"להתראות, היסטוריה מהלכת": יהורם גאון נפרד משמעון פרס
"האיש הזה, שבכל פרק מפרקי סיפורה של המדינה היה לו חלק מרכזי, העניק לנו בנוכחותו את התחושה שהיינו גם אנו בכל המקומות בהם היה, ב'שידור חי' ומתמשך. מה נאמר היום, כשכבר אינו?". יהורם גאון נפרד משמעון פרס, הנשיא ורה"מ לשעבר, שהותיר בו, ובעולם כולו, חותם עמוק
אני חושב על האיש הזה, שמעון פרס, שבכל פרק מפרקי סיפורה של המדינה, היה לו חלק מרכזי. אין מקום שלא היה בו, אין תאריך בקורותיה של הארץ שאינו מתחבר ומתכתב עם עלילותיו של הר הגעש הזה, שכל הזמן נע בתוכו, הניע את אמות הסיפים עם ההדף שיצר, את כל סביבותיו, אל עבר העתיד.
הוא היה כאן כבר לפני מלחמת העצמאות, בעיצומה ולאחריה. בעליות העולים ארצה, בכל מערכות ישראל, לאורך ולרוחב סיפורה של ארץ מולדת, על הגלוי והנסתר שבה. נוכחותו המוחשית כל כך, העניקה לנו את התחושה שהיינו גם אנו בכל המקומות בהם היה, שחווינו את כל החוויות אשר חווה.
שהרי הנה הוא עדיין חי עמנו ובתוכנו, מכאן שכל המאורעות עדיין חיים, והיינו בזכותו שותפים ו"חיים" את כל הסיפורים כשהוא מגשר למעננו כהיסטוריה מהלכת. גם את הדורות שלא נולדו עת קרו הדברים, קרב אליו בנוכחותו, עד לכדי תחושה של "שידור חי" ומתמשך.
וזאת להבדיל מכותב ההיסטוריה שמתווך בינינו למאורעות עבר, ואנו קוראים עליהם בספר, ממרחקים של זמן ומקום, רחוקים מגיבורי המאורעות. בזכות גילו המופלג, הוא היה לנו תמיד לנחמה עצומה כל אימת שדיברנו בגיל. הוא דחה בנוכחותו האדירה כל מחשבה עצובה על זיקנה, המכופפת את הגוף והרוח, והיה לעדות מובהקת בהתנהלותו היום יומית שהזיקנה אינה עניין לגיל ביולוגי, אלא לגיל מחשבתי, המחליט לעצמו - עוצמה או רפיון.
עליו בהחלט אפשר לומר שהיה רהוט, בהיר ופעיל עד סוף ימיו, וזו אינה מליצה אלא תורת חיים. תמיד כשהגינו בדאגה גוברת בגיל, חשבנו "הנה פרס", עדות חיה לאריכות ימים, והיינו נרגעים בזכות גילו המופלג וחיוניותו.
עכשיו, כשאיננו כבר "אפילו פרס" כנראה נצטרך להודות כבר בעובדה שאין מנוס, שבמוקדם או במאוחר נצטרך כולנו לעבור מכאן אל עולמות אחרים. כל עוד חי, שימש לנו מן אופק רחוק ומרגיע שנותר לנו עוד הרבה זמן. מה נאמר היום, עכשיו כשאין לנו כבר את האופק הזה?
הביא לפרסום: רן בוקר
לפנייה לכתב/ת 
