שנה חדשה, פיד חדש: שבעה עמודים שירעננו לכם את הרשת
באנו לחדש לכם: לכבוד השנה החדשה גירדנו את העמודים המצחיקים, החכמים, המקוריים והאירוניים בקטע מודע לעצמו שיש לפייסבוק להציע
חגים יהודיים הם כבר מזמן אסופת קלישאות על אוכל, דינמיקה משפחתית מורכבת וצוררים מגלומנים עם פטיש למגן דוד. השנה, הכוכבים התיישרו כך שכל הטוב הזה מסתדר מעולה עם המשמרות בעבודה - ההוכחה הסופית שאם יש אלוהים היא כנראה סוציאליסטית. מה עושים בכל הזמן הפנוי הזה? מרעננים את הפיד בפייסבוק, כדי שיהיה במה לבהות כשחוזרים לעבוד.
אם פסח הצליח למתג את עצמו כ"חג האנפרנד" הרשמי, במהלכו מצווה היא לנקות את הפרופיל מטרולים, עמודים שיווקיים וסתם חברים וירטואלים שסרחו, אז מן הראוי שראש השנה יתמקם על משבצת המרענן הרשמי של הניוז פיד. כדי שלא תצטרכו להזיע, הנה חמישה עמודים ושתי קבוצות שכדאי לעשות להם לייק.
נשמע כמו אויאויאוי: צרות בהייטק
ברוכים הבאים לעולמם הקסום של הייטקיסטים בישראל. כאן המקרר המשרדי נראה כמו סניף של אזור השוקולד בדיוטי פרי, כרטיסי הטיסה לכנס ההוא בלוס אנג'לס הם למחלקת עסקים, ולא לשכוח לתאם מסאז' שבדי יומיים מראש אחרת תישארו בלי משבצת פנויה. צרות בהייטק
נותן הצצה לסקטור הכי מתבכיין בשוק העבודה:
מחאת הגרפיקאים: תעשה פרחים ברקע
מסקטור מקופח אחד לשני - העמוד הזה קורץ לכל מי שיש לו נגיעה ולו הקלה ביותר לתקשורת עם לקוחות ולעולמות של יצירה. החל מדרישות מופרכות וכלה בחוסר הבנה בסיסי בתחום (נו, בשביל זה אתם משלמים למישהו אחר, לא?) - הפוסטים של תעשה פרחים ברקע הם מופת של אבסורד ותסכול:
הפסקת צהריים: Tasty
ממש לא מוכרחים להיות פודיז רשמיים או גרגרנים עם טעם אליטיסטי כדי ליהנות מגיחות לעמוד הזה. מה שקורה פה בסופו של דבר, הוא שילוב מצוין בין פורנו אוכל מושחת על גבול חוסם העורקים, לבין מתכונים לעצלנים חסרי פשרות. טייסטי לרוב מעורר בלוטות ריור, אבל לעתים אפילו הם הולכים רחוק מדי:
מתוקות מהחיים: הישראליות
נשים מצחיקות? יש דבר כזה? ובכן, גיחי. בואו נחליט שהקביעות האנכרוניסטיות האלה מביכות את כל הצדדים, ופשוט נתיישב ללמוד משהו על חוויית חיים נשית בדרך הכי נונשלאנט, לא יומרנית, מצחיקה מבלי להתכוון וכנה להחריד. חוץ מזה שהישראליות הוא פחות או יותר הבית של לאה לב ורני גרינשפן, ורק בשבילן שווה לעקוב:
החיים כאילוסטרציה: הפרופיל של אופיר ששון
נכון, זה לא ממש עמוד פייסבוק - אבל האמת היא שהבחור המוכשר הזה אחראי על כל כך הרבה דברים טובים שממלאים את הפיד, שכמעט בלתי אפשרי לבחור. מה גם שהרבה פעמים, ברגע שתזהו נהירה המונית אחרי עמוד חדש ומסתורי - רוב הסיכויים שזה הוא שיושב מאחורי ההגה הווירטואלי. אז מלבד דיאלוג עם הכלבה, הפרופיל הפואטי של חתולה והאדפטציות המרגשות לכתבים של הצל - שווה לעקוב גם אחרי כל מה שנאמר בקולו המקורי:
אמנות הקפיטליזם: מקססטוק או לא להיות
כבר אפשר להודות - מקסטוק זו כבר תופעה תרבותית של ממש. עובדה שבלתי אפשרי לעבור ליד חנות כזו ולצאת בידיים ריקות. מדפים עמוסים בכלום ושום דבר, פריטים שאין להם תכלית פרט לעובדה שהם נמכרים בזול. לכולם יש סיפור על הפעם ההיא שמקסטוק הציל אותם מאיזו מוסכמה חברתית מאוסה כמו "מתנת ראש השנה לגננת" או "אריזות מתנה לחברים במשרד", ובקבוצה הזו פשוט חולקים רעיונות ומציאות ישר מהמדף.
שפה חדשה: ערוץ הכיבוד
אין סיכוי שלא לייקקתם כבר מזמן, עם צאתו של הלהיט "עור ברווז" - אבל אם אתם בדיליי, זה הזמן לקפוץ על העגלה. לידוי, אסטמה ושקד פררה חוזרים בלהיט חדש, "ככה זה אצלנו" וזו הזדמנות מעולה להדביק את הקצב. בין פרויקט לפרויקט יש כמובן כמה מהראיונות החשובים שנעשו בטלוויזיה הישראלית, מסמכים אנושיים חדי אבחנה שאי אפשר להתעלם מהם, וששום ערוץ פרט לערוץ הכיבוד לא היה מעז לשדר:
לפנייה לכתב/ת 
