"אני לא בגלגלצ בשביל אבי שושן. זו שליחות"

"אז אני לא מסכן, לא קורבן, לא קיפחו אותי. אין לי שום טענות. כשכתבתי במשך שנים ש'אין קיפוח', היו אומרים עליי שאני עלה תאנה. אני שנוא נפשם של אנשים כמו הקשת המזרחית, תקפו אותי לא מעט. ורק כשהגעתי לגלגלצ הבנתי: יש הגמוניה. החומות עדיין לא נפלו. גלגלצ הפכה אותי לפנתר. אבל פנתר נחמד. לא אהיה מה'לא נחמדים' האלה. אני מאמין בשינוי שיגיע ברוח טובה. והמטרה שלי היא לשנות את השיח כדי שהילדים שלי, שלנו, לא יתביישו במסורת שלהם".

גילוי נאות: אבי שושן, 35, משמש כמבקר המוזיקה המזרחית של ynet זה שנים ארוכות לצד תפקידו כדובר בית החולים איכילוב. בחודשים האחרונים נקלע אל עין הסערה. סערת גלגלצ, שניצתה בעקבות מחאתה של מאיה בוסקילה, הובילה כידוע את שרת התרבות מירי רגב להתערב בתחנת השידור הצבאית בכלל, ובפלייליסט המוזיקלי בפרט. זמן לא רב אחר כך מצא עצמו שושן מזומן פנימה, אל מגדל השן. עכשיו הוא סוגר שם חצי שנה ומספר לראשונה איך ה-כ-ל נראה מבפנים.

אבי שושן. "ההתחלה הייתה קשה"(צילום: יונתן בלום)

"במהלך השנים היה לי קשר עם גלגלצ", הוא מספר, "הייתי בקשר טוב עם המנהלת הקודמת, דלית עופר. הייתה מתייעצת איתי. כשיצאה ההודעה על המינוי שלי היא שלחה לי סמס, 'ברכות על התפקיד, אני שמחה בשבילך. אם אני הייתי המנהלת, זה לא היה קורה'. לא עניתי לה על זה. העדפתי להתעלם".

קיבלת טלפון ממירי רגב שאמר, אני רוצה אותך בגלגלצ?

"מעולם לא. מירי לא יודעת, אבל גדלנו בשכונות קרובות בראש העין, וכילד הייתי רואה אותה בסופרמרקט, כשהייתה קצינה. אבל מעולם לא נפגשנו או ניהלנו שיחה אישית. אוקיי, אז התחיל הסיפור, תקפו את גלגלצ בצורה יוצאת דופן ונפתחה המלחמה. מתקשר אליי נדב (רביד, מנהל גלגלצ) ואומר, 'אני רוצה להיפגש איתך'. אוקיי נדב, בוא נפתח יומן. 'לא. היום'. בסדר, מתי? 'אני מגיע אליך'. נפגשנו והוא אמר, 'אני רוצה שתצטרף לתחנה'.

"האמת? הייתה לי תחושה שזה מה שהולך לקרות. בוא נשים את זה על השולחן: אני לא יודע מה נסגר בין מירי רגב לירון דקל אבל אני בטוח שבעקבות הבלגן שהיה בפגישות האלה, נסגר שהם יגוונו את הפלייליסט", אומר שושן בגילוי הלב האופייני שלו. "אנחנו יושבים ומדברים מוזיקה. נדב אמר שהולכים להכניס שיר של דודו אהרון מהאלבום האחרון. אמרתי, 'הנה דוגמה לכמה שאתם לא מבינים. זה סתם שיר פופי. אבל לדודו יש שיר, 'הגורל הזה'. תכניסו אותו'. למה? מגיע ספטמבר, חגים, ראש השנה, עשרת ימי תשובה. 'הגורל הזה' מתאים. בסדר, הכניסו אותו.

"ואז אמרתי לנדב, אתם מתעלמים מהרבה זמרים. למשל חיים משה. האיש מופיע, סולד-אאוט - איך התעלמתם מהאלבום האחרון שלו? ענו לי, 'חיים משה לא הוציא אלבום'. סליחה?! אני זוכר את הביקורת שכתבתי. הלכו ובדקו וראו שאכן, חיים משה הוציא אלבום. ואמרתי, זה לא שפספסתם ארוחת צהריים. אתם לא יכולים לפספס את חיים משה, שעבור ציבור גדול בישראל הוא כמו שלמה ארצי. הנה לך המפגש הראשון שלי איתם".

איך עובר האודישן אצל מפקד גל"צ, ירון דקל?

"ירון בחור ענייני ורציני. במהלך הפגישה שלנו הוא אומר, 'אתה מבין שגלגלצ יכולה להשמיע את משה פרץ ולא את קובי פרץ'. כאילו, הוא יותר הארדקור. אמרתי, לא מקובל עליי. זה שיש לקובי פרץ בלונד בשיער לא פוסל אותו. הוא הישראלי הראשון שמילא את נוקיה. יש לו קהל ענק. אל תפסול קטגורית זמר. ירון הסתכל עליי ואמר, 'אתה צודק. עכשיו, תגיד לי איזה שיר שלא בפלייליסט היית מכניס?' עניתי, 'שובר שתיקה' של מושיק עפיה. ירון הלך למחשב, שם את השיר. אחרי שתי דקות אמר, 'אתה צודק. הוא היה צריך להיות בפלייליסט'. לחצנו ידיים והודעתי שאני מצטרף".

ואז אתה מסתובב בתחנה כשכל העיניים אומרות, זה המושתל של מירי רגב?

"ההתחלה הייתה מאוד קשה. הרי איך זה הצטייר בחוץ? כאילו גלגלצ התכופפה בפני לחצים פוליטיים. וזה אומר לשאר האנשים בתחנה, אתם עושים עבודה פחות טובה. אז ההתחלה הייתה טראומטית. לזכותם, הם חשפו אותי לקודש הקודשים של גלגלצ. אני לא גדלתי שם, לא חשבתי שמזרחי מישיבה בראש העין בכלל יכול להגיע למקום הזה, זה לא היה אפילו בגדר המחשבה.

"והדבר הראשון שביקשתי לראות הוא מאגר השירים של גלגלצ. עברי לידר, 50 שירים. ברי סחרוף, 60. אביב גפן, 70. שלמה ארצי, 80 ואברהם טל וכו' וכו'. טוב, תראו לי מושיק עפיה? שלושה שירים. ליאור נרקיס, שלושה. זהבה, חמישה. מרגול, יואב יצחק, חיים משה - חמישה. חטפתי סטירת לחי. פערים מטורפים, זה לא פי שניים, או פי ארבעה או חמישה - זה פי עשרה! סליחה?!

"ומה ההבדל בין עברי לידר וליאור נרקיס? שניהם ישראלים, שניהם שרים בעברית, לשניהם קהל עצום - אם לומר את האמת, אולי לנרקיס יש קצת יותר קהל. אז למה הוא עם 50-60 שירים וזה עם שלושה? זה לא נורמלי! תשמע, בזמנו כשדודו אהרון רצה לעשות את מחאת האוהלים שלו מול גלגלצ כתבתי, 'די, תעשו מוזיקה טובה'. ואז, כשאתה רואה את המספרים שחור על גבי לבן - אתה חוטף בוקס בפנים".

שרת התרבות מירי רגב. "כל הכבוד לה"(צילום: תומריקו)

התחנה הבאה היא מוקד המריבה. ישיבת הפלייליסט. 12 איש שחורצים גורלות, מספר שושן. בממוצע יתקבלו בשבוע שני שירים חדשים בעברית מתוך 100 שהוגשו, ושני לועזיים. כדי להשיג את המעבר המיוחל, יש להשיג כארבעה עד שישה קולות בהצבעה.

"וההתחלה הייתה קשה. כמו ילד חוץ. חמש-שש שעות ישיבה מלחיצה, 12 איש בחדר סגור, בבניין הישן, המזגן בקושי עובד. והייתה חשדנות הדדית. מגיע אליהם עיתונאי, שאולי מחר יכתוב על זה וישבור את הכלים. ואני? לך תזכור בכלל את השמות שלהם. אני נשוי עם ילד, מבוגר, דעתן. והם חיילים בני 18-20, במבט ראשון כולם נראו לי משובטים. פעם ראשונה שאתה רואה רוב מוחלט של ציבור מסוים. איך זה יכול להיות? איפה הגיוון?

"בישיבת הפלייליסט הראשונה היו שמונה אנשים בישיבה, מזרחית אחת ושבעה אשכנזים. איך זה יכול להיות ב-2016, בישיבה הכי משפיעה על המוזיקה בישראל? ולמה הנושא העדתי חשוב כאן? כי מוזיקה זה מה ששמעת בילדות, סבא וסבתא, שכונה, חברים. כשכולם מגיעים מאותו מילייה, קאסטה, ברור שהסאונד יהיה אחיד. אבל כולם ראויים ומוכשרים בתחומם ואני לומד מהם המון. מאיפה הידע העצום המוזיקלי הזה של ילדים בני 18-19?"

שושן מודה כי חשב לא פעם על פרישה מהירה. "היו הרבה רגעי משבר, שחשבתי שאני לא מוכן להמשיך את הפארסה הזו. לזכותו של נדב ייאמר שהוא הבין שיש פה בעיה. הוא צירף את לבנת בן חמו המדהימה. כי אם לא היא, לא הייתי נשאר בגלגלצ. ולשנינו היה קשה".

נשמע כאילו הקמתם את מפלגת המיעוט המזרחית, שמנסה לקושש קולות.

"כן, וקישוש הקולות קשה. אתה צריך רוב, חמישה-שישה קולות. לקח לנו עשרה שבועות להכניס את 'יש מי שאוהב אותי' של זהבה בן. בהתחלה אתה בא ואומר, זהבה, אייל גולן, מאור אדרי. חלק מהאנשים מתחברים, חלק פחות. אבל הרבה פעמים זה נופל על טיימינג - מגיעים להצבעה, יש תיקו והם נופלים. צריך להתעקש.

"למשל, על הישיבה הראשונה היה את 'צביקה' של ליאור נרקיס. ומישהי אמרה, 'טוב, אבל בוא נחכה עוד שבוע, לשיר הבא'. סליחה, מה זה נחכה לשיר הבא? אם עברי לידר או ג'וני גולדשטיין היה עושה את 'צביקה' הייתם אומרים, זה גאוני. לזמר מזרחי יותר קשה להיכנס לגלגלצ. ולזמר מזרחי חדש - בכלל.

"למשל, יצא לעדן אבוטבול סינגל ראשון, שלדעתי היה יכול להיכנס. אז אנשים מסביב אמרו שהוא בולט והכל, אבל הסתכלו עליי כאילו, מה. אין מה לעשות, מהפכות לא קורות ברגע אחד. ואתה מגלה כמה חשוב שאתה שם. הבנתי מהר מאוד שאני לא שם בשביל אבי שושן. אני לא מתבייש להגיד, זו שליחות עבור ציבור שלם. לעשות תיקון".

ואיך מנהיג מפלגת המזרח מסתדר עם כוהנת פופ אורבנית כמו דלית רצ'שטר?

"לא, אנחנו לא מדברים עליה".

טוב. אז "טראשצ'שטר", כמשל.

"מלכת הכיתה פוגשת ילד חוץ: שנינו דעתנים, שנינו לא פראיירים, ולא משעמם בישיבות. הלאה".

אותה מאיה בוסקילה, אגב, תקפה את יסמין ישבי, שנמצאת לדבריה בישיבת הפלייליסט בגלל היותה בת זוגו של עומר בן רובי.

"וליסמין מגיעה התנצלות. בחורה רצינית ומקצועית מאוד. לומד ממנה המון".

מפקדי גלצ שהתראיינו כאן יצאו נגד מינויים שמונעים משיקולי "איזון". כמוך.

"הם אמרו שדקל התקפל בפני מירי רגב. אבל אתם הבעיה! איך אתם לא דאגתם לתמהיל רחב יותר? איפה הייתם כל השנים? ולא חוכמה להתגאות באיזה איציק קלה שהשמעתם ב-12 בלילה. למה הם לא עשו את השינוי?".

מאיה בוסקילה. "שאף אחד לא יפחד מגלגלצ"(צילום: חגי דקל ואורי דוידוביץ')

כמה כוח יש לגלגלצ?

"אין לתאר. אתה יודע מה הדבר הכי עצוב? עורכי הפלייליסט הם גם העורכים של רוב תחנות הרדיו בארץ. שיר של זהבה נכנס במאי, אחרי עשרה שבועות של המתנה. שבוע אחר כך הוא נכנס למצעד של רשת ג'! סליחה, למה אתם צריכים את העורכים של גלגלצ כדי לסמן את זהבה? דיברתי עם אחד המנכ"לים בתחנות הרדיו. ושאלתי, למה משמיעים אצלך רק שירים שעברו פלייליסט גלגלצ? הוא ענה, 'אני משדר מה שאנשים מכירים, מה שהם שמעו בגלגלצ'. זה כוח חסר פרופורציה! והוא לא אשמת גלגלצ. הבעיה היא של תעשיית המוזיקה בישראל.

"ופה מאיה בוסקילה צודקת. כשאתה בפלייליסט טוחנים אותך, ואתה נעשה להיט. וכל הכבוד על מה שהיא אמרה ונלחמה. ראיינתי עשרות מוזיקאים, אוף רקורד הם פותחים פה על גלגלצ. און רקורד? פוחדים. אז שאף אחד לא יפחד מגלגלצ! אנחנו לא משטרת מחשבות! יש לכם מה לומר? לכו תדברו בכל האמצעים שיש לכם".

סינון כזה רצחני - זה אומר שכמעט כולם יתקוממו על שיטת הפלייליסט, לא?

"תשמע, כשיוצאים מאה שירים בשבוע ונבחרים שניים, יהיו 98 מתוסכלים. אבל השניים שנבחרים - שיהיה מאוזן. אין סיבה שעברי לידר, עידן רייכל, אברהם טל או אביב גפן יקבלו חמישה סינגלים מאלבום. הנה, יצא סינגל לעברי לידר, על השבוע הראשון הוא נכנס. אחריו הוא הוציא עוד אחד. האמת? שיר יפה, אמנותי. אבל עברו שבועיים בלי שהוא ייכנס, כי בינתיים נכנס מאור אדרי, שחיכה כבר עשרה שבועות. מגיעים לשבוע השלישי, כולם בטוחים, הנה עברי נכנס. רגע, איפה השיר שלו? מתברר שהוא גנז את השיר. ביקש לא להכניס אותו לישיבה. מה קרה? הוא לא עבר פלייליסט שבועיים, אז הוא קיבל שוק וגונז שיר? (צוחק) אתה מבין, אם הוא היה מחכה הוא היה נכנס".

עד מתי גלגלצ תיהנה מכוח כזה עצום?

"באופן כללי, אני לא אופטימי בקשר לרדיו הישראלי. הסלולר יפגע ברדיו כמו שהאינטרנט עשה לפרינט. כשאני נוסע למשפחה של אשתי, אני שם באפליקציה את המוזיקה שאני רוצה. והמון אנשים עוברים לשם. אפל מיוזיק, ספוטיפיי - הרדיו הולך לחטוף מכה קשה. תחנה לא תוכל להמשיך לשדר רק מוזיקה, אלא לתת יותר חוויית האזנה מגזינית, כמו מה שנדב מנסה לעשות עכשיו. בכלל, נדב עושה המון שינויים טובים בקדנציה שלו".

שושן, 35, נשוי לרוני, עורכת דין משלומי, ואב טרי לאימרי. כאמור, הכי אליטה מרוקאית.

"גדלתי על זה שאבא אומר, 'כל מזרחי שמצליח, מפילים אותו'. האח הגדול של אמא שלי הוא אהרון אבוחצירא. דוד אהרון. הסנדק שלי. האיש הקים את תמ"י, הביא שלושה מנדטים - ובסוף על שטות הפילו אותו. ולא רציתי להאמין בזה. כי לא באתי ממשפחת מצוקה. אני לא מסתכל מלמטה ואומר, 'תודה גלגלצ, הצלתם את חיי'. גדלתי ברווחה כלכלית לאבא מנהל סניף בנק. אבל אם עכשיו, ב-2016, כשאני מגיע לגלגלצ אני מרגיש את התחושה הזו - אני מתחיל להבין מה עבר על אבא שלי. איך מוריס שושן, עם הגורמט, הרגיש שם".

אתה מתחבר למיליטנטיות של ערס פואטיקה, למשל?

"אני לא מתחבר לכל הרון כחלילי וההני זובידה, כל אלה שקוראים לבדלנות. הם לא מייצגים אותי. איפה אתם חיים? הם ציפו שאבוא לגלגלצ, אהפוך שולחן, אגיד, 'אתם גזענים' ואלך. אבל אני מסרב להיות המזרחי המקופח, הפנתר הלוחמני שיבוא בצעקות לריב. שינויים אפשר לעשות ברוח טובה. על מה כחלילי מדבר כשהוא קורא לבדלנות? לאחיין שלי קוראים שפיגל. לאחיינית שלי - קלמנוביץ'. מה אני אמור לעשות איתם?".

והדיבורים של גרבוז ואורשר, על קברי צדיקים, לא עוררו בך זעם? מדובר בסבא שלך!

"ברור, כל הילדות שלי היא קברי צדיקים. ומי אמר שזה פחות טוב? ואני מגיע מהמתינות הספרדית. יש תמונה של אמא שלי עם סבא, הבבא חאקי, והיא עם מיני ושרוולים קצרים. היום אני רואה את בני הדודים החרדים שלי, הם הקצינו כדי להתקבל לחינוך החרדי וייחשבו כבני תורה.

"וזה לא היה פעם. אבא שלי לא חבש כיפה, והוא התחתן עם האחיינית של הבבא סאלי! היום זה לא היה אפשרי. לכן ש"ס לא בשיאה. פעם הצבעתי עבורה, לא עוד. התכוונתי להצביע למחנה הציוני כי אני מאוד אוהב את ציפי לבני. אבל אז הגיעה האמירה של גרבוז והיה לי מאוד קשה. גרבוז פשוט החזיר אותי לשם, לקמעות ולמזוזות.

"אבל את גידי אורשר לא היה צריך להשעות. אני יכול להבין כעס על אנשים כמו כחלילי וזובידה, שמובילים לפילוג ולשנאה. אורשר כתב הרבה שטויות גזעניות, אבל אני לא בעד שתהיה משטרת מחשבות. האיש מבקר קולנוע 40 שנה? שימשיך בתפקידו! לאיזו חברה נגיע אם נתחיל לפטר על משהו לא תקין פוליטית?".

איך הבנת את הסיסמה, 'לא קראתי צ'כוב'? התרסה בשם מי שאין לו?

"אני למדתי צ'כוב. בישיבה תיכונית אליטיסטית, חמש שעות גמרא ביום, ואח"כ מקצועות ערב, כולל צ'כוב. אבל צ'כוב הוא לא קנה מידה לאינטליגנציה. אני מכיר את כל הספרים של משפחת אבוחצירא בעל פה. ומסכתות שלמות מהגמרא. אבל לצערי בישראל של 2016 אתה לא מתגאה בגמרא.

"תראה, אני לא דובר של מירי רגב, אבל כל הכבוד לה. ראיתי את טקס הדלקת המשואות, עם רמי דנוך, וקפה שחור חזק, ומירי מסיקה - ועמדו לי דמעות בעיניים. הבנתי כמה המזרחיות לא הייתה חלק מהממלכתיות. כמו שאני מבין כמה גל"צ וגלגלצ הכתיבו פה ממלכתיות מסוג מאוד מסוים. ואז אתה פוקח בטקס הזה את העיניים ואומר, רגע, מה היה פה עד עכשיו? רק כשאתה מגיע למקומות, ורואה את העיוותים - אתה מגלה בעצמך את המזרחיות".

טענה: מה רוצים מגלגלצ, היום יש ים תחנות אזוריות, רק מזרחית, בלי איזון בכלל.

"זה מה שאמר לי פעם עידן רייכל על המוזיקה המזרחית, 'יש להם אליקו'. סליחה, חיילים לא שומעים מזרחית? למה שאתה תהיה בתחנה ארצית, שעשתה אותך, בזכותה אתה איפה שאתה נמצא - ומזרחי יסתפק ברדיו לב המדינה? יש לו מקום בדיוק כמוך. וחיילים רוצים מזרחית. גלגלצ היא מונופול, היא כוח. רק מוזיקה, אין פרסומות, משדרים בכל הארץ - גם למזרחית מגיע להיות שם".

ומזרחי כבד ייכנס פנימה? עופר לוי, שלא לומר נוריאל, 'בכלא הצבאי'. קלאסי לגלגלצ, האמת!

"מהפכות לא קורות ביום אחד. מתחיל תהליך של הקשבה. יש זמרים כמו יניב בן משיח, חיים ישראל, יובל טייב, שיכולים להשתלב. הבאתי להם שני דואטים של חיים ישראל. כרגע לא אהבו. אבל הכירו, נחשפו, שמעו. זה תהליך. לא מתייאש".

מה דעתך לגבי חידוש פסטיבל הזמר המזרחי?

"נגד. אנחנו לא בשנות ה-80 ואל תחזירו אותנו לשם. גם בתחנה, דיברו איתי בהתחלה על תוכנית של שעתיים. עניתי, 'אני לא רוצה לחזור לגטו של אגן הים התיכון"'.

המבוגרים טוענים שלא משמיעים אותם.

"בצעירותי הייתי מלצר באולם אירועים בראש העין. כל יום חתונה של זוג תימנים. ומי זמר הבית? ציון גולן. ואתה רואה איך אנשים מקבלים אותו, איזו הערצה, אייקון. כשציון הוציא עכשיו את השיר עם צפריר יפרח, אמרתי להם, 'האיש אגדה. תנו לו את הכבוד הראוי'. ענו, 'מה, נביא את בלקן עוד פעם? לא צריך'. וזה לא רק מזרחי. אני בעד כל מי שחטף סטירות. גם נורית גלרון עם 'תלתלים'. כשריקי גל אמרה שלא התקבל אף שיר שלה, כאב לי הלב.

"ותתפלא, יש הרבה זמרי רוק ואינדי שאני כן בעדם. ערן צור, גדלתי עליו. אסף אמדורסקי, דמות. חסרים? זה לא שאני רק על הכרטיס המזרחי. אפילו יצא לי להילחם על בריטני וג'ניפר לופז. לא העבירו אותן. שאלתי את החיילים, מתי נולדתם? 1999? באותה שנה בריטני פרצה, תופעת הפופ הגדולה בעולם. אז עם כל הכבוד לשיח של לבונטין 7 ורוטשילד פינת שינקין - מה אנשים רוצים לשמוע, תכלס? אייל גולן, מירי מסיקה, בריטני ספירס ואדל. כל השאר, בונוס. אז אל תתחכמו ואל תתנשאו".

ובמזרחית, מה חדש?

"מזמן סימנתי את איתי לוי ככוכב הבא. 'כמעט שיר אהבה', סינגל הבכורה, היה צריך להיכנס. הייתי בסופשבוע בטבריה וכל הבריכה שומעת את 'מסיבה בחיפה'. הגעתי ואמרתי, זה יהיה להיט ענק. חוץ מזה, אני רוצה שיר על חיפה, כי נמאס לי משירי תל אביב. מאז 'דרך השלום' נהיה פה גל. זו הבעיה הגדולה במזרחי, אפקט העדר, מושיק עפיה, שריף, דודו אהרון - כולם תל־אביב. יאללה!".

אבי אוחיון פינת דדי דדון?

"דדי דדון הוא קו פרשת המים של המוזיקה המזרחית. יום אחרי 'ארץ נהדרת' שמעתי אותו בגלגלצ. פניתי לנדב. 'השיר הזה לא עובר פלייליסט, נכון? אליקו יכול להשמיע אותו. הוא משמיע רק מזרחי, הוא יכול גם פרודיה. גלגלצ - לא. גלגלצ שבקושי משמיעה מזרחי, בפינצטה - אל תבוא ותתנשא'. מגיעים לישיבה וישר מישהי אומרת, 'חייבים להכניס את דדי דדון'. נדב אמר, זה לא יקרה.

"אז אני אתנגד לכל שירי הטיסות האלה. 'טיסה 5325' של משה פרץ לא צריך לעבור, נקודה. כי אני רוצה לשנות שיח. ואם גלגלצ מכניסה רק את הלהיטים הגדולים, שירי דדי דדון, אתה מנציח את הסטיגמה על רמה נמוכה, ועל הטקסטים וכו' וכו'. יש שירים שמתאימים לאולמות אירועים, לחפלות, לקריוקי, לאזורי: בגלגלצ צריך איכות".

מה קורה עם נשים בז'אנר?

"היו שלוש נשים בז'אנר. זהבה, הכישרון הכי מפוספס בארץ, מרגול ושרית. זמרות ניסו לפרוץ, אייל גולן קורא לך, ג'ולייטה, אתי ביטון, אבל הייתה תחושה שהשוק לא בשל. והנה הגיעה עדן בן זקן. מתוקה, עושה שמח, לא מתאמצת, בחירת שירים נכונה, וזה פותח פתח לעוד זמרות".

ומצד שני, יותר מדי צעירים שמנסים להתחרות בבלטה הכי צפופה בעולם. יש להם בכלל סיכוי מול אייל, ליאור, דודו, משה?

"מי שמצליח חייב להביא ייחוד. למשל מאור אדרי, שיוצר בעצמו, או איתי לוי, נראה טוב, צ'ארמר. אבל יש הרבה שנשמעים אותו דבר, שום אמירה במוזיקה, חושבים שהם זמרים וחולמים על קיסריה. רואים מה שקרה עם פאר טסי ו'דרך השלום'. אבל מה בעצם קרה לו? פחות התחברו אליו, ברמה האישית. ומאז השיר הוא מעורר אנטגוניזם".

קובי פרץ. "כואב לי עליו"(צילום: אבי מועלם)

יש סיכוי שנשמע בגלגלצ מוזיקה בערבית?

"מתקבלות תגובות קשות, שנובעות מגזענות נטו: 'דאעש השתלטו על התוכנית של חן אלמליח', כי היא משמיעה למשל את נסרין. והיא זמרת מדהימה. 'חייאתי' של נסרין לדעתי צריך להיכנס לפול של גלגלצ. אבל מאוד קשה לזמרת ערבייה, באקלים הפוליטי, להצליח במדינת ישראל. ואני לא רוצה לעורר אנטגוניזם".

גלגלצ יכולים להכניס לפול הלועזי שלהם קלאסיקות של אום כלתום, עמר דיאב, ננסי אג'רם? המון מזרחים, ולא רק, אוהבים את זה מאוד.

"זה לא יקרה. אתה לא רוצה להפוך את גלגלצ לאלג'זירה. ומה עם 20 אחוז מתושבי ישראל? תשמע, קודם שיכניסו מוזיקה עבור ישראלים שאוהבים מזרחית. בוא לא נקפוץ מהר מדי".

יש מגבלות על זמרים עבריינים?

"עכשיו עמד על הפרק שיר של ענבל ביבי, הרבה אנשים אהבו אותו. אבל תפסו אותה על שימוש בסמים בשירות הצבאי והוא יצא, כי זה לא רלוונטי".

ומה עם מעלים מס? או עם אנס כמו זהר ארגוב? או שאנחנו מפרידים בין מעשה, גם פלילי, לאמנות ולמוזיקה.

"תשמע, עלה השם של מרגול. ומישהו העיר, 'הפושעת הזאת'. התעצבנתי. כי שנייה קודם היה השיר של דודו טסה וברי סחרוף. וברי היה בכלא. אז מה הקשר עכשיו? תשפטו לפי שיר. וזה הבדל בין התרבות המזרחית לאשכנזית. שלמה בניזרי אמר את זה בזמנו לאילנה דיין, אחרי שיצא מהכלא. מה ההבדל בין הציבור המזרחי לאשכנזי? המזרחי מאוד מחבק, 'מסכן, איך נפל, והלוואי שייצא מזה'. והאשכנזי? 'שיקבל את העונש, למה לקצר לו שליש!' לסובב את הסכין.

"אז אני אומר על מרגול, וקובי, ומשה ואחרים. קודם כל תפרידו מוזיקה ממעשים. שנית, האדם קיבל את העונש, שילם את חובו לחברה. תנו לבנאדם לקום. לעבוד. להצליח. חובה שלנו כחברה להרים אותו למעלה. כי זה בתרבות המזרחית. הרי אין בית מזרחי שלא מכיר את הכבשה השחורה שלו, זה שנפל, שהסתבך. החוכמה היא לבוא ולשקם.

"הנה, קובי פרץ הולך לכלא. למה? למה שנתיים? מאוד קל להגיד, 'שיישב בכלא'. מה קרה? הוא לא מסוכן לציבור! למה כליאה? מה יעזור שהוא יישב שם? למי זה יתרום? למשפחה שתתרסק? הילדים שיגדלו בלי אבא? הקריירה שנהרסה? הקול שייגמר? למה? קובי טיפש, הוא עשה טעות בהתנהלות שלו, הייתי הראשון להגיד לו את זה. מצד שני, כואב לי הלב עליו".

הכתבה התפרסמה במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות"