שילוב מושלם של מדינאי ענק ופוליטיקאי מיומן
הוא היה הפרזנטור האולטימטיבי של מדינת ישראל. מנהיג בעל חזון, רהוט, מלא קסם אישי ופטריוט ישראלי. השר לשעבר אופיר פינס נפרד משמעון פרס
פעם שאלו את הסופר ש"י עגנון איך הוא מסביר את זכייתו בפרס נובל והוא אמר בצניעותו ושנינותו - "חייתי הרבה שנים". אז טוב ששמעון פרס נשאר איתנו הרבה שנים, כי עושה רושם שהוא לא בזבז אפילו יום אחד לשווא. הישגיו מדברים בעד עצמם, כולל פרס נובל לשלום.
את פרס הכרתי כשהצטרפתי ל"נוער עבודה" ב-1978. כנער בן 17 המתנתי לפגישה עם מי שהיה אז ראש אגף הנוער במפלגה, ידידי ניסים זווילי, ברחוב הירקון 110, משכנה המיתולוגי של מפלגת העבודה. פרס עבר במסדרון ושאל: "נער צעיר, מאיפה אתה?" עניתי מבויש ומרוגש "מראשון לציון" ."מה מעשיך כאן?", הקשה פרס, השבתי שהכנתי בתיכון עבודה על "עלייתה ונפילתה של מפא"י ההיסטורית" וכעת בעקבות זאת, הצטרפתי ל"נוער עבודה".
הוא שאל אם יש לי קרבה לדן פינס (עורך עיתון דבר לשעבר) והשבתי בשלילה. למרות אכזבתו, שניכרה למיטב זיכרוני על פניו, אמר "ברוך הבא למפלגה" והמשיך בדרכו.
מעולם לא יצא לי להיות מ"נערי פרס", אבל היו לי הרבה מאוד "שעות פרס". הוא היה אדם נדיר, אקזמפלאר ממש, אדם שבנה את עצמו בעשר אצבעותיו. בלי ספק הוא האיש המרתק ביותר שפגשתי בחיי, מהבודדים שהצליחו להעניק השראה לבני שיחם. אני זוכר את הפגישות עם פרס כחוויה. תמיד אפשר לשמוע ממנו משהו חדש, מקורי, מפתיע ומעניין.
לעולם לא אשכח שיום אחד בשנת 2002 הוא התקשר אליי ושאל: "אתה פנוי היום בצהריים?" שאלתי למה והוא אמר "קנצלר גרמניה לשעבר הלמוט קול נפגש איתי לצהריים וזו הזדמנות להכיר ולשוחח עם האיש שאיחד את גרמניה". למותר לציין שזו הייתה חוויה נדירה.
פרס היה הפרזנטור האולטימטיבי של מדינת ישראל. מנהיג בעל חזון,
רהוט, מלא קסם אישי ופטריוט ישראלי. אריאל שרון הבין זאת ושמח למנות אותו לשר החוץ בממשלתו הראשונה.
אני זוכר שהתלוויתי לפרס כמזכ"ל מפלגת העבודה וכחבר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, לכנס שרי החוץ באו"ם ב-2001. האמת, נדהמתי ממעמדו הבינלאומי. תמיד ידעתי שהוא איש העולם הגדול אבל לראות את כל שרי החוץ של כל מדינות תבל, כולל המעצמות, מתייצבים בחדרו, זה היה מחזה מופלא. כולם כיבדו והעריכו אותו ובעיקר באו לשמוע את ניתוחיו המעניינים ועצותיו המועילות. ליד פרס בבניין האו"ם העולם נראה הרבה יותר בעדנו מאשר נגדנו.
בפרס היה שילוב מושלם של מדינאי ענק ופוליטיקאי מיומן. הוא יכול היה לסיים מפגש עם נשיאים וראשי ממשלות, לדון איתם על דברים ברומו של עולם ולאחר שתי דקות לשוחח בטלפון עם חבר מרכז במפלגה על מאבקים או פיוסים בסניף זה או אחר.
קשה לי לדמיין את הציבוריות הישראלית בלעדיו.
לפנייה לכתב/ת 
