לבין כסף. בסדרה שהקפידה לחסל סטריאוטיפים של גזע ואתניות וכל הדמויות שלה זכו לסוג של מחילה או שיקוף חיובי כלשהוא, והתעקשה על הצבעים האפורים בין השחור והלבן, עו"ד לוי הוא כמו נקודה ביקום של צורות תלת ממדיות.
עו"ד לוי ב"סמויה"
כשסימון התבקש לספק לעם היהודי תשובה, הוא הסביר שכשהוא סיקר כעיתונאי את תחום הסמים והפשיעה בבולטימור, תקופה עליה מבוססת "הסמויה", רוב עורכי הדין של סוחרי הסמים היו יהודים. "לחלקם נשלל הרשיון ולחלקם רק כמעט, אבל כל מי שעסק אז בחוק הכיר שלושה או ארבעה בחורים שמוריס לוי מבוסס עליהם. אם אני מצייר את כל הדמויות האחרות מבולטימור בצורה שלילית, כל אחד מהם ממאיר בצורה מסוימת, איך אני יכול לדלג על הבחור היהודי? זאת תהיה צביעות". בין אם על מנת לאזן את התמונה ובין אם לא, שני אנשי חוק אחרים (עוזרת תובע וחוקר משטרתי) מ"הסמויה" שמוצאם היהודי נרמז במהלכה, דווקא מוצגים באור חיובי למדי, אז אולי הזווית היהודית יכולה לנוח קצת במקרה הזה.
די מהר אחרי שעלתה "הפמליה" היה ברור שארי גולד, סוכן השחקנים החלקלק של וינס, גונב את ההצגה. בגילומו הפנטסטי של ג'רמי פיבן (יהודי!) הוא קיבץ יחד את כל הסטריאוטיפים על היהודי הישן ואיכשהו התיך אותם לבנאדם הכי קול בעולם. כן, גולד שם את ההוד ביהודי. הוא חלקלק, חסר מצפון, הוא מתעמר בעובדים שלו, הוא אוהב כסף ולא מתבייש בזה, יש לו פה ג'ורה ומענה מהיר כמו ברק (האירוע האקלימי, כן? לא האיש עם השערות על הפנים).
על הנייר הוא גם יהודי טוב, עד שזה מגיע לאינטרסים שלו, ולעסקה שנופלת במקרה על יום כיפור. כשהבת שלו מגלה שהוא עובד בטלפון הנייד ביום הקדוש, הוא משביע אותה שתספר לאשתו שהוא מקיא בשירותים. כשהיא מתלוננת שהוא מכריח אותה לשקר, הוא מבטיח לה ש"זה היופי ביום כיפור, לא משנה מה אתה עושה, כל עוד אתה מתנצל לפני השקיעה". תכלס.
מקבילה מוצלחת לא פחות מאותו מדף הוא איליי גולד מ"האשה הטובה", היועץ הפוליטי הממולח שהפך לדמות המשנה האהובה ביותר בסדרה. גולד הוא עוד יהודי ששירבב את היהדות שלו לעסקים כשזה השתלם (סינג'ר את פיטר פלורק להזמין אנשים אליו הביתה לארוחה מפסקת של יום כיפור כדי לסיים משבר פוליטי), ואת הזווית הישראלית מספקת הבת שלו שמדי פעם מגיחה להתנדבות בקיבוץ בארץ או למילואים ביחידה קרבית כלשהיא.
התיאוריה אומרת שבין שני אלה מחבר יותר מאשר העובדה ששניהם גולד-דיגרים נימולים ועדכניים: איליי גולד מבוסס על רם עמנואל, ראש סגל הבית הלבן של אובמה. ארי גולד מבוסס על ארי עמנואל, אחיו של רם וסוכן שחקנים מצליח. יכול להיות שזו הסיבה ששני היהודים האלה חולקים שם משפחה משותף אף שהם משתתפים בסדרות שונות.
היהודייה החדשה
השינוי המשמעותי ביותר בדמות היהודי החדש בטלוויזיה האמריקנית ניכר דווקא בדמות היהודייה החדשה. רבקה באנץ' היא "האקסית המטורפת", שעזבה פוזיציה מבטיחה כשותפה במשרד עורכי דין מצליח בניו יורק ועברה לגור בחור כלשהוא, כדי להתקרב לאהוב נעוריה שאותו פגשה ברחוב במקרה. היא מוצאת עבודה במשרד עורכי דין עלוב ולא מפסיקה לנסות להשיג את הבלתי מושג ולקבל את הבחור. כמובן, המצב יותר מורכב מזה – הכל מתחיל הרבה קודם עם האמא היהודייה, שהפעם צוידה בכל האלמנטים שהטקס מחייב: אשה שלעולם אינה מרוצה, תמיד שופעת ביקורת אינסופית על הבת שלה ותלונות קורבניות על עצמה, נוזפת ברבקה שהיא לא נקייה מספיק ומשווה אותה נונסטופ לנשים יהודיות אחרות שלדעתה הצליחו יותר.
אבל אם יש תקווה, היא כנראה צומחת ביהודייה הצעירה החדשה. אף שבאנץ' היא בלגאן אחד גדול, מועדת לא פעם במכשולים של הרס עצמי והכחשה, היא מתרוממת, יוצאת החוצה ונלחמת בשיניים. "בעיניי הג'ואיש אמריקן פרינסס היא כבר לא הבחורה שאין לה עבודה והיא רק רוצה להתחתן ושבעלה יעשה הכל", מסבירה רייצ'ל בלום, היוצרת של "האקסית המטורפת". ובאמת הג'אפ הנוכחית היא אשת עסקים משכילה, עצמאית, שאפתנית. היא אמנם מתוסבכת, אבל מי לא?
כמו באנץ', גם שושנה מ"בנות" היא עוד ג'אפ שהתחילה כדמות שלילית או רכרוכית, אבל בסוף העונה החמישית (ספוילר) הייתה זו שסיימה קולג' ולפחות ניסתה לגור בחו"ל ולהתאפס על עצמה מבחינת קריירה. רייצ'ל גולדברג, הגיבורה של "UNREAL" (שגם היוצרת שלה, גרטרוד שפירו, היא משלנו), היא עוד יהודייה פרובלמטית ומעט מטורפת, אבל יש לה הרבה מוטיבציה וכוח ורצון. באנץ', אגב, היא גם דוגמה טובה לאופן שבו הביטוי היהודי בסדרות נפתח בעשור האחרון מעוד אזכור של חנוכה או יום כיפור לעשרות פרטים קטנים שמשקפים במדויק את אורח החיים היהודי (האמריקני, כן?). רגע השיא של הביטוי הזה התנקז כנראה ל"ג'אפ באטל" של באנץ' מול הנמסיס היהודייה שלה מניו יורק, אודרה לוין. פרגנו לעצמכם רגע יהודי כשר:
נדמה שהשינוי העיקרי בדמויות היהודיות בסדרות האמריקניות הוא הגיוון. נראה שאחרי התיאורים הכלליים או הסטריאוטיפים הגיע זמנם של הניואנסים. מי שלקח את זה הכי רחוק היא כנראה "טרנספרנט", הסדרה שמצליחה לספר את הסיפור הקווירי הגלובלי שאין לו קשר לדת, ולשלב אותו בצורה אותנטית בטקסי אשכבה בתכריכים, במסיבות בת מצווה, ביידיש, בבתי כנסת וברבה קונסרבטיבית. יהודים, מתברר, הם בכל מקום.
ג'פרי טמבור (שגילם את הסייד קיק היהודי של לארי סנדרס, ובהמשך גילם את ג'ורג' בלות', אב "משפחה בהפרעה" שכמו רבים וטובים מנצל את תקופת המאסר שלו כדי להתקרב לאלוהים היהודי) הוא מורט - מוירה, אב המשפחה הטרנסג'נדר. בסצנה מצוינת שממחישה את השילוב המוצלח בין סיפורה של משפחה יהודית לא מתפקדת מלוס אנג'לס לבין סיפורה של משפחה שבה האבא יוצא מהארון, מורט - כאשה - מדליק נרות שבת. לא כשטיק, ללא כבדיחה, אלא כריטואל מסורתי משפחתי.
בפינה השנייה ממוקמת שלי, אשתו לשעבר של מורט, האמא היהודיה 2.0. היא עדיין דוחקת בבן שלה למצוא מישהי לצאת איתה, אבל לא שוכחת גם את עצמה. המודל החדש של האמא היהודיהי מתבטא בסקסואליות שלה. הסצנה הנדירה בה היא חצי-כופה על מוירה לענג אותה באמבטיה, לא השאירה שום מקום לספק. הבייבי בום יצר דור שלם של אמהות יהודיות פעילות ומשוחררות מינית.
"הוליווד בדרך כלל מתעקשת ש'תכתוב כמו יהודי ותלהק כמו בריטי'", אומרת ג'יל סולוויי, היוצרת. "אבל אני החלטתי שנכתוב כמו יהודי, נלהק כמו יהודי, נשחק כמו יהודי, נתפרק כמו יהודי, נעשה טעויות כמו יהודי ונבכה כמו יהודי".
