"משרדו של וינרוט מסר מידע סותר על כספים שקיבל"

המפקחת על הבנקים והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור מצטרפים לעמדתו של בנק מזרחי טפחות שסירב להפקיד שכר טרחה בגובה 2.5 מיליון דולר שקיבל עו"ד יעקב וינרוט מלקוח, הנאשם בעבירות הלבנת הון.

כתבות נוספות בערוץ הכלכלה

"משרד עורכי דין שיש בפניו אינדיקציות משמעותיות כי מקור הכספים שהלקוח מעביר לו, הינו בעבירה חמורה ויש חשש שהלקוח מנסה להסתיר את הכספים הללו - אינו רשאי לעצום את עיניו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר קיים חשש שהמשרד עצמו עלול לשמש מקלט להלבנת הון", כתבה הפרקליטות בנייר העמדה שהוגש מטעם המדינה לבית המשפט בנושא.

בדצמבר האחרון נחשפה ב"כלכליסט" תביעה הצהרתית שהוגשה על ידי עו"ד וינרוט נגד בנק מזרחי טפחות, בטענה שהבנק סירב לקלוט בחשבונו האישי שכר טרחה מחשבונו של העצור העומד בפני הסגרה, גרי שאלון, הנאשם בעבירות צווארון לבן בארה"ב.

הבנק טען שמקור הכסף אינו ברור, ועל כן לא ניתן להפקידו, ואילו עו"ד וינרוט ביקש כי בית המשפט יורה לבנק להפקיד את הסכום בחשבונו.

כמה חודשים קודם לכן נעצרו בישראל גרי שאלון וזיו בורנשטיין, לאחר שבעקבות חקירה של ה-FBI, בשיתוף משטרת ישראל, הואשמו בארה"ב בהרצת מניות ובפריצה למחשבי ג'יי.פי. מורגן. שאלון החל לנהל קרב משפטי נגד בקשת הרשויות בארה"ב להסגירו לידיהן באמצעות עורכי הדין ד"ר יעקב וינרוט ושותפו עמית חדד. מאז הסכימו שני העצורים להסגרתם והיא צפויה להתבצע בקרוב.

עו"ד יעקב וינרוט(צילום: אוהד צויגנברג)

לפני כשנה העבירה חברת ננר פיננס הנמצאת בבעלות שאלון ופועלת משוויץ 2.5 מיליון דולר לחשבונו של עו"ד וינרוט בבנק מזרחי טפחות. הסכום נועד לכסות חלק משכר הטרחה של המשרד ושכר הטרחה של עורכי הדין בחו"ל על עבודתם בתיק, אולם הבנק סירב להפקיד את הכסף.

לפי התביעה שהגיש עו"ד וינרוט, הבנק דרש שוב ושוב אישורים על מקור הכנסות החברה, ודרש לדעת אם שולם עליהם מס כדין במדינת המקור.

לדברי עו"ד וינרוט, אף שהוצגו אישורים שונים המעידים כי מדובר בחברה פטורה ממס ולא פעילה, סירב הבנק להפקיד את הכסף. "אין כל מקור לסמכות הבנק לסרב לקלוט את התשלום כשהבנק יודע את זהות הלקוח ואת מהות התשלום, וכשהתשלום לא ישמש לביצוע עבירה כלשהי אלא לשכר טרחה של עורכי דין בארץ ובחו"ל", נכתב בתביעה. עוד נטען כי החוק אינו מקנה לבנק סמכויות מעבר לחובת הזיהוי והדיווח.

וינרוט הוסיף בתביעתו כי "התנהגות הבנק תביא לכך שחשודים בפלילים לא יוכלו לשלם לעורכי דינם. עורך דין אינו יכול לשאול לקוח אם ביצע את העבירה בה הוא מואשם או עשוי להיות מואשם, שכן אם הלקוח מודה בכך, עורך הדין אינו יכול להעיד אותו על חפותו".

תמרורי אזהרה ביחס למקור הכסף

במסגרת ההליכים בתביעה ביקש בא כוחו של בנק מזרחי טפחות, עו"ד ישראל בכר ממשרד גרנות ושות', כי המפקחת על הבנקים והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור במשרד המשפטים יביעו את עמדתן בסוגיה. בהתאם לבקשתו, הגישה השבוע הפרקליטות את עמדתה.

“לא ניתן לומר כי במקרה זה סופקו מסמכים רלוונטיים להבנת מקור הכספים שיופקדו בחשבון”, כתבו נציגי הפרקליטות, עו”ד שלמה כהן וליאב וינבאום, בנייר העמדה, “שכן גם חוות הדעת של עורך הדין החיצוני לא נתנה מענה לשאלות הבנק ביחס למקור הכספים שיופקדו, הן בהיבט של איסור הלבנת הון והן בהיבט של סיכונים חוצי גבולות, בדגש על שאלת היותם של הכספים מדווחים לרשויות המס”.

לפי עמדת המפקחת על הבנקים חדוה בר, במקרה זה היו "כמה תמרורי אזהרה" המכונים גם "דגלים אדומים" הן ביחס למקור הכספים והן לגבי השימוש בהם, כאשר חלק מההסברים שניתנו העלו שאלות נוספות במקום להסביר.

בסופו של דבר, עמדת המפקחת על הבנקים היא כי "דרישות הבנק למתן הסברים ולקבלת אסמכתאות נעשו במסגרת ניהול הסיכונים של הבנק, ועל כן הן לגיטימיות ואף מתבקשות, נוכח הדגלים האדומים שהתקיימו במקרה זה. משלא הונחה דעת הבנק, במידה רבה של צדק, קמה לו עילה סבירה לסירוב לבצע את הפעולה".

חדוה בר (צילום: רון קדמי)

גם ברשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, שאת עמדתה בסוגיה הביעה פרקליטות המדינה, לא הסכימו, בלשון המעטה, עם טענותיו של וינרוט, ואף מתחו ביקורת על התנהלות משרדו, שלשיטתו "מסר פרטים סותרים" באשר למקור הכספים.

לפי הפרקליטות, טענותיו של עו"ד וינרוט כי דרישת הבנק לבירור מקור הכספים מטילה עליו "משימה שאינה ניתנת לביצוע" ופוגעת פגיעה אנושה ביחסי עורך דין-לקוח אינה מדויקת. לעמדתה, כל חשוד זכאי לייצוג משפטי, אך עם זאת, אינו זכאי לשלם עבורו מכספים שהפיק מעבירה ובוודאי לא מעבירות חמורות מסוג פשע. "במקום שהחשוד אינו יכול לממן את הגנתו בשל חסימת אפשרות מימון הייצוג מכספי פשיעה, עומדת בפניו האפשרות לבקש את ייצוגו על ידי הסנגוריה הציבורית".

הבנק לא פוגע ביחסי עורך דין-לקוח

באשר לטענתו של עו"ד וינרוט, לפיה דרישת הבנק לבירור מקור הכספים אינה מתיישבת עם שיקולי יחסי עורך דין-לקוח, אומרים בפרקליטות המדינה כי מדובר בטענה שאינה נכונה בשום אופן. לפי הפרקליטות, אימוץ גישתו של משרד וינרוט "עלול להוות בפועל מעין 'תעודת הכשר' למשרד עורך הדין להוות מקלט להלבנת הון ולפעולות הסתרה של כספי הלקוח”. בפרקליטות הדגישו כי “עורך הדין אינו יכול לעצום את עיניו. זו תוצאה שאין הדעת סובלת".

לפי עמדת הפרקליטות, "במקרה דנן, קיימות אינדיקציות מחשידות למכביר ביחס למקורם של כספי הלקוח, והתנאים שהעמיד הבנק לקבלת העברת הכספים לא רק שהינם סבירים, אלא מחויבים בהתאם לדרישות החוק והפסיקה. כל אדם שהיה בא במגע עסקי עם הלקוח דנא, לא היה רשאי לעצום את עיניו מפני החשדות המיוחסים לו". המסמך מפרט את התנהלותו הפלילית של לקוחו של וינרוט, שאלון, שהואשם, ביחד עם שותפיו, בהלבנת הון בהיקף עצום מעיסוקם הפלילי.

לפי האישום, שאלון העביר כ-100 מיליון דולר דרך לפחות 75 חברות קש שנשלטו על ידיו תחת התחזות והפקיד אותם בחשבונות בשוויץ ובמקומות נוספים ברחבי העולם. לפי הפרקליטות, גם העברת כספים בסכום חריג של כ-2.5 מיליון דולר מחברה זרה שבשליטת שאלון לחשבון הבנק הפרטי של עו"ד יעקב וינרוט אינה אופיינית לפעילות חשבון זה.

בנק מזרחי טפחות (צילום: אבי מועלם)

בנוסף, הלקוח העביר מיליוני דולרים עבור שכר טרחה, לטענתו, באמצעות חברות באיי הבתולה, ובא כוחו בחו"ל מסר שמדובר בחברה לא פעילה וכי הכספים הועברו לשם, כפי שנמסר לו, על ידי חברה נוספת שפרטיה לוטים בערפל. עוד נטען כי משרד עוה"ד י. וינרוט ושות' מסר לבנק "פרטים סותרים" לכאורה באשר למהות הכספים.

תחילה, כך לפי העמדה שהוגשה לבית המשפט, מסר המשרד כי כל הכספים המועברים הינם "תקבול רגיל בגין שכר טרחה". לשאלת הבנק, טען המשרד כי "לא קיים הסכם שכר טרחה", אלא מדובר בהסכם של "לחיצת יד" עם הלקוח. החשבונית שיצאה עבור שכר הטרחה הוצאה על ידי המשרד בעוד הכספים לא הועברו לחשבונו של המשרד.

לאחר בירור התברר לבנק כי רק מיעוט הכספים שהועברו (פחות מ-10%) הם עבור שכר טרחה "רגיל" למשרד וכל שאר הכספים (כ-90%) הינם פיקדון "בגין עילה עלומה של שכר טרחה עתידי למשרד וינרוט ומומחים או עורכי דין בחו"ל".

עוד מצוין כי לאחר שנאמר לבנק בתחילה שאין הסכם שכר טרחה והבנק ביקש לברר עוד, "הומצא לו לפתע הסכם שכר טרחה לקוני של עמוד". "מן המקובץ לעיל", כותבים עוה"ד כהן ווינבאום מהפרקליטות, "עולה כי המקרה דנן נמצא בקצה הספקטרום המחשיד. אף גורם שבא במגע פיננסי או עסקי עם הנאשם, אינו רשאי להתעלם מהאינדיקציות שפורטו.

"אשר על כן, עמדת פרקליטות המדינה הינה כי בנסיבות המקרה דנן התנהלות הבנק התחייבה על פי הדין ומכל מקום גישתה אינה סותרת את חובותיו של עורך דין, כי אם ההפך הוא הנכון - היא מתיישבת עימן".

ממשרד עוה"ד י. וינרוט ושות' נמסר בתגובה לדברים כי "עמדת הבנק למעשה מונעת מציבור עורכי הדין את האפשרות לקבל שכר טרחה מלקוחות החשודים בפלילים. אנו בטוחים כי כאשר הדברים יעברו תחת שרביטו של בית המשפט, הוא יקבע כי לא ניתן ואסור למנוע קבלת שכר טרחה מחשודים כאלה".

המדינה לא מציעה לחשודים פתרון אחר

תיקון חוק איסור הלבנת הון המחייב עורכי דין לזהות לקוחות המקבלים מהם שירות, נכנס לתוקף לפני יותר משנה במסגרת מאבק המדינה בהלבנת הון, ומאז מעורר אמוציות וויכוחים גדולים.

הסכסוך המשפטי בין משרד עוה"ד י. וינרוט ושות’ לבין בנק מזרחי טפחות גלגל לפתחו של בית המשפט את ההכרעה האם החוק מתיר לבנק למנוע העברת שכר לעורך דין בנימוק שמקור הכסף לא ידוע. עורכי הדין יוצאים נגד הרגולטורים ונגד התעקשות הבנק לגלות את מקור הכספים מחשש לפגיעה בחיסיון עורך דין-לקוח, כשתוצאה בלתי נמנעת נוספת לדברים היא פגיעה בפרנסתם. "הבנקים", אומרים משפטנים, "הפכו בעקבות הוראות החוק ל'כלבי שמירה' צייתניים החוששים מענישה כבדה”.

חוות הדעת מטעם המפקחת על הבנקים והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור מהוות לראשונה אמירה ברורה של שני הרגולטורים באשר לסוגיית שכר הטרחה שמקבלים סנגורים מלקוחותיהם הנאשמים בהלבנת הון. מדובר בחוות דעת תקדימיות וגורמים משפטיים הביעו שמחה על כך ש"סוף סוף יש אמירה של הרשויות".

עמדת המדינה אכן ממחישה את הבעייתיות שבקבלת הכספים אבל אינה מציעה פתרון אחר - לא לעורכי הדין ולא ללקוחותיהם.

מה יעשה נאשם בהלבנת הון כשהוא רוצה להתגונן מפני האישומים נגדו? האם לא יוכל להצטייד בסנגור כרצונו? הפתרון של המדינה הוא להפנות אותו לסנגוריה הציבורית, אבל האם זה פתרון ממצה? הרי ידיה של הסנגוריה הציבורית מלאות, כספיה הם גם ככה כספי הציבור והאם לא עומדת לאותו נאשם חזקת החפות עד שבית המשפט יכריע אחרת? ומה בנוגע לעורכי הדין עצמם? נראה שנצטרך להמתין לחוות הדעת הבאה.