נכי צה"ל כבשו את מרתון ברלין: "עוצמה אדירה של פצועים שלא נכנעו לאתגר הפיזי"
ניצחון הרוח: הם נפצעו במלחמות ישראל ובמשימות ביטחוניות אחרות, אבל לא נתנו למוגבלויות הקשות שלהם לכבוש עוד פסגה. 21 נכי צה"ל רצו ורכבו על אופני יד במרתון בבירת גרמניה. "הצופים ראו את דגלי ישראל וכל הזמן הריעו"
יותר מ-40 אלף רצים השתתפו ביום ראשון האחרון במרתון ברלין בגרמניה. בשעה 11:20 בבוקר הריעו אלפים לרצים הראשונים שסיימו את המסלול המפרך. לאחר כמה דקות נשמעות מהקהל קריאות עידוד חזקות עוד יותר - כשאת קו הסיום חוצה רוכב אופני יד קטוע רגליים. "ראיתם עוד מישהו בלי רגליים שעשה את זה?", שואל איציק אורן (73) מקיבוץ איילת השחר. אורן נמנה עם משלחת של 21 נכי צה"ל, שלא נתנו לפציעה שלהם למנוע עיסוק בספורט מאתגר ולכבוש עוד פסגה.
לצד קריאות עידוד בגרמנית מצטרפים כמה ישראלים בצעקות "כל הכבוד". שמונה מהנכים עשו את המרחק המלא בריצה - 42 קילומטרים ו-195 מטרים. 13 האחרים, ובכללם אורן, עשו את אותו מרחק עם אופני היד שלהם.
אורן, נשוי ואב לארבעה וסב לעשרה, נפגע במלחמת יום הכיפורים לאחר שדרך על מוקש. בעקבות הפיצוץ רגליו נקטעו, שמיעתו נפגעה וראייתו נפגמה באופן קשה מאוד. "יש לי עין אחת מזכוכית ובאחת אני רואה רק שמונה אחוזים - זה נחשב לעיוור", סיפר אורן.
הוא הוסיף כי "שואלים אותי 'איך אתה בתור עיוור מתכוון לרכוב 42 קילומטר?' אני פשוט נדבק למישהו. במרוץ הזה נצמדתי כל פעם למישהו שפחות או יותר היה במהירות שלי. בסוף אופניים כבר לא היו, אז נצמדתי לרצים. התחלתי לטוס אחרי הרצים, בשביל לדעת את הסיבובים. לא הייתי מסתדר אחרת. בכל פעם שעברתי אנשים ראו את הדגל והריעו. אחת אפילו שרה 'עוד אבינו חי' עם מבטא אמריקני".
ההתרגשות הגיעה לשיאה בבוקר הזינוק. רוכבי אופני היד השכימו ב-4:00 לפנות בוקר ומי שיכול היה - העמיס את אופני היד על המשאית. המשתתפים עלו על כלי הרכב שמותאמים לנכים לנקודת הזינוק. עד ליריית הפתיחה הקדישו המשתתפים את הזמן להתארגנות ולתליית דגלי ישראל וארגון נכי צה"ל על האופניים.
גם יובל גינת (67) מקיבוץ כברי השתתף במרתון. רגלו של גינת נקטעה בעקבות פציעה בסיני במלחמת ששת הימים בעת קורס מ"כים כחלק ממסלול ההכשרה בשייטת 13. "אני מתעסק בספורט מגיל צעיר, הייתי מאמן כדורסל של ילדים ושיחקתי בקבוצה בכברי. אחרי הפציעה חזרתי לשחייה והשתתפתי בתחרויות בארץ ובחו"ל - הבאתי מדליות".
גינת אמר עוד כי "אשתי הציעה לי להצטרף לאופני יד לפני 15 שנה, הצצתי ומה שנקרא 'נפגעתי'. השתתפתי במרתון טבריה, תל אביב, ניו יורק ועכשיו ברלין. אחרי הפציעה החלטתי שאני ממשיך כמו שאני עם מה שכביכול מוגדר מגבלה. זו מגבלה - אבל אפשר לחיות איתה נהדר".
שמעון יפרח (29), לוחם משמר הגבול מקריית שמונה, הוא הצעיר מבין חברי המשלחת. יפרח נפצע ברגלו מירי בעת שנכנס בפברואר למחנה הפליטים קלנדיה עם צוות מצומצם על מנת לחלץ חיילים שנקלעו למקום בשוגג. על פעילותו הוא קיבל את עיטור המופת ובשל כך הצטרף לחברי המשלחת באיחור של יום.
לאחר הפציעה עבר יפרח שיקום ארוך, שבמהלכו החל לרכוב בקבוצות אופני היד של בית הלוחם. "אתה מתחיל את המלחמה הכי גדולה של החיים שלך, אם זה ללמוד ללכת מחדש כמו ילד", סיפר יפרח.
יפת עוזרי (61) מראש העין משתייך לקבוצת רוכבי אופני היד זה 13 שנה. "שירתי בחיל הים, הייתי שייט בנחתות בדבורים, קיבלתי מחלת עור לאחר שהייתי צולל בקישון. נפצעתי כמה פעמים - פעם אחת בתאונה שלאחריה החליפו לי את מפרק הירך והיו פגיעות נוספות כולל בכפות הידיים. הספורט הזה נתן לי המון גם מבחינה שיקומית".
"האדרנלין רץ בגוף"
עוד משתתף במשלחת הוא סיוון מור (51) מתל אביב, נשוי ואב לארבעה. מור, שנפגע בתאונה בלבנון לפני כ-30 שנה ומאז מרותק לכיסא גלגלים, אמר: "עיסוק בספורט הוא חלק מרכזי מהשיקום ומעלה את מצב הרוח. לסיים אימון זו הרגשה טובה מאוד, ואחרי כל תחרות או אימון מרתון – האדרנלין רץ בגוף".
בין שמונת הרצים במרתון גם שמעון נבון (53) מירושלים, שנפגע אנושות בשירות מילואים במהלך האינתיפאדה הראשונה לאחר שבקבוק תבערה הושלך לעברו בכפר הפלסטיני בית אומר. מירי, אשתו של שמעון, הגיעה עמו לברלין על מנת ללוות אותו במרתון השלישי שלו. על הפציעה הוא סיפר: "עליתי באש ונלחמתי על חיי".
הריצה הארוכה מהווה עבור נבון אתגר גדול. "הבעיה המרכזית שלי היא שאני צריך לשמור על חום גוף ולהיזהר כי בגלל הכוויות יש לי בעיה של נידוף זעה. בגלל זה לא עשיתי את מרתון תל אביב שנערך במזג אוויר מאוד קשה. אם יש טמפרטורה גבוהה אני מוריד קצב, רץ הרבה יותר לאט, שופך על עצמי הרבה יותר מים כדי לקרר את הגוף".
על האתגר הספורטיבי סיפר נבון כי "הצלחתי לשכנע את הארגון לשלוח קבוצת רצים, שמרתון עם כל הכבוד לידיים זה חשוב, זה מאתגר, אבל אין כמו הרגע שנכים קשים רצים מרתון 42 קילומטר על אדמת גרמניה". אחרי המעמסה הקשה אפשר היה להבחין בחיוכים של רצי המרתון, שסימנו כבר את האתגר הבא: תחרות חצי איש הברזל שכוללת 2.4 ק"מ שחייה, 90 ק"מ רכיבה על אופניים וריצת חצי מרתון.
"חשיבות עצומה שזה קרה בגרמניה"
מנכ"ל ארגון נכי צה"ל, תת-אלוף במיל' חיים רונן, המתין למשלחת בעת יציאתה מנמל התעופה בן גוריון. "הוצאנו קבוצה של 13 רוכבי אופניים ושמונה רצים למרתון ברלין. יש חשיבות עצומה שזה קרה בגרמניה, גם בהיבטים היהודיים ההיסטוריים. קבוצה של נכי צה"ל שרצה ורוכבת בגרמניה עם כל המשמעויות. מאוד חשובה הערבות ההדדית והעזרה אחד לשני. חשוב שכל אחד ייתן מעצמו".
בפועל עומדת מאחורי המיזם אגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל, שבראשה מבצע את התפקיד בהתנדבות אלוף במיל' אליעזר שקדי. המימון לפרויקט הושג באמצעות תרומה של חברת הנדל"ן שמעון צרפתי. לדברי ורד רוט, מנהלת אגודת הידידים, מדובר באירוע שחורג מגבולות הספורט.
"לצפות בפצועי צה"ל, פסיפס של החברה הישראלית, אנשים שאירוע מטלטל שינה את חייהם מהקצה אל הקצה – רצים ורוכבים במרכז ברלין – זאת אמירה", ציינה רוט. "בהיותם שם, גומאים מרחק של 42 קילומטר, לא מוותרים לאתגר המנטלי והפיזי, יש עוצמה אדירה להם ולסובבים אותם. זה אירוע מכונן, ואנו נמשיך, בעזרת הציבור הישראלי, לקדם מיזמים מסוג זה למענם".
בסוף המרוץ נרשם רגע שמסכם את הסיפור כולו. יפרח הצטלם לצדו של אורן ואמר: "זה באמת חלום שהתגשם, בשנה הבאה נעשה זמן טוב יותר".
הכותב היה אורח של אגודת הידידים של נכי צה"ל
לפנייה לכתב/ת 
