בעקבות פרס: מדריך - איך למות בכבוד
הזכות למות בכבוד עומדת במרכזו של "חוק החולה הנוטה למות", שמאפשר לכל אדם בגיר לקחת את המושכות לידיו ולהחליט על עתידו כשהוא עוד יכול לעשות זאת. גם שמעון פרס ז"ל נעזר בזכות הזו וחתם מראש על מסמך שמורה לרופאיו שלא להמשיך להחיותו במקרה שחייו לא יהיו ראויים - איך עושים את זה ובמה כרוכים ההחלטה והביצוע?
לסיים את החיים בכבוד: כמו נושאים רבים במהלך חייו, גם את מותו תכנן שמעון פרס בקפידה. הנשיא התשיעי של מדינת ישראל, איש שנודע בהתעקשותו להישאר אופטימי ללא תקנה ובכל מצב, השאיר פרטים מדויקים על הרגעים האחרונים בחייו, ולדברי המקורבים אליו הנחה באופן מפורש שלא להאריך את חייו במקרה שלא יוכל לזכות לאיכות חיים תקינה ועצמאית. משפחתו סירבה להתראיין בעניינו, אך בפני מקורבים אישרה כי הנשיא לשעבר הורה במדויק באילו נסיבות יש לפעול שלא להאריך את חייו.
פרס אינו היחיד. מדי שנה, עשרות ישראלים מביעים את רצונם להימנע מהארכת חיים מלאכותית, המכונה גם "המתת חסד פאסיבית". מנגד, המתת חסד אקטיבית, שבה מנתקים חולה ממכשירי ההחייאה, אסורה בישראל, אלא במקרים מיוחדים.
קראו עוד בנושא:
הרופא שטיפל בפרס: "הוא היה מיוחד מכל הבחינות, גם הגוף התנהג אחרת"
הכנסת דחתה - לא תהיה המתת חסד בישראל
הצעת חוק: חולה יוכל להתאבד עם מרשם מהרופא
בשנים האחרונות מילאו בקשה שלא להאריך חיים כ-29 אלף ישראלים: 21 אלף באמצעות עמותת ליל"ך (העמותה לשמירת כבוד האדם ולמניעת סבל מיותר מחולים הנוטים למות), ו-7,500 איש באמצעות טפסי משרד הבריאות.
חוק החולה הנוטה למות: מה צריך לדעת?
"החולה הנוטה למות" הוגדר בחוק באותו שם שחוקקה הכנסת ב-2005. מדובר באדם שסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא ושתוחלת חייו הצפויה אינה עולה על 6 חודשים, גם אם יקבל טיפול רפואי.
חוק "החולה הנוטה למות" מסדיר את המקרים והתנאים בהם אדם בישראל רשאי לקבוע איזה טיפול רפואי הוא יהיה מוכן לקבל, אם בכלל, במידה שייקבע כי הוא מתאים להגדרת החולה הנוטה למות.
החידוש בחוק, שהוא למעשה הרחבה של חוק קודם מ-1996, הוא שהפעם החוק מאפשר לאדם להביע את רצונו מראש לגבי טיפול רפואי עתידי בו, אם וכאשר ייקבע שהוא חולה הנוטה למות.
על פי החוק, הרופאים ימלאו את רצונו, רק אם יגיע למצב בו אינו יכול לקבל החלטות בנוגע לטיפול בו או למצב בו אינו יכול להביע את רצונו, כמו בגלל פגיעה ביכולתו לתקשר עם הסביבה.
למעשה, החוק מאפשר לאדם, גם בהיותו בריא, להשאיר הנחיות בכתב (הנקראות "הנחיות רפואיות מקדימות") לצוות הרפואי לגבי הטיפול שיסכים לקבל או שירצה שלא לקבל, במידה שיהיה חולה הנוטה למות, ושאינו יכול לקבל החלטות בזמן אמת ביחס לטיפול המוצע לו.
כך, החוק מאפשר לחולה לסרב לטיפול להארכת חייו גם אם לדעת הצוות הרפואי אין לכך הצדקה. הצוות הרפואי מחויב על פי החוק לכבד את רצונו של "החולה הנוטה למות" ולאחר שהוכח רצונו של המטופל מעבר לספק סביר.
כיצד מתבצעת הבקשה שלא להאריך חיים?
על פי החוק, אדם שמלאו לו 17 שנים והוא כשיר לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי בו, יכול, לאחר שקיבל הסברים רפואיים מלאים על מצבו הרפואי ועל הטיפולים האפשריים למצבו, לתת הנחיות רפואיות מקדימות בכתב על גבי "טופס הנחיות רפואיות מקדימות". הטופס ימולא בעזרת והדרכת רופא או אחות מוסמכים.החולה הנוטה למות יחתום בחתימת ידו על גבי הטופס בפני שני עדים שחייבים להיות נוכחים יחד במעמד החתימה. העדים אינם יכולים להיות אנשים שיש להם אינטרס כלכלי או אחר. רופא או אחות יכולים להיות עדים.
מתן ההנחיות הרפואיות המקדימות מחייב את נותן ההנחיות להיות מסוגל לחתום את שמו בעצמו. במקרה שאינו מסוגל בשל מחלה או מום, הוא רשאי להטביע את אצבעו במקום המיועד לחתימה, במקום חתימה בכתב ידו. אם החולה אינו מסוגל להניע את ידו בעצמו לצורך חתימה או הטבעת האצבע, כמו במקרה של שיתוק הידיים, הוא רשאי לתת הנחיות בעל פה בנוכחות שני עדים שיתעדו את הנחייתו.
במשרד הבריאות הוקם מאגר מידע בו ניתן למסור את ההנחיות הרפואיות המקדימות מבעוד מועד. כך בקשתו של כל אדם תישמר, וייעשה בה שימוש במקרה שיגיע האדם, חלילה, למצב שבו הוא נוטה למות.
אם החולה הנוטה למות הוא קטין שטרם מלאו לו 17 שנים, ואינו נחשב ככשיר לקבל החלטות בקשר לטיפול הרפואי שבו, המוסמכים לקבל החלטות בעניינו הם הורי הקטין, אפוטרופוס של הקטין או וועדה מוסדית. החוק קובע כי זכותו של קטין להשתתף בקבלת החלטה לגבי הטיפול הרפואי בו אם הוא מודע למצבו וכשיר מבחינה שכלית ונפשית.
אם קיימת אי הסכמה בין הקטין עצמו לבין הוריו או הרופא האחראי לטיפול בו, קובע החוק שבמידה שהקטין רוצה שחייו יוארכו – דעתו היא הקובעת, בכל מקרה ובכל גיל, ויש לפעול על פיה.
ומה בנוגע לבקשה להפסקת החיים באופן פעיל, כלומר ניתוק ממכונות ההחייאה (המתת חסד אקטיבית)? החוק בישראל אינו מתיר הפסקת חיים אקטיבית. עם זאת, בית המשפט רשאי במקרים מסויימים לאשר הפסקת חיים.
המקרה המיוחד של החולה ב-ALS שביקש למות
לפני כשנתיים אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב להפסיק את פעולתה של מכונת ההנשמה של חולה סופני בניוון שרירים ALS. המחלה לא פגעה בתפקודו השכלי, הוא היה מודע למצבו והביע את רצונו להתנתק ממכונת ההנשמה ובכך לסיים את חייו בכבוד.
היועץ המשפטי לממשלה נדרש לעניין כיוון שסוגיה כה סבוכה הצריכה חוות דעת של נציגי המדינה. הוא הסביר כי אף שהחולה אינו עונה להגדרת "החולה הנוטה למות", יש לפעול בהשראתו של חוק זה. החוק "מבקש ליצור איזון זהיר, בין ערך קדושת החיים לבין הערך של אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. כפועל יוצא, יוצר החוק הבחנה בין פעולה אקטיבית המביאה למותו של אדם, לבין פעולה פסיבית, מחדל (או הימנעות מטיפול רפואי), מחדל שיש בו כדי להביא לכך שהמחלה תגבר על האדם ותכריע אותו".
בהתאם לכך, קבע היועץ המשפטי לממשלה כי אין מניעה לכך שהמבקש ימשיך להיות מחובר כל העת למכונת הנשמה, אך בה בעת תבוצע הפחתה הדרגתית של קצב ההנשמה ושל ריכוז החמצן עד ל-21% (שהוא הריכוז של החמצן באוויר הרגיל). כך לא יתבצע ניתוק ממכונת הנשמה, ובה בעת לא ייכפה על המבקש טיפול רפואי שהוא אינו מעוניין בו.
החולה באותו מקרה סבל כמה שנים ממחלת הניוון הסופנית ובשנים האחרונות לחייו היה משותק לחלוטין למעט יכולתו להזיז את עיניו. הוא היה מרותק למיטתו, לא יכול היה יכול לדבר, לא שלט בסוגריו והונשם באופן מלאכותי. טרם החלטת בית המשפט חלה הרעה במצבו והיה קיים חשש כי יאבד את היכולת לתקשר באמצעות תנועות העיניים.
החולה כתב: "גמרתי אומר לסיים את חיי. קשה לתאר במילים את מצוקתי וסבלי ואת חוסר האונים שבו אני מצוי, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. אני מרגיש כי אני למעשה אדם מת בגוף חי. חיי הם גיהנום עלי אדמות ואיני סבור כי ניתן לכנותם חיים. אני מעוניין ליטול בחזרה את השליטה על חיי, להתנתק ממכונת ההנשמה ובכך לקבוע את עתידי ולסיים את חיי בכבוד".
עמותת ליל"ך: כדי לא לעבור את הסרבול של משרד הבריאות
עמותת ליל"ך היא היא היחידה בארץ המסייעת לחולים להביע את רצונם למות בכבוד. בראש העמותה עומדת בינה דיבון, שחוותה בעצמה טרגדיה: "היתה לי אחות צעירה ממני שנפטרה בשל טעות רפואית" היא משחזרת, "לקראת הסוף חיברו אותה למכונת הנשמה. הרופאים אמרו לנו בפירוש שאין שום תקווה, וזה כרטיס לכיוון אחד. אימא שלי, שהיתה האימא הכי טובה שיכולה להיות, שאלה את הרופאים – למה אתם מענים אותה, נתקו אותה ממכונת ההנשמה ותנו לה למות בכבוד.
"הרופאים בוודאי שסירבו והחלטתי שאני שאעשה הכל כדי שלי זה לא יקרה. הצטרפתי לאגודת ליל"ך, אז אגודה קטנטונת, מילאתי את הטופס ומאז אני פעילה בה".
לדברי דיבון, טופס הבקשה להמתת חסד פסיבית של משרד הבריאות הוא ארוך, מסורבל ומורכב, ורבים מתייאשים מהרכבו ופונים לעמותה, המציעה טופס פשוט וברור יותר. "שרת הבריאות הקודמת יעל גרמן כבר הקימה ועדה שקבעה שיש לפשט את טופס משרד הבריאות, אבל שר הבריאות הנוכחי ליצמן החליט לזרוק את המסקנות לפח. הרבה פשוט מוותרים אחרי שרואים את הטופס המורכב של משרד הבריאות, ופונים אלינו".
"אנחנו מבהירים לאנשים שפונים אלינו שקיים טופס חינמי של משרד הבריאות ואף מסייעים לקשר אליו, אבל רוב האנשים כבר עברו את השלב הזה, ומעדיפים את האגודה שלנו שתומכת, שמלווה, ומאפשרת לסיים את החיים בכבוד בלי טרטורים וסרבול".
תמורת 120 שקלים לשנה, מאפשרת העמותה לחבריה למלא טופס אחר בו יכולים חולים להביע את רצונם שלא להאריך את חייהם במקרה שילקו במצב רפואי קשה. טפסי הבקשה שמורים במאגר סודי, ובמקרה הצורך מועברים לצוות הרפואי. ב-30 שנות קיומה של העמותה הצטרפו אליה 21 אלף איש.
שוויץ: המתת חסד אקטיבית
ויש גם את הדרך האחרת - המתת חסד פעילה. שוייץ היא המדינה היחידה בעולם שמאפשרת לסיים את החיים בצורה אקטיבית, כלומר - גרימת מותו של המטופל, במכון דיגניטס השוויצרי. המכון הוקם בשנת 1998 על ידי עורך הדין השוויצרי לודוויג מינלי. שדרן גל"צ עדי טלמור ז"ל שם קץ לחייו במכון זה, לאחר שלקה במחלה קשה.
אלה המבקשים לשים קץ לחייהם נפגשים עם צוות הארגון, הכולל גם רופא חיצוני בלתי תלוי. בקשת הלקוח לשים קץ לחייו מתועדת הן במסמכים משפטיים והן בצילום וידאו המתעד את הבעת בקשתו בדעה צלולה ורצון חופשי.
מספר דקות לפני שניתנת תרופת המוות מובהר לחולה כי המנה תהרוג אותו. תוך כדי התהליך הוא נשאל שוב ושוב אם ברצונו למות או להפסיק את התהליך ולחשוב שוב על בקשתו לשים קץ לחייו. לאחר שמבהיר המטופל שוב ושוב את רצונו המוחלט, ניתנת המנה הקטלנית.
כך מתבצע ההליך הקטלני: תחילה ניתנת תרופה נוגדת הקאות, לאחר כ-30 דקות ניתנת מנה קטלנית של אבקת הסם פנטוברביטל, מהולה בכוס מיץ פירות. התרופה מדכאת את מערכת העצבים המרכזית וגורמת למטופל להפוך ישנוני ולהירדם בתוך 10 דקות מרגע השתייה. השינה הופכת לתרדמת, והחולה נושם בכבדות עד הפסקת נשימה המתרחשת בתוך 30 דקות משתיית הסם.
התהליך אינו זול: דיגניטס גובה עבור שירות ההמתה כ-4,000 אירו לצורך ההכנה להמתה, ו-7,000 אירו למבקשים בנוסף לדאוג לטיפול רפואי עד ההמתה, לסידורים ולהלוויה. אף שדיגניטס היא חברה ללא כוונת רווח, מנהליה מסרבים לחשוף את ספרי החשבונות בפני הציבור.
צפו: כך מתבצעת המתת החסד במכון דיגניטס
לפנייה לכתב/ת 
