"עושה את המאסט": הכירו את השוטר הירוק
הם עורכים מארבים וחקירות, טובעים בניירת ומספיקים רק 30% מהמשימות. יוסי בר, הסוגר 18 שנה במשטרה הירוקה, מתוכן שנתיים כמפקדה, מסכם עוד שנה. ראיון חג
תפקיד המשטרה הירוקה היא לאכוף את החוקים, התקנות והצווים בנושא איכות הסביבה בישראל, כאשר מפקחיה עוסקים בפעילויות פיקוח ואכיפה. פעילויות האכיפה מתקיימות לרוב בשטחי ההפקר של מדינת ישראל, בין אם משום שהרשות המקומית נעדרת יכולת פיקוח ואכיפה משלה, ובין אם מדובר באזורים שהשלטון המרכזי הזניח. לעתים אלה שטחי הפקר המתקיימים ממש מתחת לאף, כיסים של חוסר שקיפות המתקיימים באזורי תעשייה, דוגמת מפרץ חיפה. למרות טענות בדבר תת-אכיפה, יוסי בר (46), הסוגר שנתיים כמפקד המשטרה הירוקה ו-18 שנה בארגון, שולל את הדברים מכל וכל.
צפו המשטרה הירוקה תופסת עברייני פסולת על חם
מבצע אכיפה: ציאניד בחביות חלודות ואמוניה בערים
בר ומפקחי המשטרה שוחים בתוך שטחי ההפקר הללו. "בחלק מהתחומים הסוסים ברחו מהאורווה בכל מה שקשור לשליטה של המדינה בקרקעות", הוא אומר. לדבריו, הפזורה הבדואית בדרום ואזור המשולש (טירה, טייבה ג'לג'וליה קלנסוואה) הם מקומות מועדים לפורענות. "ברהט ובפזורה הבדואית המורכבות הרבה יותר גבוהה. במקומות אחרים, גם אם יש מפגש עם גורם עוין בשטח, העוינת היא על רקע סיכון כלכלי", מסביר בר. "יכול להיות מישהו עם רקורד עברייני, אבל אין אווירת עליהום אנטי-ממסדית נגד המדינה.
"הפזורה הבדואית זו מדינה בתוך מדינה. לגופי האכיפה קשה לפעול שם מודיעינית ומבצעית, ומשטרת ישראל לא תמיד ששה לפעול בתנאי השטח האלה מתוך מערך שיקולים של מה עדיף: להבעיר את השטח בדרום ולייצר סוג של מלחמת עולם שלישית פנימית בארץ; או להניח להם לבצע קצת עבירות סביבתיות?
"הפזורה היא שטח הפקר - איש הישר בעיניו יעשה, כל עוד הוא מקומי. השקענו משאבים רבים ומורכבים ופעולות מודיעיניות שאני לא יכול לדבר עליהם - צילומים, מטווחים ארוכים ושימוש באמצעים מתקדמים - אשר הביאו לפיצוח ואיתור של לא רק מי ששפך פסולת באתר פיראטי בשכונה חדשה ברהט. גם הגענו למזמיני העבודה ומחוללי האירועים האלה. ואיתם נמצה את הדין".
פגיעה בסביבה מגיעה מתוך תמריץ כלכלי
"אדם נורמטיבי לא קם בבוקר במטרה לפגוע בסביבה", מדגיש בר. "כשעבריין סביבתי מקבל את ההחלטה לפגוע בסביבה - זה מגיע מתוך תמריץ כלכלי. אין אידיאולוגיה אנטי-סביבתית. האידיאולוגיה זה למזער הוצאות. ואם אפשר את המרווח בין ההכנסות להוצאות לצבוע בשחור - זה מושלם.
"אם אני קבלן לפינוי פסולת, אני אמור לפנות פסולת. הלקוח שלי, אדם נורמטיבי, מחויב במסגרת טופס 4 (טופס אכלוס) בהנפקת אסמכתאות על העברת פסולת לאתר מוסדר. אני נותן לו את זה. אבל במקום לנסוע לאתר מוסדר, לשלם אלפי שקלים למשאית, לשלם היטל הטמנה ולדאוג לבלאי המשאית - אני מעדיף למצוא פתרונות יותר זמינים. זה התמריץ מאחורי הקמת אתרי פסולת פיראטיים. זה יופי של כלי להעלים הכנסות ולהכניס הון שחור ולהלבין הכנסות. אין דינו של אתר פסולת שמופעל על ידי רשות מקומית או על ידי ארגוני פשיעה כשל אדם פרטי".
עד כמה ארגוני פשיעה מעורבים?
בר: "מאוד מאוד מאוד. באופן ישיר ועקיף. המשמעות של המעורבות שלהם היא כזו שיחידות עלית של משטרת ישראל מסתייעות בנו באופן הדוק לפצח עברייני סביבה. השימוש במשאבים החקירתיים הוא הדדי.
"באזור יבנה, למשל, פעל אתר פסולת פיראטי שהופעל על ידי משפחת פשע מוכרת היטב. בשורה התחתונה, הגורם הראשי בהפעלת האתר קיבל עונש מאסר של חצי שנה. גורמים עבריינים אחרים, משפחה ידועה ומוכרת, נמצאים על כביש 4 באזור בני ברק. חלק ניכר מהגורמים מוכרים לנו ככאלה העוסקים בתחום של בקבוקי משקה. הם עוסקים במחזור בקבוקי משקה ובני אדם".
מדוע העברייניות הסביבתית בתחום אתרי ההטמנה כל כך רווחית? מה הכשלים בשוק?
"ראשית, זהו תחום שבו באופן יחסי, ניתן לבצע הלבנה של עסק או עבירות כלכליות אחרות, כמו עבודה בשחור, מבלי שישנה בקרה על גלגול סכומי הכספים. למשל, אם אני בעל אתר פסולת וסובל ממצוקת מזומנים ומעוניין בהרחבת צי הרכבים שלי - אני יוצר קשר עם לקוחות פוטנציאליים ומאפשר להם כניסה לאתר הפיראטי שלי. במקום לתגמל אותי בכסף, מתגמלים בשווי כסף - כמו רכבים או תגמולים חומריים כאלה ואחרים. הם מרוויחים כמה פעמים: צובעים את ההכנסות הבעייתיות בלבן, ומקבלים חשבוניות של עסק לכאורה לגיטימי, ונמנעים מתשלום דמי כניסה והטמנה של אתרים מורשים. אין בלאי של רכבים ותשלום דלק על שינוע הפסולת.
"המצב הרבה יותר בעייתי, כשמדובר בפסולת מעורבת ופסולת של חומרים מסוכנים. שם התמריץ לביצוע העבירה גבוה יותר, כי הפתרונות לפינוי פסולת מסוכנת לא זמינים. הפתרון היחיד נקרא נאות חובב (אזור התעשייה נאות חובב בדרום, ובו אתרים לטיפול בפסולת מסוכנת - א.ק). מעבר לזה, אנחנו צריכים להיות ערים למצוקת המשאבים הקיימת היום במדינה. מכיוון שעתודות הקרקע הולכות ומצטמצמות, אתרי ההטמנה הולכים ומצטמצמים, ולכן הקבלנים מחפשים פתרונות חלופיים".
"במשטרת ישראל מגייסים חצי מרחב של חוקרים - לנו את הלוקסוס הזה"
בר מספר על העשייה של המשטרה הירוקה. "המשטרה הירוקה אוכפת את תחומי התשתיות והתעשייה, ופועלת לאכיפה גם בתחום גרימת זיהום אוויר מתעשייה, עבירות חומ"ס (חומרים מסוכנים) וגם עבירות של הזרמת שפכי תעשייה ובוצות ממפעלים. המפעלים הם, בדרך כלל, בעלי התנהלות פחות פיראטית ויותר מתוחכמת, אז פעילות המשטרה הירוקה באה מבחינה חקירתית ופחות מבצעית. בתיקים האלה החקירות הרבה יותר מורכבות מאשר עבירות ויזואליות (דוגמת שפיכת פסולת לא חוקית)".
לדבריו, עבודת התשאול מאוד מורכבת. "למשל, במהלך 2015 הגשנו כתבי אישום נגד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה", הוא מדגים. "העבירות שייוחסו לבז"ן (בתי זיקוק לנפט), גדיב (גדיב תעשיות פטרוכימיה) וכאו"ל (כרמל אולפינים) היו הפרת הוראות הצווים האישיים, תוך גרימת זיהום אוויר בלתי סביר. בתיק הזה היה צוות שכלל שלושה חוקרים, שעסקו במשך עשרה חודשים רק באיסוף התשתית הראייתית וגביית הודאות באזהרה, מעשרות מעורבים בהיקפים שהיחידה לא ידעה.
"כשמדובר במשטרת ישראל, מגייסים חצי מרחב של חוקרים. לנו אין את הלוקסוס הזה. זה לגייס את הידע, הזמן והמיומנות המקצועית, ולבצע את עבודת הניירת והתשאול הסיזיפית, שהתישה את הנחקרים. היו נחקרים שמסרו ארבע גרסאות, כאשר כל גרסא יכולה להימשך חצי יום. נקודת הסיפוק הקטנה של החוקר היא שהחקירה הבשילה לכתב אישום".
אבל בסופו של דבר עבריינים סביבתיים, ובמיוחד מפעלים שאינם אנשים פרטיים, לא מקבלים ענישה משמעותית בבתי המשפט.
"המגמה שמסתמנת בתחום השפיטה מעוררת אופטימיות רבה בקרבנו. הפרקליטות ומערכת בתי המשפט הבינו, שהדרך המרכזית להפסיק פגיעה וגזל משאבים ציבוריים היא באמצעות שבירת מאזן האימה - מאזן עלות-תועלת של ביצוע עבירה סביבתית. אנחנו מקבלים קנסות משמעותיים. יש את עקרון 'המזהם משלם', ובו ניתן לצרף לכל תיק חקירה וכתב אישום חוות דעת שעושה שיפוי של הנזק הסביבתי שנגרם, עלות החזרת המצב לקדמותו ועלות ההוצאות שנחסכו על ידי העבריין. זה עשוי להגיע לסכומים של עשרות מיליונים".
"האצבע לא קלה על ההדק בהגשת אישום נגד רשויות מקומיות"
בר חושף את המצב "העגום, אפילו עגום מאוד", לדבריו בכל הקשור לפסיקה נגד רשויות מקומיות. "עושים לנו חיים מאוד קשים בהקשר הזה", הוא אומר. "האצבע לא קלה על ההדק בכל הנוגע להגשת כתבי אישום נגד רשויות מקומיות. כמעט ואין העמדה לדין של נושאי משרה בתאגיד ברשות מקומית. זה נובע ממכלול שיקולים, כמו למשל טענות של מערכת בתי המשפט והפרקליטות, לפיהן לא תמיד בולטת יכולת השליטה של פונקציונרים על מניעתן של עבירות כאלה ואחרות בתחומם.
"אנחנו לא מאמצים את הגישה הזו באופן אוטומטי. אנחנו מנהלים שיח נוקב עם הפרקליטות ומשרד המשפטים בנושא. הגישה שלנו אומרת שאחריות נושא משרה בתאגיד ברשות מקומית, זהה אחד לאחד לאחריות נושא משרה עסקי. זה עניין של חלוקת משאבים וחלוקת העוגה התקציבית. בעיית משאבים זה סוג של הטמנת ראש בחול"
יש טענות שאתם ובתי המשפט עושים למפעלים חיים קלים, כמו במפרץ חיפה.
"אני במערכת 18 שנים. שימשתי כמפקח בצוות חיפה. הגשנו כתב אישום נגד בז"ן בגין גרימת זיהום אוויר חזק ובלתי סביר. מדובר היה באירוע שהתרחש ביום כיפור 2004. במסגרת האירוע המפרץ הוחשך. הלפידים של מתחם כרמל אולפינים לא תפקדו וכשלו (הלפידים מצמצמים את הגזים הנפלטים לאוויר ומבצעים שריפת פסולת -א.ק). התיק נגמר בהרשעה של בז"ן ובקנס של 1.6 מיליון שקל. השופט אמר שזה הסכום שיכול היה לנקוב נגד המעורבים כי זה הסכום המקסימלי. החל מ-2008 נכנס העיקרון - 'המזהם משלם'. אם אירוע כזה היה מתנהל כיום, אפשר היה להוסיף את אותה חוות דעת כלכלית ביחס לשיפוי כל העלויות שנחסכו מהעבריין ונגרמו לציבור. זה די דומה להליך נזיקין בתיק אזרחי".
התושבים טוענים שצריך יותר פיקוח על מתחם בתי הזיקוק.
"באחריות וממקור ראשון, אני חושב שאם יש מושג שנקרא תת-אכיפה או אכיפת חסר, המושג המתאים יותר במתחם הפטרוכימי זו אכיפה בררנית. בציניות. אין דבר שזכה להתעלמות כלשהי. פתחנו תיקי חקירה באופן סדרתי".
אולי הבעיה ברשות המקומית? היא אחראית, לדוגמא, על מתן רישיונות עסק.
"אני לא אשלול על הסף ולא אאשר. זה אישיו. אבל את התשובות לא תקבלי ממני. כאשר אנחנו מקבלים אינדיקציות, לכך שרשות מקומית היא חלק ממחוללי העבירה, הרשות מגיעה אלינו. בחלק מהמקרים רשויות מקומיות מעורבות. וכן, הרשויות המקומיות נותנות היתרים. יש טעם לפגם בהתנהלות רשויות מסוימות. בכל רשות חיים תקשורת. מי שנמצא ברשויות, הכוח האלקטורלי שלו הוא הציבור. ולפעמים הוא בניגוד עניינים.
"העובדה היא שבשנים האחרונות, ניהלנו עשרות תיקי חקירה נגד רשויות מקומיות. עזבי את המתחם הפטרוכימי. ניהלנו תיקי חקירה נגד רשויות, שהמעורבות שלהן לא מצטמצמת אך ורק לפן של עצימת עין, אוזלת יד או מחדל בעבירות סביבתיות, אלא מעורבת פיזית בעבירות סביבתיות".
אתה חושב שהמדינה מקצה את המשאבים הראויים ללוחמה בעבריינות סביבתית?
"בכל גוף אכיפה תשמעי את זה, גם ממפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך, ומהיחידה להגבלים העסקיים - כולנו סובלים ממצוקת כוח אדם. המצוקה קיימת. כוח האדם הקיים זמין לטובת ביצוע 30% מהמשימות. אני עושה את המאסט. היתרון המרכזי שלנו הוא שיש לנו שותפים לדרך. האזרחים הקטנים. NGO (ארגון לא ממשלתי, עמותות למשל - א.ק), גופים ברמת התאגדויות אד הוק, נגיד תושבים למען משגב שמפעילים רחפנים ומייצרים פעילות אכיפה. ועם כל המגבלות, הרשויות המקומיות עצמן עוברות תהליך של חינוך מחדש על ידינו".
לפנייה לכתב/ת 
