"ווסטוורלד": התחליף החדש ל"משחקי הכס"
HBO גייסה סיפור על רובוטים מרדניים במערב הפרוע ואת אנתוני הופקינס בשביל הפקה שאמורה להפוך לסדרה הגדולה הבאה שלה. עם שחקנים טובים ועלילה מעוררת מחשבה - יש לה סיכוי טוב למלא את המשימה. רק שלא תגמור כמו "אבודים"
הרבה כאב ראש גרמה ל-HBO ההפקה הבלתי נגמרת של "ווסטוורלד", הדרמה החדשה והמושקעת שלה. גם העובדה שהיא הגיעה אחרי שורה של סדרות שלא מספיק הצליחו או כשלו ממש (בראשן "ויניל" היומרנית שבוטלה אחרי עונה אחת), העמיסה עליה משא גדול עוד יותר.
"ווסטוורלד" היא הצאצא שאמור להציל את המוניטין המשפחתי ולהשאיר את HBO על כס הברזל עליו התיישבה כשהביאה לעולם את "משחקי הכס", ולא סתם חזרו והצהירו בכירי הסדרה שהם לא מצפים להצלחה בסדר הגודל של שבע הממלכות (אבל תהיו בטוחים שבלב עמוק הם כן). "משחקי הכס" עוד פה לשתי עונות, אבל החורף מעולם לא היה קרוב יותר, ורשת בסדר הגודל של HBO לא יכולה להרשות לעצמה להפסיק לאגור מזון.
במידה מסוימת "ווסטוורלד" (שעלתה אתמול, ב', ב-HOT וב-yes) היא אפילו שדרוג של "משחקי הכס". גם זו סדרה המבוססת על יצירה קיימת, אבל "ווסטוורלד" לוקחת אותה צעד אחד קדימה ומעבה אותה. הסרט "ווסטוורלד" (של מייקל קרייטון ובבימויו, משנת 1973) מתאר פארק עתידני בקונספט המערב הפרוע, בו אורחים משעשעים את עצמם בסוג של מציאות חלופית, והמארחים שלהם הם רובוטים אנושיים בעלי תבונה מלאכותית. הכל בסדר כל עוד האורחים עושים מה שהם רוצים – שזה לעשות סקס עם רובוטים דמויי אדם ו/או לירות בהם – אבל המצב מסתבך כשתקלה גורמת לחלק מהרובוטים לחרוג מהתכנות שלהם ולהתמרד.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"כחולים": כשקוראים ליחסי ציבור "דוקו-אקשן"
"טרנספרנט": משפחה שרואה בעיקר את עצמה
"מטומטמת": אי אפשר שלא לאהוב אותה
40 שנה אחרי, כשהתבונה המלאכותית כבר מעבר לפינה, השאלות שהיא מציפה בוערות ומרתקות מתמיד. אם הגיבורים של "ווסטוורלד" הסרט היו האורחים שמגיעים לפארק, הגיבורים של הסדרה הם כבר הרובוטים עצמם והאנשים שמפעילים אותם.
טביעת האצבע של המפיק בפועל, ג'יי. ג'יי. אברמס ("אבודים", הסרט האחרון בסדרת "מלחמת הכוכבים") ניכרת מאוד (המאמינים האדוקים או האפיקורסים של "אבודים" יזהו אותה מיד), והעלילה היא למעשה צרור עלילות מקופלות שכל אחת מהן יכולה להתפזר כמו כתם רורשאך לאינסוף כיוונים. התקלה גרמה לרובוטים לחזיונות על קרבות ומוות ומסכנת את חוויית האורחים. 'האיש בשחור' מסתובב בפארק כבר שלושים שנה, זורע הרס, מחסל רובוטים ומנסה לפצח מבוך שמוצפן בו. הקשר החריג בין המפעילים לרובוטים.
כמיטב המסורת של אברמס, הפרקים מלאים במבטים רבי משמעות ושורות מחץ פסיכולוגיסטיות כמו "האורחים לא מגיעים כדי שנגיד להם מי הם, את זה הם כבר יודעים. הם רוצים הצצה למי שהם היו יכולים להיות", שמאבחן ד"ר פורד, היוצר של פארק ווסטוורלד, או "אם אתה לא יודע לומר אם אני אמיתית, האם זה באמת משנה?", של אחת הרובוטיות.
למרות הקשיים בדרך למסך, הליהוק של "ווסטוורלד" מוכיח שלפחות קאסט מכובד של שחקנים הביע אמון בפרויקט. סר אנתוני הופקינס, שחזר לטלוויזיה אחרי היעדרות של יותר מ-20 שנה, הוא היהלום שנוצץ ברשימת הקרדיטים, ויחד איתו אד האריס בתפקיד "האיש בשחור" ואוון רייצ'ל ווד שמגלמת את הרובוטית הוותיקה ביותר בפארק. מי שמתגעגע ל"בורגן" ישמח לפגוש את סידסה באבט קנודסן (בירגיטה ניבורג, ראשת הממשלה הדנית) בתפקיד משנה.
לפחות בפרקים הראשונים יש לקאסט הזה במה לנעוץ שיניים – "ווסטוורלד" נראית כמו חבל ההצלה של HBO. אני רק מקווה שאברמס (והיוצרים האחרים – ג'ונתן נולאן וליסה ג'וי) יודעים לאן זה הולך, כי קשה לי להאמין ש"בעצם כולם מתים" יוציא אותם מזה חלק הפעם.
