מלחמת 96 השנים: לקראת איטליה - ספרד
מאז המפגש הראשון ביניהן ב־1920, איטליה וספרד פיתחו יריבות ייחודית שהתעצמה בגלל הקרב בין הסגנונות והאירועים על המגרש. מחר (21:45) הן יתמודדו בטורינו במאבק מוקדם על פסגת הבית במוקדמות המונדיאל
מדינה קטנה במזרח התיכון ממשיכה לקרוא לבית 7 במוקדמות המונדיאל "הבית הישראלי". עבור שאר העולם, החבר'ה בתחנת החלל מיר וכמה חייזרים שמאזינים לנו לקראת פלישה, זה הבית בו ספרד ואיטליה ייאבקו עד הסוף המר על המקום הראשון והכרטיס האוטומטי לגביע העולם ברוסיה. ישראל? הפרעה בדרך.
לא רק שמדובר בקרב המרתק ביותר באירופה, מבין כל הבתים והציוותים שנוצרו, בגלל האיכות של שתי נבחרות הענק הללו, זוהי גם אחת היריבויות המרות והצמודות ביותר בעולם הכדורגל. כמעט 100 שנה שהשתיים נפגשות במשחקי ידידות לא ידידותיים, בקרבות מכריעים במוקדמות, במפגשים מצמררים באליפויות אירופה ובמונדיאלים.
והמאזן לא נוטה בבירור לטובת אחד הצדדים. הניצחון הטרי של איטליה בשמינית גמר היורו (0:2) נתן לה יתרון קל - 11 ניצחונות לעומת 10 של ספרד, כשב־14 משחקים הנבחרות נפרדו בתיקו.
בטורנירים הגדולים העניין פחות שוויוני: איטליה ניצחה הקיץ בצרפת, במשחק חוזר ברבע גמר מונדיאל 1934, בשלב הבתים ביורו 1988 וברבע גמר מונדיאל 1994. לעומת זאת ספרד ניצחה בפעם היחידה שהמשחק התנהל בגמר, ביורו 2012, וגם בפנדלים ברבע גמר יורו 2008. וסתם בשביל הפיקנטריה, הספרדים בטח לא אהבו לראות את איטליה זוכה במונדיאל דווקא אצלם ב־1982.
פילוסופיות נוגדות
זו יריבות שהתפתחה בגלל המעמד המקצועי שיצרו השתיים לעצמן, ההצלחה האדירה לאורך השנים, כשספרד סוגרת פערים עם דור הזהב שלה בעשור האחרון. גם החשיבה, הפילוסופיה, תמיד הלכו ראש בראש - איטליה עם הכדורגל המסודר וההגנתי, ספרד שפיתחה את הזן הפופולרי ביותר בטקטיקה המודרנית – הטיקי־טקה של החזקת הכדור והדומיננטיות.
פרשן הכדורגל של ה"גרדיאן", סיד לואו, ניסח את העניין בצורה מענגת בעבר: "אם יש משהו שהספרדים ממש־ממש שונאים, הרי שאלה האיטלקים. לא בגלל האופנה, או שיער הפנים המושלם. זה בגלל הכדורגל שלהם. בספרד, הכדורגל חייב להיות אסתטי". בתקשורת הספרדית כבר כינו פעם את הכדורגל האיטלקי "הכי לא ספורטיבי בעולם".
ולפני שהן משחקות מחר באצטדיון של יובנטוס בטורינו, חשוב לדבר על נדבך נוסף שתמיד יצר מתיחות בין הנבחרות - יש למשחקים ביניהן נטייה להיות קיצוניים לכאן או לכאן, בבחינת אירוע בולט שמחדד את היריבות, תוצאה מהדהדת.
קחו למשל את המשחק מ־1942. שנות מלחמת העולם השנייה הפסיקו את הדומיננטיות המוחלטת של הכדורגל האיטלקי, עם נבחרת שזכתה במונדיאלים ב־1934 וב־1938 ושלטה בעולם. בין סוף 1940 לסוף 1945, עידן שהוא נצח במונחי כדורגל, הנבחרת הייתה מושבתת כמעט לחלוטין בגלל שאירופה שתתה דם.
היא הצליחה לקיים שני מפגשי ידידות בלבד בתקופה הזו, באפריל 1942. המשחק מול קרואטיה (0:4) לא היה חשוב במיוחד. אבל ה־0:4 על ספרד היה אי של שפיות במדינה, סימן לכך שהכדורגל עדיין חי, שלאיטליה יש עוד סיבה לגאווה בחיים שמחוץ לשדה הקרב.
המרפק של טאסוטי
אם קופצים קדימה, אחד האירועים המכוננים ביריבות התחולל במסצ'וסטס ב־1994. שער של דינו באג'יו ושער ניצחון כואב במיוחד של רוברטו באג'יו מבחינת הספרדים, הוביל את איטליה ל-1:2 ולמקום בחצי הגמר. אבל המשחק היה משתנה לגמרי אם השופט ההונגרי, שנדור פול, היה רואה את מאורו טאסוטי מכניס מרפק לפנים של לואיס אנריקה ברחבה. התמונה של הספרדי המדמם נשארה עד היום המזוהה ביותר עם המשחק.
רק בגלל הצילומים טאסוטי ספג לאחר מכן השעיה משמונה משחקים, אבל עבור ספרד ההיא זה כבר היה מאוחר מדי. המאמן חאבייר קלמנטה האשים את לחץ הקהל בהחלטות השופט - מאחר שעשרות אלפי אוהדים ממוצא איטלקי ליוו את היריבה במונדיאל בארה"ב – וב"מארקה" השתמשו בתמונה של לואיס אנריקה לפני המפגש ביורו 2008, 14 שנים מאוחר יותר, וכתבו: "לא שכחנו".
תחילת עידן, סוף עידן
וכך, הספרדים היו בטירוף מוחלט כאשר עברו את אלופת העולם המכהנת איטליה ב־2008 בדרך לזכייה. למרות שלא היה מדובר בגמר, בספרד התייחסו לכך כרגע בו נבחרת הפספוסים הנצחית השאירה מאחור את הצרות ויצאה לסיבוב על מסלול ההצלחה.
אבל הרגע המכונן באמת היה בגמר ב־2012, אז ספרד פשוט הביכה את האיטלקים עם 0:4 מדהים. במידה מסוימת, ההתקפה של ויסנטה דל בוסקה הייתה המרפק של טאסוטי, ואיטליה האומללה שימשה בתור האף של לואיס אנריקה. בגלל קרב הסגנונות, זה היה הרבה יותר מניצחון.
אבל יש משחק נוסף ששווה להזכיר, האחרון ביניהן. לפניו, המגן האיטלקי מטאו דרמיאן דיבר על ההרגשה המרה שנשארה מאז אותה רביעייה. אחרי שאיטליה ניצחה והעיפה את אלופת אירופה הביתה
, היא השלימה הישג סמלי. לא רק שנקמה בספרד, אלא גמרה מעשית את העידן הענק שלה - זה שאולי התחיל בניצחון על האיטלקים ב־2008 שמילא את הספרדים ביטחון – וזירזה את חילופי הדורות.
כך שכמו בקרב סיוף, הן עוקצות זו את זו לאורך השנים, רושמות עליות ונפילות, שומרות בקנאות על הזהות דווקא מול הסגנון הייחודי של היריבה.
המשחק הזה מגיע בתקופה מוקדמת במוקדמות, אבל יכול להשפיע באופן ניכר על ההמשך. וזה יהיה רותח, מלא במרירות, ועם פוטנציאל לקלאסיקה. כמו תמיד בין איטליה לספרד. אנחנו באמת צריכים לומר לכם לא להחמיץ?
לפנייה לכתב/ת 
