5 ק"מ, 30 מכשולים: הצצה בלעדית למירוץ שיגיע לישראל
שחייה בבריכות קרח, מעבר בבוץ טובעני וטיפוס על קירות ענקיים הם רק חלק קטן מהמכשולים שמחכים באירוע Legion Run הלוקח את הספורט האתגרי-חווייתי שלב אחד קדימה. רגע לפני שהוא מגיע לישראל, שלחנו את איתן גפן לצרפת לחוות את האירוע הגדול של הספורט האתגרי על בשרו. איך היה? קבלו הצצה בלעדית. הבוץ עלינו
עריכה: עינת גרייצר
"אוי לא! שכחתי את נעלי הספורט!", זעקתי. "נו באמת, אתה רציני?", חשבתי לעצמי, "מכל הדברים שהיית צריך להביא למסלול מכשולים, שכחת להביא את הדבר המתבקש ביותר?". מה אני אעשה? כשמודיעים לך בהתראה כל כך קצרה על טיסה לחו"ל שוכחים כמה דברים בדרך.
הרפיתי מעצמי לרגע. לילה לפני התחרות ואני בצרפת. יום שלם של טיסות, נסיעות, ואני סוף סוף זוכה למנוחה שמגיעה לי. העפתי מבט אחרון במזוודה רגע לפני שנשכבתי על המיטה. הרי במחשבה לאחור לא היה ממש זמן להתכונן.
"Legion Run? מרוץ מכשולים אתגרי?", כל מה שהספיק לי היה לשמוע את המילים "טיסה" ו"צרפת" והייתי בפנים. כמה דקות אחרי שהטלפון צלצל כבר ניסיתי להבין מול מה אני הולך להתמודד. בהתחשב בזמן שעמד לרשותי, הסיכוי לתפוס את גודל העניין לא היה מעודד.
במעט הזמן שנשאר לי נעזרתי בשירותיו של גוגל. יחד, חשבתי, נוכל לשפוך מעט אור על מה שמחכה לי בביקורי בצרפת בעוד יום. "המכשולים יגרמו לכל אדם להגיע לקצה גבול היכולת הפיזית שלו", נכתב באתר האירוע. "הו, נהדר", חשבתי לעצמי, "אני אוטוטו בן 30, ממילא הגעתי לקצה גבול היכולת הפיזית שלי, זה יעבוד מצוין".
עם שיטוטיי ברשת הגיעו גם ההתרגשות והציפייה. 5 קילומטרים של מסלול אקסטרימי מרוצף ב-30 מכשולים: זיעה, מים, בוץ ועוד מיני הנאות קטנות לספורטאי המאותגר אתגרית, החובב או המקצוען. נשמע כיף. הרי ממילא לא ניתן לאתגר ישראלים בקלות. זיעה לא מאיימת עלי, במיוחד לא אחרי יולי אוגוסט האחרונים. בוץ יש לי מספיק בים המלח, ומים? טוב, מים באמת אין פה יותר מדי.
טבע, אנשים, והרבה אקסטרים
יום האירוע הגיע. המסלול נערך בשטח כפרי ענק הממוקם סמוך לעיר קומפיין, שעה נסיעה מפריז ברכבת. במהלך הנסיעה לאירוע חלפנו על פני פרברים כפריים המקיפים את האזור. נוף ירוק עוצר נשימה ובתים ציוריים קיבלו את פנינו. בזוית העין ראיתי צמד ארנבות מדלג ביער הסמוך. מושלם, גם ללא פילטר.
הגעתי לאירוע רגע לפני הזנקת גל הרצים הראשון. ההתרגשות הייתה בשיאה. אני, כך נאמר לי, מתוכנן לצאת לקראת הגל האחרון, כך שהיה עוד זמן להתרשם מהסביבה ולהבין מה מחכה לי. המקום היה עמוס ומלא באלפי צרפתים נרגשים ונלהבים: חלקם לבשו מדים קבוצתיים, חלקם סתם לבשו תחפושות, וחלקם חיכו בציפייה לרגע ההזנקה, שואגים סיסמאות לחלל האוויר.
בזמן שאחדים החלו לבצע תרגילי חימום, אחרים שתו בירה או סתם קשקשו עם חברים. מוזיקה בקעה מהרחבה המרכזית סמוך לנקודת הזינוק והשרתה על הנוכחים אווירה של מסיבה. מטרים ספורים מהם עמד המנחה והדיג'יי שדאג להרים את המצב רוח. אפשר היה ממש להרגיש את ההתרגשות באוויר.
והנה זה קורה. הגל הראשון הוזנק על ידי ראש העיר של קומפיין. בשנייה אחת זינקו מאות רצים והחלו לגדוש את המסלול. האירוע התחיל. בקרוב יגיע תורי, אז מה עושים עד אז? ומאיפה אני משיג עכשיו נעליים?
הלכתי לשטח פתוח אשר הוסב כאזור מלתחות שם רבים מהמסיימים את המסלול ניקו את עצמם משאריות הבוץ והלכלוך. שם בפינה, עמדו מיותמות זוג נעלי ספורט בוציות שבעליהן נטש לאחר המסלול.
"אני חושב שזו תחילתה של ידידות נפלאה וקצרת טווח", חשבתי לעצמי בזמן שבדקתי את המידה, שכמובן להפתעתי, ובניגוד מוחלט לכל חוקי הקארמה – הייתה בדיוק המידה שלי.
החלקתי את הרגליים שלי לתוך הנעליים הרטובות. "איזו הקלה", חשבתי בזמן שגל קור התפשט לו בגרביים שלי. ניסיתי לדמיין את תורם הנעליים: בטח צרפתי, סביבות גילי. אולי ביום מן הימים אפגוש אותו ואזכה להודות לו באופן אישי. כנראה שלא.
"איתן! בוא, אנחנו מתחילים", קרא לי תום להב, ממארגני האירוע. התמקמתי לי במקום טוב ליד נקודת הזינוק והרגשתי את המתח הבריא מתגנב לו במעלה עמוד השדרה. כל ישורת האנשים האחרונה כבר התאספה. הנה זה מתחיל.
"האקסטזה הפרטית שלי"
המנחה התחיל לספור לאחור בצרפתית: "שלוש, שתיים, אחת – צאו!" צפירה מחרישת אוזניים נשמעה לה ואני יצאתי לדרך. מאה מטר, מאתיים, עוד מאה, אני מתחיל להתנשף. מגיעים למכשול הראשון: טיפוס על גבעה תלולה. אני מוותר על הסולם ומזנק למעלה, ממשיכים.
המסלול רק התחיל והנשימה שלי כבר מתקצרת. אני עובר מכשול אחר מכשול: פה מטפס על קיר, פה עובר קורה צרה. בצלילה למי הקרח מאבד את עצמי לרגע. חצי שעה לתוך המסלול ואני כבר ממש בעומק החוויה.
מסביבי עשרות אנשים, כולם רצים יחד, מחייכים או עוזרים אחד לשני. אדם אחד הצליח לעלות על קיר הטיפוס הגדול וכעת הוא יושב על הפסגה ומושיט יד לכל אלה שאינם מצליחים. לאט לאט הוא מעביר את כל הקבוצה וכך גם עושים הבאים אחריו.
אני ממשיך להתקדם אל עבר המכשול הבא. אנשים רבים נמצאים סביבי: מאחוריי, מלפניי ומצדדיי, אדומים, מתנשפים, ומוצפי אדרנלין. "מה שיפה פה הוא היעדר המרכיב התחרותי", אני חושב לעצמי. המסלול הזה אינו תחרות בשום אופן ומארגני האירוע אף מדגישים זאת. פה כל אחד עושה לפי היכולת האישית שלו ובא על סיפוקו בהתאם.
כמה רצות מלפניי עולות על גבעה בוצית וחלקלקה ומשתטחות על הבוץ מטרים ספורים ממני. אני לא מצליח לעצור את הצחוק. בין גלישה במגלשת מים ענקית לדילוג מעל צמיגי ענק אני מבין לפתע שכבר עבר לא מעט זמן. שעה אחרי ההזנקה ואני כבר תשוש לגמרי, אך האתגר עוד רחוק מלהסתיים.
צעד אחד לא נכון לתוך בריכת בוץ ואני מוצא עצמי שקוע מטר בתוך האדמה, בולע באופן לא רצוני מנה יפה של מי בוץ תוצרת צרפת. הפעם האחרונה שהרגשתי את הטעם היתה כשהכנו עוגות בוץ בגן. מן דז'ה וו מזוכיסטי שכזה.
אני ממשיך בריצה אל עבר המכשול הבא: סולם חבלים גבוה מעל בריכת בוץ נוספת. אני מזנק, מפספס וזוכה לטבילה שניה. בקושי רב אני מעלה את עצמי ומטפס על הסולם. אני עובר עוד מכשול ועוד מכשול. לרגעים מוותר על האגו ואף נעזר באחרים.
לבסוף, אני מגיע למכשול האחרון: זחילה מתחת לגדר תיל על אדמה בוצית. בשארית כוחותיי אני דוחף את עצמי מתחת לגדר המשוננת בזמן שמים מותזים עלי ומונעים ממני לראות, אך אני באקסטזה הפרטית שלי, מפלס את המטרים האחרונים אל עבר קו הסיום.
אני חוצה את קו הסיום תשוש לגמרי, מתנשף, אך עם חיוך ענק. זה הזמן לבקרת נזקים קטנה: כמה שריטות ושפשופים באזור הברכיים, עוד כמה במרפקים. אני מתיישב לנוח רגע, שואף כמות גדולה של אוויר ומתחיל להסדיר נשימה. החולצה שלי ספוגה במים אך השמש מלמעלה כבר החלה נותנת אותותיה.
אני מנסה להרהר בכל מה שעבר עלי בשעה וחצי האחרונות, במסלול המטורף הזה. "מסתבר שבשביל לקבל אנרגיות חדשות כל מה שצריך לעשות הוא להוציא אנרגיה", חשבתי לעצמי. ועוד כמה זה פשוט. אפילו הגיוני.
לאחר ניקיון קצרצר אני מצטרף למאות האנשים שסיימו גם הם את המסלול וכעת יושבים במתחם, שותים בירה ונהנים מארוחת צהריים. בזמן שאני מעיף מבט נוסף סביבי ומתפעל מהנוף ומהחוויה שעברו עלי עולה בי תובנה: "כמה אתגרים - כל מה שדרוש בשביל להכניס קצת פרופורציות לחיים".
הכותב הוא עורך ערוץ הכושר שנשלח לחוות את מרוץ Legion Run בצרפת, רגע לפני שהוא נוחת בישראל. אירוע Legion Run Israel ייערך בצוק מנרה ב-14 באוקטובר 2016
לפנייה לכתב/ת 
