בתו של פרס: "המילה פנסיה לא הייתה קיימת באוצר המילים שלו"
פרופ' צביה ולדן, בתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס שנפטר הבוקר, מספרת על הרגעים האחרונים בחייו. "הוא לא סבל והיה מוקף באנשים מעולים". על המסע הארוך של חייו היא אומרת: "זה או לעבוד או לא לחיות"
"זה רגע שהיה לנו זמן להתרגל אליו, זה לא קרה באופן פתאומי. המצב שלו הלך והידרדר בדרך כל בשר. הוא לא סבל, היה מוקף באנשים מעולים, קיבל טיפול יוצא מן הכלל אבל נקרא לישיבה של מעלה". פרופ' צביה (ציקי) ולדן, בתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, נקראה אתמול בלילה יחד עם בני המשפחה כדי להיפרד ממנו, כמה שעות לפני שנפטר הבוקר (רביעי).
היו רגעים שבהם אנשי הצוות הרפואי אמרו שבאמת האמינו שהוא יגיע לשיקום.
"כן, קודם כול מי שעקב אחריו יודע שהוא היה איש מאוד מאוד חזק, מאוד חסין ועמיד, עם הרבה משמעת עצמית. דברים שלאחרים לקח הרבה זמן להחלים מהם אצלו זה היה מהיר, מפני שהוא לא ויתר לעצמו. לכן אנשים האמינו, סמוך לאירוע עצמו, האמינו שיש תקווה. אבל אין דרך לדעת אז צריך להתאזר בהרבה סבלנות אבל התברר שלא הייתה יותר תקווה".
אני מכיר את אביך כ-14 שנים ונדמה לי שאף אחד לא שמע אותו מדבר על האופציה שמתישהו זה ייגמר, המסע הארוך שלו. איתך הוא דיבר על אופציה של פנסיה?
"על פנסיה? אין באוצר המילים שלו כזו מילה, לא הייתה. אצלו זה או לעבוד או לא לחיות, אין דרך ביניים. כל עוד העבודה קיימת וצריכה להיעשות הוא לא תכנן להפסיק אותה. לא שמענו ממנו דיבורים על פרישה או יציאה לגמלאות, אבל בהחלט שמעתי ממנו דיבורים על סוף הדרך".
זה העסיק אותו?
"הוא השאיר הנחיות מפורטות והצוות הרפואי קיבל את ההנחיות האלו. הוא גם ערך את החומרים שלו, את הזיכרונות, המשימות והתפקידים. נערך היטב".
הוא כתב בשנים האחרונות? צפוי להיות ספר?
"כן, הספר האחרון שהוא עבד עליו ייצא באנגלית, ומתאר את ההכרעות בצמתים המרכזיים של חייו. הספר הזה הוא כרגע טיוטה, אנחנו עובדים עליה. הוא גם הכין מאמר, נייר עמדה מסודר על מה זאת מורשת ומה הוא מקווה ורוצה שיהיה, הוא היה מאוד ברור".
העובדה שהשבועיים האלה היו כפי שהיו, באיזשהו מקום זה הצליח להקל עליכם?
"אני חושבת שכן, כי ברגע שקורה כזה אירוע אנחנו נשארים בעצם חסרי אונים כי אנחנו לא יודעים מה
באמת קרה. בשלב הראשון אתה חסר אונים כי אתה לא יודע לאן זה יתפתח, אבל אי-ודאות לא הייתה דבר שהפחיד אותנו. גדלנו על אי-ודאות, לקבל החלטות ולהתנהל באי-ודאות. אני חושבת שבשבועיים האלה המשפחה התאזרה בסבלנות שנדרשה לה והקשיבה למה שהגוף שלו אמר לנו. בהתחלה היה נראה שיש תקווה ואחרי כן התברר שזהו, זה סוף הדרך".
אף אחד מכם הילדים לא נדבק בחיידק הפוליטי.
"אני חושבת שזו טעות, אנחנו נשאים. אני חושבת שאם אתה מפרש פוליטיקה במשמעות המאוד צרה שלה, של התמודדות בזירה הפוליטית, אז אתה גם חוטא לרוח שלו ומחמיץ הרבה אנשים. החיידק הפוליטי שלו בעצם היה חיידק של מעורבות, של מחויבות ואחריות כלפי האחר, של ערבות הדדית, לעסוק בשאלה של מה המשמעות לקיום והחיים שלנו, וזה אני חושבת מה שהדביק את כולנו. האם מישהו מאיתנו יילך לפוליטיקה? זו שאלה אחרת וזה לא הזמן לדון בה. היה משהו מאוד מעניין במשמעות הזו שהוא הוריש, מורשת כבדה, אבל הוא היה מאוד חופשי, נתן הרבה חופש, קיבל הרבה בחירות שגם לא נראו לו באהבה והבנה. זה חיבור מיוחד שמצד אחד יש לך את כל החופש בעולם להתלבט לגבי מי אתה ומה אתה רוצה לעשות, ומצד שני יש לך דוגמה חיה, 24 שעות ביממה. אני חושבת שהמשמעות של ההעברה היא במופת האישי, בדוגמה האישית".
לפנייה לכתב/ת 
