מזכירתו בת ה-102 של בן גוריון: "הוא העריך את מסירותו של פרס"
ליזה שבץ ליוותה את ראש הממשלה הראשון עד פרישתו לשדה בוקר, ועל הפוליטיקאי הצעיר שהפך דומיננטי בלשכה של הזקן היא אומרת: "בן גוריון אהב אותו"
מעטים נותרו בחיים מבין אנשי דור מקימי המדינה – הדור של שמעון פרס, הנשיא התשיעי שהלך אתמול (יום ד') לעולמו. אחת מהם היא ליזה שבץ (102), שהייתה מזכירתו של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון. בשיחה עם ynet הבוקר נזכרה בפוליטיקאי הצעיר שהיה ציר מרכזי בלשכה שלה, וסיפרה: "בן גוריון אהב מאוד את שמעון פרס והעריך אותו".
שבץ, שנולדה כליזה ולבל ועלתה לארץ ב-1938, למדה בצעירותה בגימנסיה העברית בפולין. לימים הפכה למזכירתו של מנהיג היישוב ומי שהפך לראש הממשלה הראשון – תפקיד שבו נשארה עד שהוא החליט לפרוש מהחיים הפוליטיים ולעבור להתגורר בקיבוץ שדה בוקר.
"באחת השיחות עם בן גוריון הוא שאל אותי אם אני מרוצה מהעבודה שלי ועניתי לו שאני תמיד בוחרת לעבוד עם מי שאני אוהבת. הוא אמר לי 'גם אני'", מספרת שבץ. "לאחר שפרש הייתי נוסעת אליו לעתים קרובות כשהיו מגיעים אליו לפגישות. היו שולחים לי אוטו שלקח אותי לשדה בוקר, ושם רשמתי את כל הראיונות שהוא עשה עם אנשים".
את שבץ פגשנו במרכז על שם "מיטשל" לאזרחים ותיקים בתל אביב, המופעל על ידי עמותת "רעות", ואט אט החלו להתקבץ סביבה דיירי המקום ועובדיו כדי לשמוע את סיפורה.
היא מאשרת ששמעון פרס, עוד בהיותו פוליטיקאי צעיר, היה דמות דומיננטית בסביבתו של בן גוריון. "הוא היה אהוד מאוד ומוערך על ידו", היא מסבירה. "הוא היה מסור מאוד ובן גוריון פשוט אהב את זה. אני זוכרת שבאחת הפגישות שלנו ביקשתי ממנו שיעבור על תזכיר שכתבתי והוא ענה לי בחצי חיוך: 'את יודעת עברית טוב מכולנו', בגלל שלמדתי בגימנסיה העברית, שהייתה שם-דבר בשפה העברית".
היא הוסיפה שתמיד תזכור את החום של פרס ושל אשתו סוניה: "ביקרתי אצלם בבית כמה פעמים והיא תמיד הייתה נחמדה מאוד. לא היינו קרובות ברמה של חברות, אבל היא תמיד דאגה לנו. היא הייתה אישה לבבית שלא אהבה את כל הרעש מסביב. היא רצתה את השקט הנפשי והמשפחתי ושמעון לא יכול היה לחיות בלי עבודה ציבורית. אנשים כאלה הם מיעוט בדורנו. הדור הזה של פעם הולך ונעלם".
לפנייה לכתב/ת 
