שלום, הסכם. הקולומביאנים לא רצו להיות ונצואלה 2.0
כישלונו של נשיא קולומביה במשאל העם לשים סוף לסכסוך של עשרות שנים עם FARC היה תשובת העם לכך שהוא לא מוכן לשכוח ולסלוח על מעשיה הרצחניים של המחתרת. גם המראות מקראקס של קריסה כלכלית, של אלפים בתור ללחם ושל תינוקות בקרטונים הובילו לדחיית ההסכם ההיסטורי
נשיא קולומביה חואן מנואל סנטוס היה קרוב כל כך להגשמת חלומו הגדול - להיות האיש שחתום על סיום סכסוך הדמים עם ארגון המורדים המרקסיסטי FARC, סכסוך שנמשך 52 שנים וגבה את חייהם של 260 אלף בני אדם. אחרי החתימה ב-26 בספטמבר על הסכם השלום עם המורדים נותר לסנטוס רק להעביר את ההסכם במשאל עם בארצו ולהיכנס לספרי ההיסטוריה.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אלא שהמציאות זימנה לנשיא הקולומביאני תוצאה אחרת ומרה ביותר מזו שציפה לה. 50.2 אחוזים מהבוחרים (רק 37 אחוזים מבעלי זכות הבחירה התייצבו בקלפיות) הצביעו נגד הסכם השלום עם FARC ו-49.8 אחוזים הצביעו בעד ההסכם. שנים רבות של פגישות חשאיות ומשא ומתן מתיש בתיווך קובה ונורבגיה ובעידוד האו"ם ירדו לטמיון, וסנטוס ואנשיו הודו בהפסדם, אך הוסיפו שהפסקת האש בין הצדדים תימשך.
מדוע ויתרו הקולומביאנים על סיום הלחימה שקרעה את ארצם וגרמה לכאב גדול בלב האומה (בנוסף לאלפי ההרוגים, 45 אלף אזרחים נעדרים ושבעה מיליון נעקרו מבתיהם)? מדוע אמרו "לא" לשלום במקום לאמצו לחיקם? התשובה המיידית ואולי מובנת מאליה היא שאזרחי המדינה הדרום אמריקנית לא רצו להתפייס עם אנשים שנתפשים על ידיהם כטרוריסטים, אנשים עם דם על הידיים שהרגו את בני משפחותיהם, קרוביהם וחבריהם.
הסכם השלום בין הצדדים הכיל 297 עמודים. ספק גדול אם רוב הקולומביאנים קראו את ההסכם, אבל יש בו סעיפים שהם פשוט התקשו לעכל, בהם פטור מעונש למורדים מ-FARC (למעט באישומים של טבח המוני, עינויים ואונס), הפחתה בעונש למורדים שיודו בפשעים קשים ויתנצלו בפני קורבנותיהם והפיכת FARC לתנועה פוליטית. יתר על כן, התנועה הפוליטית החדשה הייתה אמורה לפי הסכם השלום לקבל אוטומטית עשרה מושבים בקונגרס עד 2022.
במשאל העם המכריע אמרו הקולומביאנים "לא" לטרוריסטים, אבל גם "לא" ברור לקומוניזם. הם לא רצו לראות את המהפכה הסוציאליסטית האדומה של הוגו צ'אבס המנוח נכנסת בשערי ארצם, ומדרדרת אותה לאותו מצב עגום שבו שרויה כיום ונצואלה, ארצו של צ'אבס.
הפחד מ"קסטרו-צ'אביזם"
המחתרת המרקסיסטית FARC (הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה - צבא העם), שנוסדה ב-1964, היא ארגון שרבים מחבריו מזוהים עם הצ'אביסטים, הלא הם תומכיו וממשיכי דרכו של נשיא ונצואלה המנוח. למחתרת הקולומביאנית יש נוכחות חזקה בוונצואלה והיא זכתה בעבר לתמיכת צ'אבס וגם לזו של יורשו בתפקיד, ניקולס מדורו.
הסכם השלום בין ממשלת קולומביה לבין המורדים המרקסיסיטים כלל סעיפים שעמדו בקנה אחד עם המודל הסוציאליסטי של צ'אבס ושל ידידו הקרוב מקובה, המהפכן הנודע פידל קסטרו. להלן: ה"קסטרו-צ'אביזם". סעיפים כמו יישום רפורמה אגררית, הקמת מפלגה פוליטית שמבוססת על האידיאולוגיה המרקסיסטית ויצירת בירוקרטיה סוציאליסטית, לא התקבלו בעין יפה על ידי הקולומביאנים. בעבר נהגו רוב אנשי FARC להחרים את הבחירות בקולומביה, אך מרגע אישור הסכם השלום הם היו אמורים להפוך לכוח פוליטי בעל השפעה במדינה. למעשה, כבר עתה הם מחזיקים בהשפעה בפוליטיקה המקומית משום שהקואליציה של הנשיא סנטוס כוללת בתוכה תומכים של FARC , שהעמידו בראש סדר העדיפויות שלהם את השגת השלום בין הממשלה לבין המורדים המרקסיסטים.
בכלל, יש לא מעט פוליטיקאים בקולומביה, מדינה שקרובה יותר לארצות הברית מאשר למדינות סוציאליסטיות אדומות ששכנות לה, שתומכים ברעיון של FARC - להקים קולומביה סוציאליסטית במאה ה-21. אחד מהם הוא גוסטבו פטרו אורגו, ראש העיר בוגוטה לשעבר ואיש גרילה לשעבר, ששואף להתמנות לנשיא קולומביה וכבר עתה זוכה לשיעור תמיכה של כ-40 אחוזים.
FARC, כך על פי כמה דיווחים, נהנה במשך שנים מהסחר בסמים באזור וגרף מיליארדי דולרים לכיסו שאותם הוא כנראה מסתיר בחשבונות סודיים. מספיק כסף בשביל לקנות מתישהו בעתיד את תוצאת הבחירות לנשיאות קולומביה עבור מועמד מטעמו של ארגון הגרילה השמאלני. מילא לעשות הסכם שלום עם טרוריסטים שחוזרים למוטב, אבל להפוך את המדינה לגרסה 2.0 של ונצואלה? זה כבר היה יותר מדי עבור הקולומביאנים. הנשיא לשעבר, אלוורו אוריבה, שהוביל את מחנה המתנגדים להסכם השלום, הזהיר באחרונה שהסכם השלום יוביל את קולומביה לעבר "קסטרו-צ'אביזם". עם דחיית ההסכם, התחושה בקרב חלק מהאזרחים במדינה הייתה ש"הדמוקרטיה ניצלה" אחרי שמחנה ה"לא" להסכם ניצח במשאל העם ואמר "לא" לקומוניזם.
מחכים לפתרון יצירתי
בקולומביה ראו את מה שקורה בוונצואלה השכנה ונחרדו מהרעיון שגורל דומה צפוי להם והיה ויאושר הסכם השלום עם המורדים מ-FARC: תורים ארוכים של אלפי בני אדם ללחם, ביצים ונייר טואלט ותינוקות שזה הרגע נולדו ששוכבים בתוך קרטונים בגלל מחסור במיטות בבתי החולים. הקולומביאנים, שממילא מצבם הכלכלי לא מזהיר, לא היו מוכנים לחפור את הקבר שלהם בעצמם.
אגב כלכלה. יישומו של הסכם השלום עם המורדים היה אמור לעלות כסף רב לקולומביאנים (כ-187 מיליארד דולר בעשר השנים הראשונות) והיה מגדיל עוד יותר את החוב הלאומי ומחייב הטלת מסים חדשים או העלאת מסים קיימים. הסיבה לסכום העצום היא בין היתר השוחד ששולם לחברי FARC רבים בתמורת להתפרקות מנשקם והשכר שהובטח לכל אחד מחברי המחתרת - כמה מאות דולרים בחודש. כאשר מדובר באלפי מורדים (בין 7,000 ל-17 אלף) שיקבלו בשנתיים הקרובות סכומים שנעים בין 200 דולר ל-700 דולר בחודש, הרי שמדובר באסון כלכלי גדול במדינה שכאמור לא נהנית מעודף מזומנים בקופתה.
בימים שקדמו למשאל העם בקולומביה נדדה שנתו של הנשיא סנטוס. מצד אחד הוא האמין שהסכם השלום יאושר, אך מצד שני הוא חשש מאוד שהמצב הקשה בוונצואלה השכנה יסית את הבוחרים נגדו. המשבר ההומניטרי בוונצואלה הוביל אלפי אזרחים לחצות את הגבול לקולומביה בחיפוש אחר עבודה, אוכל ובעיקר ביטחון - דבר שלא זכו לו במדינה שהפכה להיות אחת האלימות ביותר בעולם.
הנהירה של אזרחי ונצואלה לקולומביה והסכם השלום שנחתם עם המורדים השמאלנים בחודש שעבר עוררו בעתה בקרב הקולומביאנים, והם זרקו את ההסכם מכל המדרגות מסיבות מוסריות, אידיאולוגיות וכלכליות. בכך נסגרה לפי שעה הדלת למהפכה סוציאליסטית נוספת באזור ברוח צ'אבס וקסטרו, אלא אם יימצא פתרון יצירתי בדמות שינויים מהותיים בהסכם השלום הקולומביאני או עקיפת הכרעת העם על ידי הצבעה בקונגרס. בכל מקרה, החלום של סנטוס הלך והתרחק ממנו אחרי שלא למד את הלקח שלמדו יוזמי משאל העם הבריטי על היציאה מהאיחוד האירופי (אתה לא הולך למשאל עם אם אינך בטוח שתנצח אותו), וייתכן שהסכם שלום היסטורי עם המורדים כבר לא יהיה חלק מהמורשת שלו. כי מספיקה ונצואלה אחת בשכונה הדרום אמריקנית.
לפנייה לכתב/ת 
