אתלטי השנה: ווייד ואן ניקרק ואלמז איינה
תשע"ו הייתה שנת השיאים באתלטיקה העולמית עם לא פחות מארבעה כאלה. אבינעם פורת מסכם את אחת התקופות היפות של מלכת הספורט, בוחר את המצטיינים, ומסביר מדוע בחר לא להכניס את אוסיין בולט לרשימה. שנה טובה, כתבה חמישית בסדרה
רבים סבורים, ולטעמם יש בסיס מוצדק, שאוסיין בולט הוא אתלט השנה בעונה הנוכחית שזה עתה הסתיימה. אלא שמול ההרגל להעניק אוטומטית את התואר השנתי לאתלט הגדול בכל הזמנים, הבליטה שנת תשע"ו עוד כוכב ענק.
כתבות נוספות בפרויקט "שנה טובה"
מג'ורדן ועד באגס באני: על שנת כדורסל היסטורית
טניס: השנים היפות של האגדות
ההישג הגדול ביותר בתולדות הספורט
בעוד שבולט זכה בשלוש מדליות זהב, שווה להספק שלו בשתי האולימפיאדות הקודמות, ווייד ואן ניקרק הדרום אפריקני, ביצע במשחקים האולימפיים בריו פריצת דרך ענקית במקצועו - ריצת 400 מ'.
רק ארבע מאיות הפרידו בינו לבין קידומת בלתי הגיונית לאדם בריא בנפשו עד השנה - פחות מ-43 שניות, אבל גם 43.03 שנ' היא תוצאה מרשימה. ואן ניקרק גילח 15 מאיות משיא העולם הפנטסטי של מייקל ג'ונסון - 43.18 משנת 1999. לכן, בחרתי בווייד ואן ניקרק לאתלט השנה שלי. ומשום שבולט לא נבחר, נמנעתי מלדרג אותו כי הרי אינו ככל האדם.
בנשים ההתלבטות הייתה קשה יותר. מקובל כי אתלט שקובע פעמיים בתוך שנה (על אחת כמה וכמה בתוך שבועיים) שני שיאי עולם אדירים, ראוי לבכורה. אני מתכוון לאניטה ולודרצ'יק, ענקית יידוי הפטיש הפולנייה, הראשונה שחצתה את מחסום 80 המטרים והשנה כבר הרחיקה לכת למרחק גדול בצורה משמעותית מכך - 82.98 מ'.
אלא שהייתה אחת, העונה לשם אלמז איינה, שהסירה עננה כבדה מעל האתלטיקה העולמית, כשמחקה את שיאה ההזוי (כך חשבנו עד ריו) של וואנג ז'ונגשיה הסינית בריצת 10,000 המטרים. מי שסבר, כמונו, כי וואנג ויתר הסיניות של שנות ה-90', היו המילה האחרונה במרחקים הארוכים, במיוחד ב-10,000 מ', קיבל 14 שניות של תיקון מהאתיופית הנהדרת, שבוודאי תשחק תפקיד מרכזי בעתיד האתלטיקה העולמית.
זו הייתה שנה נהדרת לאתלטיקה שבמהלכה נשברו ארבעה שיאי עולם, תפוקה גדולה בהרבה מאשר בשנה רגילה. שנה זו הוכיחה גם כי אם תקופת הסמים בשנות ה-80 וה-90 עדיין מהווה מכשול גדול לשבירת שיאים רבים, הרי בחלק מהם, אמנם קטן, נמצאה הנוסחה.
מקום ראשון: ווייד ואן-ניקרק (דרום, אפריקה, שיאן העולם החדש ב-400 מ' ואלוף אולימפי, 43.03 שניות)
מייקל ג'ונסון שנחשב ללא אנושי, השאיר אחריו שני שיאי עולם קשים לשבירה: הראשון - 19.32 שניות ב-200 מ' באטלנטה 1996, והשני - 43.18 שנ' ב-400 מ'. אוסיין בולט מחק את ג'ונסון מספר השיאים ב-200 מ' בבייג'ינג 2008 (19.30), וכעבור שנה השכיח אותו עוד יותר עם 19.19 היסטורי באליפות העולם בברלין. ואן ניקרק, שעד לא מזמן היה אלמוני בקנה מידה הזה, הלך בצעדיו של בולט בריו.
רק ב-2013 ירד ואן ניקרק מ-46 ש' כשקבע 45.99, תוצאה שגם לדונלד סנפורד אין בעיה להתמודד איתה. אלא שזו הייתה רק ההתחלה עבור הרץ שגובהו 1.83 ומשקלו 70 ק"ג. ההופעה המוחצת הראשונה הייתה באליפות העולם בבייג'ינג, שם ירד ל-43.48 ש', התוצאה הרביעית בהיסטוריה עד אז.
אלא שמול המפקפקים שטענו כי הייתה זו הברקה חד-פעמית, עמד התכנון הגאוני של ואן ניקרק והמאמנת שלו בת ה-74 (!) אנה בוט'ה, "הסבתא הגדולה", בכירת מאמני דרום-אפריקה. בריו הוא רץ 400 מ' כאמור ב-43.03, והקדים את מדליסט הכסף, האלוף האולימפי היוצא קיראני ג'יימס מג'מייקה ב-73 מאיות. רק שתבינו, הייתה זו תוצאה איטית רק בשתי מאיות משיאו האישי של ג'יימס שנחשב כמועמד לניצחון.
ועוד שני פרטים חשובים:
1. ואן ניקרק היה המנצח האולימפי הראשון מהשביל הצדדי ביותר (מספר שמונה), שממנו אינו יכול לראות בבירור את יריביו. בעצם, זה היה המזל שלו: הוא התרכז בעוצמת הריצה האישית שלו ולא נטה לדבר להסיטו ממנה.
2. ואן ניקרק הוא הראשון בהיסטוריה שירד מ-10 שנ' ב-100 מ' (9.98) , מ-20 ש' ב-200 (19.94) וכמובן מ-44 ש' ב-400 . האם יהיה הראשון שיירד מ-43 שניות?
2. מו פראח, בריטניה, האלוף האולימפי בריצות 5,000 ו-10,000 מ'
מו פראח, בן ה-33 יליד מוגדישו, סומליה, שבגיל 8 נמלט עם אביו לאנגליה, שלט כמעט בכל הריצות בהן השתתף, בהבדל אחד: הוא לא שבר שיאי עולם (ואפילו לא התקרב אליהם). פראח ידע ויודע להפיק את המרב בנקודות ובשניות החשובות בקריירה. האלוף האולימפי זו הפעם השנייה בריצות ה-5,000 וה-10,000 מ', שבתווך זכה גם באליפויות העולם ב-2013 ו-2015, הפסיד בפעם האחרונה במסגרות העולמיות ב-2011, כשנאלץ להסתפק בכסף ב-10,000.
פראח נכנס לרשימת אגדות האתלטיקה יחד עם הקטר הצ'כי, אמיל זטופק, שהגדיל לעשות כאשר זכה באולימפיאדת הלסינקי 1952 ב-5,000 מ', 10,000 מ' ומרתון (!). "הפיני המעופף", לאסה וירן, שזכה ב-5,000 ו-10,000 מ' במינכן 1972 ובמונטריאול 1976. קודמו הפיני, פאבו נורמי, שזכה ב-9 מדליות זהב ו-3 מכסף בריצות החל מ-1,500 מ' עד 10,000 וריצות שדה באולימפיאדות אנטוורפן 1920, פריז 1928 ואמסטרדם 1928.
כמו כן, ברשימת המובחרים: האתיופים היילה גברסילאסי אלוף אולימפיאדות אטלנטה 1996 וסידני 2000 ב-10.000 מ', שהחזיק בשיאי עולם ב-5,000, 10,000 ומרתון, וקנינסה בקלה שהוא הנבחר הבא ברשימה.
3. קנינסה בקלה (אתיופיה, קבע את התוצאה השנייה בהיסטוריה במרתון).
נכון, בקלה לא השתתף באולימפיאדת ריו מכיוון שההתאחדות האתיופית לא נענתה לתחינותיו לרוץ מרתון. המקום השלישי מוענק לו "רק" על התוצאה השנייה בהיסטוריה, כן המרתון, ועל חשבון העתיד.
בקלה שבעברו היה הדאבליסט שקדם לפראח ב-5,000 ו-10,000 מ' בבייג'ינג 2008 אחרי שניצח ב-10,000 גם באתונה 2004 (ב-5,000 הסתפק בכסף אחרי המרוקני הישאם אל גרוז'), מחזיק בשני שיאים עולם מדהימים ולא נגישים בינתיים, 26:17.53 ב-10,000 ו-12:37.35 במחצית המרחק, קבע בשבוע שעבר במרתון ברלין 2:03.03 שעות, התוצאה השנייה בכל הזמנים ובהפרש של 6 שניות בלבד משיאן עולם דניס קימוטו.
אם לא יקרה משהו מיוחד, בקלה יחסל גם את השיא הזה ואז יהיה לראשון בהיסטוריה שמחזיק בכל שלושת שיאי העולם המשמעותיים ביותר במרחקים הארוכים.
נשים:
1. אלמז איינה (אתיופיה, שיאנית עולם ואלופה אולימפית ב-1,000 מ')
מדהים, שיא עולם באולימפיאדה ועוד בריצה ארוכה כמו 10.000 מ'. כנראה שאלמז איינה האתיופית בת ה-25, 1.66 מ' על 47 ק"ג, לא מבינה בטקטיקה, כי אם הייתה מתייחסת לריצה האולימפית בצורה טקטית, היא לא היתה מסיימת עם שיא לא נתפס - 29:17.45 ד', שיפור של יותר מ-14 שניות לזה של הסינית וונג ז'ונשייה מהתקופה האפלה והחד פעמית לפני 23 שנה.
עובדה, כאשר בחרה בטקטיקה במקצוע הבא שלה, 5,000 מ', שבו נחשבה למועמדת בכירה לזכייה, היא דורגה לאכזבתה רק במקום השלישי משום שבמקום להשתמש במהירותה הנדירה שלה, היא האטה בתחילה ונכנסה לבור ממנו לא הייתה יכולה לצאת. הפעם האחרונה, וגם כן כמקרה נדיר, שנשבר שיא עולם בריצה בינונית באולימפיאדה, הייתה כשבן ארצה, דיוויד רודישה, קבע בלונדון 2012 שיא עולם ב-800 מ', 1:40.91. תסכימו איתי ש-800 מ' היא ריצה הדורשת יכולות אחרות מ-10.000. לא נופתע אם היא תנפץ בשנה הבאה את שיא העולם ב-5,000 מ', השייך לאתיופית טירונש דיאבאבה - 14:11.15, כשאלמז נמצאת רק שנייה וחצי ממנו.
2. אניטה ולודרצ'יק (פולין, שיאנית העולם בידוי פטיש ואלופה אולימפית)
מיידת הפטיש האולטימטיבית. שברה את שיא העולם של עצמה כמובן באולימפיאדת ריו - 82.28 מ', אך לא הסתפקה בכך ובחלוף שבועיים הגדילה את הטווח ל-82.98. ולדורצ'יק, 31, 1.78 על 95 ק"ג, הייתה הראשונה בהיסטוריה שחלפה על פני גבול 80 המטרים אשתקד, 81.08. היא גם מחזיקה בכל 9 התוצאות הטובות בכל הזמנים. איזו ספורטאית.
3. איליין תומפסון (ג'מייקה, אלופה אולימפית ב-100 ו-200 מ')
היורשת הרשמית של האישה המהירה בתבל בשתי האולימפיאדות הקודמות, שלי-אן פרייזר-פרייס. תומפסון בת ה-24 שהבריקה כבר באליפות ג'מייקה עם 10.70 ב-100 מ', המשיכה בכושר מצוין בריו עם 10.71, והגדילה לעשות ב-200 מ' כשחיסלה ללא תנאי את התקווה ההולנדית והאירופית, דפנה סחיפרס.
היה זה לאחר שאתקד באליפות העולם בבייג'ינג, סחיפרס קבעה את התוצאה השלישית בהיסטוריה - 21.63, ותומפסון מדליסטית הכסף השיגה את הזמן החמישי בכל הזמנים 21.66. הפעם, בריו, תומפסון, 1.65 על 57 ק"ג פשוט מחצה את ההולנדית עם 21.78 ובהפרש 18 מאיות. גם בליגת היהלום הוכיחה שאין אישה בעולם המתקרבת אליה במקצועות הספרינט.
שווים אזכור
אוסיין בולט - האיש ש"נחת" על כדור הארץ ב-2008 ושינה את כל מה שידענו על ריצות הספרינט. מי שקבע 9.58 שניות ב-100 מ', תוצאה הנחשבת להישג הגדול ביותר של אתלט מאז ומעולם, ו-19.19 שניות ב-200 מ', יסיים את הקריירה בקיץ הבא באליפות העולם בלונדון. בולט החליט להשאיר פירורים גם השנה ליריביו. חרף העובדה שהוא לקראת יום הולדתו ה-30 ונמצא בכושרו ה"גרוע" ביותר, הג'מייקני המשיך לבלוע את כל הדגים הגדולים ובראשם ג'סטין גטלין. 9.81 ב-100 ו-19.78 ב-200 הספיקו לו כדי לזכות במדליות הזהב בריו. בולט אף השלים טריפל בריצת השליחים. הוא אולי לא אתלט השנה שלי, אבל בוודאי הגדול בהיסטוריה.
קנדרה הריסון - זה יכול לקרות רק בארה"ב - שיאנית עולם לא זוכה בכרטיס לאולימפיאדה. קנדרה הריסון שנכשלה במבחנים ודורגה רק במקום השישי, התאוששה וקבעה שיא עולם משמעותי ב-100 מ' משוכות - 12.20 שניות, שמחק את שיאה בן ה-27 שנים של הבולגרייה, יורדנקה דונקובה (12.21 שניות).
התקשורת לעגה כמובן לחוקי ההתאחדות האמריקאית הטוענים כי רק שלוש הראשונות במבחני ארה"ב ביוג'ין, אורגון, זכאיות להשתתף באולימפיאדה. אחרי ריו, כולם הפסיקו לגחך על ההתאחדות מכיוון שגם בלי הריסון כל שלבי הפודיום היו מאוישים באצניות אמריקאיות.
לפנייה לכתב/ת 
