החקיינים נפרדים: "הדמות של פרס היא אלמותית"
אלי פיניש תהה אם הוא לא שזוף מדי בשביל לגלם את שמעון פרס, מוטי גלעדי מספר איך כבר חמישים שנה הוא הולך לישון וקם כשדמותו מלווה אותו, ויצפאן מסביר למה לא ישוב לחקות את הנשיא התשיעי. חקייני פרס זוכרים את המנהיג שנכנס לפנתיאון ההומור הישראלי
שמעון פרס, שהלך לעולמו היום (ד') לפנות בוקר כשהוא בן 93, הותיר אחריו לא רק מורשת מדינית ופוליטית - אלא גם שורה של חיקויים שליוו את ההומור והסאטירה הישראלית לדורותיהם. "יש חיקויים של אנשים שברור לך מההתחלה שהם רמי מעלה, שהם היסטוריה, ופרס היה אחד כזה גם בתקופות הפחות טובות שלו", אומר ל-ynet אלי פיניש, שחיקה את פרס לאורך 13 העונות של "ארץ נהדרת".
"זה פאקינג פרס, וזו היסטוריה מהלכת", מוסיף פיניש, "הוא כל כך ותיק ומכובד שאתה מאמין שהוא היה בבר מצווה של עשיו (צוחק). במהלך השנים בארץ נהדרת המון פוליטיקאים עברו שינויים, ופרס הפך ממישהו מכובד אבל עם נתונים של אחד שמפסיד, לכזה שכולם אוהבים. ובכל זאת - תמיד היה עניין של ריספקט בכל מה שקשור אליו".
אחד החקיינים הבולטים של ראש הממשלה לשעבר ונשיא המדינה המנוח הוא הקומיקאי אלי יצפאן, שדמותו של פרס בלטה לאורך שנים בתוכניתו ששודרה ב-HOT. "כשהייתה לי התוכנית היומית הוא היה אחד המרואיינים הכי מדהימים", נזכר יצפאן הבוקר בשיחה עם אטילה שומפלבי באולפן ynet. "היו שני מנהיגים שהיה להם חוש הומור מטורף, שונים מכל פוליטיקאי ומדינאי אחר - אריאל שרון ז"ל ושמעון פרס ז"ל, שניהם מאוד מיוחדים ויצא לי לגלם את דמותם לא מעט שנים. כל המפגשים האישיים שהיו לי איתם היו מרתקים".
"מטבע הדברים חיקוי הדגל שלי היה שמעון פרס", מספר החקיין מוטי גלעדי. "אני מדבר על חמישים שנה שאני קם איתו והולך לישון איתו. את פרס אני מכיר מימי ילדותי, אבא שלי היה עסקן ציבורי וכבר אז למדתי להעריץ אותו. לימים התחברתי אליו יותר דרך החיקוי ומפגשים שונים. לא פעם הופעתי והוא ישב באולם. גם אם היה קורה לי משהו בלתי צפוי תוך כדי החיקוי, הייתי מגיב כמו פרס, אני מרגיש כאילו מת חלק ממני וזה עצוב".
"אני זוכר ששאלו אותי מה דעתי לעשות את פרס", מספר פיניש, "אז ישר הראיתי את היד שלי ושאלתי 'בטוח שפרס עד כדי כך שזוף?'. "אנחנו בדרך כלל מנסים להתאים את הבן אדם לחיקוי כדי שלא נצטרך לעבוד נורא קשה באיפור. אבל מהר מאוד המאפרות המוכשרות השתלטו שם, ומשם לקחנו אותו לכל מיני כיוונים. במשך השנים הוא היה חובב 'פנאי פלוס' מושבע, ידע רכילות על כולם. זה כיוון שנורא הצחיק אותנו. בחלק מהפרקים הוא גם היה רקדן".
אחת השאלות הנשאלות בכל הקשור לחיקויים, היא האם אחרי המוות יש בהם טעם לפגם, או שזאת דווקא דרך לזכור ולכבד. "יש לי תכונה, וזו החלטה של שנים", אומר יצפאן, "שאני בדרך כלל לא מגלם מנהיגים שהולכים לעולמם". מצדו של מוטי גלעדי עדיין מוקדם להחליט. "שנים רבות נהגתי להפסיק לחקות אנשים שנפטרו, אבל במרחק של זמן - יכול להיות שאני אמצא את הצורה להנציח אותו דווקא דרך חיקוי. אני חושב שזה אפשרי אבל מוקדם מדי להחליט. לפני כמה ימים, מאז שאושפז, חיקיתי אותו בהופעה. מצאתי את המילים העדינות ובירכתי שנה טובה ובריאה, והודעתי שאני אהיה פה עם החיקוי עוד הרבה שנים".
אלי פיניש חושב שדמותו של פרס גדולה הרבה יותר מהאיש - ולכן הוא לא שולל שיחקה אותו אחרי מותו. "זה מסוג הדברים שצריך להרגיש אותם מתוך הבטן ולחשוב איך הקהל יגיב. יש דמויות שהן מעל הרגישות, שהן אלמותיות, בגלל שהוא מת בשיבה טובה, אחרי שהוא הגשים את חזונו ומבוקשו, אז אולי כן נוכל מתישהו אם זה יהיה נכון, במידת הצורך, לחקות אותו. פרס הוא דמות אלמותית, השם שלו כבר גדול מהאיש עצמו. זו דמות מייצגת, וברגע שהוא כבר סמל אני חושב שאפשר יהיה לעשות את החיקוי שלו".
