זוכה פרס נובל לרפואה 2016: מגלה מנגנון מיחזור התאים בגוף

מכון קרולינסקה בשוודיה הודיע היום (ב') על הזוכה בפרס נובל לרפואה לשנת 2016. הפרס השנה יוענק ליושינורי אוסומי מיפן על תגליתו במנגון מיחזור התאים.

צפו: מכון קרולינסקה מכריז על הזוכה 

אוסומי מצא בסדרת ניסויים על שמרים, כי קיים מנגנון בו התאים הופכים לשלפוחיות, ומובלים אל אברון בתא הקרוי "ליזוזום" שם הם עוברים הרס ומיחזור של תוכן התא לשימושים נוספים בגוף. תגלית זו נחשבת לפריצת דרך והובילה להבנות חדשות על הרס התאים ומיחזורם בגוף האדם.

הזוכים בפרס מדי שנה מקבלים המחאה בת עשרה מיליון קרונות (כ-1.5 מיליון דולר) ולחיצת יד ממלך שוודיה בטקס שייערך בשטוקהולם בדצמבר.

מנגנון המעניק לגוף "דלק" לתהליכים שונים

אחרי זיהוי מנגנון ה"אוטופגיה" בשמרים, נותרה שאלה מרכזית: האם ישנם מנגנונים נוספים המפקחים על תהליך זה גם בבעלי חיים נוספים. מהר מאוד התברר כי קיימים מנגנונים זהים הקיימים גם בגוף האדם. הודות לתגליתו של פרופ' אושומי, קיבל עולם המדע את הכלים לבחון זאת.

כעת ידוע כי מנגנון ה"אוטופגיה" הוא מרכיב חשוב בתהליכים פיזיולוגיים רבים בגוף האדם. תאים רבים עוברים תהליך זה בדרך להריסתם ומיחזורם בגוף. אוטופאגיה מעניקה לגוף "דלק" ואנרגיה לבניית אבני בניין במרכיבי תאים רבים.

כך למשל, לאחר זיהומים, אוטופגיה מסלקת את החיידקים והווירוסים שפלשו לתא. אוטופגיה תורמת גם להתפתחות העובר והתמיינות תאיו. בעזרת אוטופאגיה התאים מסוגלים להרוס חלבונים ואברונים פגומים, וכך מסוגלים גם לסלק מרכיבים מסוכנים לגוף אפילו בתהליכי ההזדקנות.

יושינורי אוסומי. הבנות חדשות על הרס התאים ומיחזורם בגוף האדם

פגיעה בתהליך האוטופאגיה נמצאה קשורה למגוון רחב של מחלות ובהן פרקינסון, סוכרת סוג 2, והפרעות נוספות המופיעות בגיל הזיקנה. מוטציות בגנים האחראיים על אוטופאגיה עלולים לגרום למחלות גנטיות. הפרעה במנגנון האוטופאגיה כבר נקשרה גם לסיכון מוגבר לסרטן.

מחקרים רבים ברחבי העולם כבר עוסקים בפיתוח תרופות המתמקדות בתהליכי האוטופאגיה במגוון רחב של מחלות. שכן למרות שאוטופאגיה ידועה כבר מעל 50 שנה, חשיבותה המרכזית ברפואה נודעת בזכותו של פרופ' יושינורי אוסומי ומחקרו בנושא בשנות התשעים.

כך פועל מנגנון המיחזור

הזכיות הקודמות

בשנה שעברה זכו בפרס נובל לרפואה ויליאם סי קמפבל, סטושי אמורה ויויו טו, על פיתוח תרופות חדשניות נגד מחלות טפילים ומלריה, שהצילו מאות מיליונים ברחבי העולם מתחלואה קשה ותמותה.

בשנה שלפני כן זכו בפרס ג'ון אוקיף האמריקני ובני הזוג מיי-בריט מוזר ואדוארד מוזר מנורבגיה, בזכות תגליתם על פעילות תאי מערכת המיקום במוח, המכונים "ה-GPS האנושי". תאי המיקום במוח, שאותם חקרו הזוכים, מאפשרים לנו לדעת היכן אנו נמצאים וכיצד למצוא את דרכנו.

היכולת הזו הכרחית לקיום המין האנושי. למשל, כיצד נדע שאנו עומדים בפני בניין וכיצד נמצא את דרכנו לבניין אחר, וכיצד נשמר את היכולת הזו כך שנדע בפעם הבאה שבה נימצא בדרך דומה כיצד לנתב את עצמנו.

בשנת 2013 זכו בפרס ג'יימס רותמן מאוניברסיטת ייל, רנדי שקמן מאוניברסיטת קליפורניה ותומס דוהודוף מאוניברסיטת סטנפורד. השלושה קיבלו את הפרס על תגליתם כיצד מתנהלת תעבורת החומרים בתא פנימה והחוצה. תגלית זו קשורה כמעט בכל מחלה אפשרית, ותאפשר להבין טוב יותר את התנועה בתוך התא, ובכך אולי למנוע את היווצרותן של מחלות שונות ואת החמרתן.

בשנת 2012 זכו בפרס היפני שיניה ימנאקה והבריטי ג'ון גורדון. השניים הצליחו להפוך תאים בוגרים חזרה לתאי אב צעירים, שיוכלו להיות מושתלים בגוף האדם ולהפוך לכל רקמה שהיא. עבודתם זו תוביל להגדלה דרמטית של השתלות מח עצם, ולשגשוג תחום הטיפול בתאי אב שעשוי להציל מיליונים ברחבי העולם.

בשנת 2011 זכו בפרס שלושה מדענים בזכות תגליתם על מנגנונים שונים במערכת החיסון, שעשויים להוביל לפיתוח תרופות חדשות למגוון מחלות דלקתיות וליצירת חיסונים יעילים. אחד מהם, ראלף סטיינמן, לא הספיק לשמוע את הבשורה שכן הוא מת שלושה ימים בלבד לפני ההכרזה.

בשנת 2010 זכה בפרס הפיזיולוג הבריטי רוברט אדוארדס, שפיתח את הפרית המבחנה. שיטה זו אפשרה למיליוני זוגות עקרים ברחבי העולם להעמיד צאצאים וסייעה להביא לעולם כארבעה מיליון ילדים.

בשנת 2009 זכו בפרס נובל לרפואה שלושת החוקרים האמריקנים אליזבת הלן בלקברן, קרול גריידר וג'ק שוסטק, בזכות תגליתם על טלומראז, אנזים המצוי בחומר התורשתי DNA ומשפיע על חלוקת תאים והזדקנותם.

בשנת 2008 זכו בפרס נובל לרפואה החוקרים הצרפתיים פרנסואז בארה סינוואסי ולוק מונטאניה, מגלי נגיף ה-HIV והחוקר הגרמני הראלד זור-האוסן, מגלה נגיף HPV הגורם לסרטן צוואר הרחם. בזכותו פותח חיסון שהציל מיליוני נשים ברחבי העולם מסרטן.

שנה קודם לכן זכו בפרס החוקרים האמריקנים אנדו פייר וקרייג מלו על תגליתם במנגנונים המביאים לשיתוק פעילות גנים. מחקר זה עשוי להביא בעתיד לפיתוח טיפולים חדשים לאיידס, לסרטן ולמחלות רבות אחרות.