יום יום חג: יומן מסע רוחני
מהי הסיבה לכל המנהגים שאנחנו מבצעים בעקביות כה רבה - אוכלים את הדג המסורתי שאימא מבשלת לראש השנה, צמים ביום הכיפורים ותולים קישוטים בסוכה. הרב לייטמן מבאר את חגי תשרי על פי חכמת הקבלה, ומסביר כיצד בעזרתם נשנה את חיינו לטובה
בשיתוף קבלה לעם
נהוג לחשוב שהחגים מציינים אירוע היסטורי, ניצחון במלחמה, מועד לידה או פטירה של אדם מיוחד. על פי חכמת הקבלה, חגי ישראל שונים במהותם מחגיהם של העמים האחרים, והם מתארים תחנות בדרך ההתפתחות הרוחנית של כל אדם.
את חגי ישראל ומנהגיהם הנהיגו גדולי המקובלים כבר לפני אלפי שנים. המקובלים הם אנשים כמונו, שבאמצעות לימוד חכמת הקבלה הצליחו להגיע לחיים מתוך אהבה לזולת ודרכה לאהבת ה"בורא" – כוח האהבה הכללי שקיים במציאות. הם גילו שלכוח העליון הזה יש מטרה אחת ויחידה: להביא אותנו עוד בחיינו להיות מחוברים, מאושרים ומלאי אהבה כמותו. כוח זה זכה לכינויים רבים: בורא, אור, טבע, אהבה ואפילו מלך, כמו שנהוג לכנותו בעשרת ימי תשובה: "אין לנו מלך, אלא אתה" (תענית כ"ה, ב').
(צילום: shutterstock)
תחנה ראשונה: ראש השנה
"ראש נקרא שורש, ולפי הראש שהאדם מסדר לעצמו בתחילתו, כך הולך וממשיך את סדר החיים שלו" ("כתבי רב"ש", אגרת כ"ט).
התחנה הראשונה במסעו הרוחני של האדם היא ראש השנה – "תחילת יצירתו של האדם" (כתב"י רב"ש). בשלב זה האדם כמו נולד מחדש. הוא מסתכל על הטוב והרע שעבר כל חייו, ושואל את עצמו: בשביל מה כל זה? מדוע אני חי כך שנה ועוד שנה? מי מנהל את המציאות הזאת ומהי תכלית הקיום?
אם הוא בר מזל, שאלות אלה אינן מרפות ממנו, ומובילות אותו אל המטרה, אל התחנה המשמעותית והאחרונה של המסע: גילוי רשת הקשר ההרמונית בין בני האדם, אשר בתוכה ירגיש את כוח החיבור החיובי במלוא עוצמתו – הכוח העליון שמנהל את חייו.
ראש השנה הראשון "נחגג" בפעם הראשונה לפני 5,777 שנים (התשע"ז), כאשר בן אנוש שאל שאלות דומות. שמו של האיש היה אדם. כמו ילד שרוצה לגדול ולהידמות להוריו, כך גם עלינו להידמות לכוח היוצר ולרצות בהתגלותו. הרצון השלם הזה יספק לנו את הכוח להתעלות מעל הטבע האגואיסטי המוגבל, מעל הדאגה הפרטית לעצמנו, ולהיות "בני אדם".
המקובלים מכנים את הכמיהה לדעת לשם מה אנו חיים, בשם "הנקודה שבלב". ה"לב" מסמל את כלל הרצונות האגואיסטיים של האדם שהולכים ומתפתחים, החל מהרצונות הבסיסיים ביותר – למין, למזון ולמשפחה, ועד לרצונות מפותחים יותר – לכסף, לכבוד ולידע. "הנקודה שבלב" היא הרצון הרוחני המפותח ביותר באדם בסולם הרצונות, וכשהיא מתעוררת היא מפיחה באדם רוח חיים ורצון חדש למימוש עצמי. את הרצון הזה לא ניתן לספק בכסף, בכבוד או בידע, אלא רק על ידי מימוש של מטרת החיים. וכשהשינוי מורגש לראשונה בתוך האדם, הוא חוגג את "ראש השנה".
מ"ראש השנה" ואילך האדם מגביר את קצב מסעו. מצויד בכוחות חדשים הוא מתאמץ להגיע לנקודת החיבור האמיתית עם הזולת, ולממש את הנקודה שבוערת בלבו. אלא שתקוות לחוד ומציאות לחוד, ובמקום האחדות מתגלה לו פירוד גדול, דין נורא מכול. "הוקבע יום הדין בתשרי, להיותו ימי רצון. ואותו הרצון מתעורר עלינו בעת הזאת בכל שנה ושנה, וצריך להתעורר לתשובה שלמה יותר ויותר מכל השנה. ועיקר התשובה: להתאחד עם כל אחד ואחד באהבה ובלב אחד" ("מאור ושמש"). הגילוי הזה מוביל את האדם אל התחנה הבאה במסע, "יום כיפור".
תחנה שנייה: יום כיפור
"על ידי ראש השנה רואים את האמת, אז יכול לבקש כפרה. לכן יום כיפור הוא אחר ראש השנה" ("כתבי רב"ש").
בספר הזוהר כתוב: "כיתרון האור מתוך החושך. כי תועלת האור אינה באה אלא מתוך החושך". אין אור ללא חושך, אין מתוק ללא מר, ואין טוב ללא רע. כדי להגיע אל הטוב, עלינו לגלות גם את הרע. לפי חכמת הקבלה, יום הכיפורים הוא ההכרה בכך שהטבע האגואיסטי שלנו רע מנעוריו, אבל דווקא ההכרה הזו מאפשרת לנו להשיג את הטוב. אם בראש השנה התעורר בנו הרצון להתחבר עם הזולת ומתוך הקשר עמו להפיק כל טוב, ובעשרת ימי התשובה התוודענו בהדרגה אל הכוח האגואיסטי השלילי שמונע מאיתנו להשיג את האחדות, הרי שביום הכיפורים אין מקום להסתיר את הקרע והשנאה ההדדית שמפרידים בינינו, וכבר אפשר לבקש את תיקון יצר הרע, וזה טוב.
(צילום: מוטי קמחי)
חכמת הקבלה מסבירה ש"סליחה" אינה בקשה הנעשית מן הפה אל החוץ, "אשמנו, בגדנו, גזלנו...", כי אם שלב שבו האדם מודע למצבו האמיתי – עד כמה הוא מרוחק מקשר נכון עם הזולת וכתוצאה מכך מקשר עם הכוח הטוב המנהל את חייו. הגילוי הלא פשוט הזה דווקא משמח את האדם, כי כתוצאה ממנו פורצת מתוכו זעקה לשינוי פנימי. לבקשת הסליחה הזו במיוחד מצפים מאיתנו, וכשהיא מגיעה, היא נענית.
תחנות שלישית ורביעית: סוכות ושמחת תורה
"חג הסוכות מתרץ על כל השאלות, אפילו על הקשות והגרועות ביותר" ("כתבי רב"ש", אגרת ל"ו).
בתחנה השלישית במסע הרוחני הנקראת "סוכות", מגיעה התגובה על הבקשה הפנימית, ואנו זוכים לכוח חיובי מיוחד שהופך את הרע שבנו לטוב. כתוב בתלמוד: "צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" (סוכה ב', א'). השינוי שעלינו לעבור הוא לצאת מדירת הקבע, כלומר מאהבה עצמית, אל דירה חדשה, אל אהבת הזולת. אז משתנה תמונת המציאות שלנו. החושים שלנו כביכול מתהפכים, המוח והלב משנים כיוון – מאהבה עצמית לאהבת הזולת – ותמונת המציאות השלמה נגלית לעינינו. האדם מתחיל לקבל מענה לבקשה שבלבו, וכל רצונותיו שהיו מנוגדים לחיבור נכנסים תחת ה"סוכה".
אז הוא מוכן ל"שמחת תורה" – נפתחת לו היכולת לקרוא בכתבי הקבלה ולהזמין על עצמו את האור העליון, המכונה גם "תורה", להעלות את החיבור בינינו אל ראש סולם הערכים, וכך לשנות את חייו לטובה. כי התורה היא הכוח שמסוגל לתקן את השנאה והפירוד בינינו ולהפוך אותם לחיבור ולאהבה, אותו גילוי הנקרא "שמחה". אז חש בתוכו האדם את כל המרחב העצום סביבו, וזוכה לחיים נצחיים, שלמים ומאושרים.
אני מקווה, מייחל ומתפלל לשנה של שינוי. שנה של בניית מערכות יחסים נכונות בינינו.
שנה טובה לכל עם ישראל!
הרב ד"ר מיכאל לייטמן, עומד בראש תנועת "קבלה לעם
" העולמית, ומדי יום מעניק שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66 ובאתר האינטרנט. התנועה מזמינה את כולם לבוא וללמוד את חכמת החיבור המבוססת על כלל היסוד של העם שלנו, "ואהבת לרעך כמוך". לפרטים על מעגלי שיח חווייתיים ברחבי הארץ ועל מסלולי הלימוד חייגו: 1-700-509-209, או צרו קשר כאן
.
בשיתוף קבלה לעם
לפנייה לכתב/ת 
הרב ד"ר מיכאל לייטמן
צילום: טים נוקס
מומלצים
