היין הערבי הראשון שלי
כבר שמענו על יין צרפתי, יין איטלקי ואפילו תעשיית היין היווני מתחילה להתעורר. אבל מה בנוגע ליין ממדינות מוסלמיות? מסתבר, שגם שם יש תעשיית יין לא רעה בכלל: באיזו מדינה מייצרים יינות מפתיעים במיוחד, היינות של איזו מדינה מבוקשים מאוד בעולם ומה בנוגע לאיסור בקוראן על צריכת אלכוהול?
האם יש דבר כזה שנקרא "יין ערבי" או "יין ממדינה מוסלמית"? הרי ללגום שיכר זה חטא גדול בעיני המאמין בקוראן ובדרכו של הנביא מוחמד, ועונש חמור ביותר צפוי למתפתה לטעום את קסמו של משקה זה. אז איך אפשר לדבר על אלכוהול בהקשר מוסלמי?
אז נכון שניחוחות האניס בשמות של משקאות מפורסמים כמו ערק, ראקי (האניס התורכי) או בוחא (האניס התוניסאי) מיד יעלו בהקשר הזה, שכן גם הם אסורים לחך המוסלמי באשר הוא.
בקוראן קיים איסור מוחלט על צריכת יין, ולמרות זאת חדי הבחנה ישימו לב שבפסוקים המוקדמים של הספר המקודש קיים עידוד לשתיית המשקה, אולם המאוחרים יותר מציגים תפנית בעלילה, והמותר הופך לאסור. העיקרון המוכר בהלכה המוסלמית לפיו פסוק מאוחר מבטל את המוקדם לו, מופעל כאן, והוא זה שמונע ממיליוני מוסלמים ברחבי העולם להתענג על המשקה הנפלא.
הפעם הראשונה שבה נגלה בפניי הכוח של תעשיית היין הערבית, הייתה בעת שסרקתי את מחלקת היין המפוארת של בית הכלבו הברלינאי היוקרתי ה-KaDeWe (קה דה ווה). מבין כל אלפי הבקבוקים והשמות צד את עיניי בקבוק היין הלבנוני המתוקשר ביותר - שאטו מוסר (Château Musar) האגדי. היה זה היין הערבי הראשון שלי, וכבר בטעימה הראשונה הבנתי שבמקום בו מייצרים ערק טוב - כנראה שגם יין טוב אפשר למצוא.
מאז נחשפתי לאוצרותיה של תעשיית היין הערבית: הבנתי שרוזה מרוקאי יכול להיות טעים יותר מהחריימה של אימא שלי, נרו-ד'אבולה טורקי יכול לרגש יותר מקאנולי בשוק סיציליאני, ושעל אף האיסור לבקר בלבנון - אפשר למצוא דרך להרגיש כאילו אנחנו שם.
אבל רגע לפני שאתם מתנפלים על חנות המשקאות הסמוכה לביתכם, שימו לב כי פקודת הסחר עם האויב משנת 1939 אוסרת על קיום סחר (יבוא ויצוא) עם מדינות כמו איראן, סוריה ולבנון - כל עסקה הנרקמת עם אחת מהמדינות האלה מהווה עבירה חמורה על החוק, והעבריין צפוי לעונש מאסר של עד שבע שנים וקנס כספי גדול.
אז כנראה שאת שאטו מוסר אין סיכוי לראות בקרוב על מדפי חנויות היין שלנו, אך יינות מרוקאים, אלג'יראים וטורקיים - אפשר גם אפשר. לפניכם סקירה קצרצרה על קורותיהן של כמה מתעשיות היין הערביות.
מרוקו: יין איכותי בטעם צרפתי
מבין מדינות צפון אפריקה, מרוקו היא בעלת הפוטנציאל הגדול ביותר לייצר יינות איכות. רכס הרי האטלס, הקרבה לאוקיאנוס האטלנטי ולים התיכון וכן דריסת הרגל הצרפתית, הם רק חלק מההשפעות שמשחקות לטובת אשכול הענבים שגדל על כרם ממוצא מרוקאי.
כמו שבארץ קיימות תכניות לפיתוח הנגב, כך גם במרוקו: המלך חסן השני הגה בראשית שנות התשעים תכנית להפרחת כלכלת הכפרים של ממלכתו שכללה ניסיונות עידוד של זרים להשקיע בכרמים ובתעשייה.
עד מהרה התמסדו בממלכה כמה מקבוצות המסחר הצרפתיות המוכרות לנו מתעשיית היין המפורסמת של בורדו (פייר קסטל, טליאן ונוספות). הללו הגיעו, השליטו סדר בכרמים והביאו את בשורת ייצור יינות האיכות, לרבות השימוש בזני ענבים פופולריים כמו קברנה סוביניון ומרלו.
נכון לשנת 2011 נספרו במרוקו שמונה יצרני יין ראשיים. רוב היין המיוצר שם הוא אדום, ובכרמים עדיין שולטים זני ענבים ים תיכוניים כמו קריניאן, סינסאו וגרנאש. למי שמחפש שמות - אחד היקבים המובילים והמומלצים בתעשיית היין המוגרבית הוא Château Roslane, יקב שנמצא באזור העיר מכנאס, אותה נהוג לכנות "ורסאי של מרוקו", ובה מיוצרים למעלה מ-60% מהיינות המרוקאים.
מדובר ביקב האיכותי הראשון בצפון אפריקה שהוגדר על ידי הצרפתים Domaine, ואף הוענק לו תו איכות מקומי בשם AOG (דירוג המושפע מהמקבילה הצרפתית AOC). היקב מודרני ומפותח מאוד, ומייצר מגוון רחב של יינות איכות ממגוון זני ענבים, ובהם מלבק, טנט, פטיט ורדו, שרדונה וגוורצטרמינר.
יינות ישראלים הוחזרו למדף הכלבו KaDeWe בברלין:
טורקיה: חלקת האלוהים של היין
מבקרת היין המפורסמת ג'ינסס רובינסון מספרת על מפגש שקיימה עם אחד מהיצרנים הגדולים של טורקיה, במהלכו סיפר לה האחרון שכורמים שיושבים באזורים המוסלמים האדוקים של הרפובליקה חוששים להיות מזוהים עם ייצור יין, ולכן, לפעמים מגיעים לידיו ענבים מבלי שפגש את מגדליהם, ולפעמים אף יש להסתייע בגורם שלישי על מנת לבצע את העסקה.
טורקיה היא אחת מהמדינות עם שטח הכרמים הגדול בעולם, אך רק שלושה אחוזים מהענבים שגדלים על אדמתה משמשים לייצור יין. החלק הגדול נאכל בטריותו או מתייבש, וצימוקיו נאכלים או משמשים לייצור הראקי - האניס המקומי.
כיום, עם היסטוריה של אלפי שנות גידול, ייצור וסחר ביין ועם מגוון זני ענבים בינלאומיים (כמו סירה קברנה סוביניון) ומקומיים (זנים כמו סולטנייה, ברנובה, קרלאנה ונוספים), מציגה טורקיה בפני העולם יינות מרתקים, אקזוטיים ומפתיעים שטרם נאמרה לגביהם המילה האחרונה.
יקב מומלץ אחד בעל זהות טורקית הוא יקב Corvus מהאי בוזג'אאדה השוכן בצפון-מזרח הים האגאי, ומפורסם בגפנים שגדלות בו וביין המיוצר מענביהן. מדובר בשחקן צעיר ומבטיח שהופיע בתעשייה הטורקית בשנת 2002. מבין היינות של היקב הזה אפשר למצוא יינות מפתיעים מזנים מקומיים כמו וסילקיוקבוס.
.jpg "( )")
לבנון: הכל בזכות הנוצרים
לבנון היא אחת מתעשיות היין העתיקות בעולם. כמו ביתר מדינות האסלאם גם בה יכולה הייתה להתקיים תעשיית יין מבוססת ומפותחת, אולם האיסור הדתי מנע זאת על אף הפוטנציאל הגדול שטמון בה.
מי שהצליח לשמר את הכרמים בנוף היא האוכלוסייה הנוצרית היושבת בה - מארונים, יוונים וארמנים, שהמשיכו לייצר יין לצורך קיום הפולחן הדתי. היסטורית היין של הרפובליקה נקשרת בסחר הפינקי במשקה, במקדשו של דיוניסוס, בכנען המקראית, בבעלבכ ובאזור הגידול הלבנוני העיקרי – עמק אל-בקאע.
היקב הגדול והוותיק בלבנון הוקם בשנת 1857 (ChâteauKsara) על ידי כמרים ישועים, אך ללא ספק היקב המדובר ביותר הוא שאטו מוסר, שהחל משנת 1930 לייצר יין באזור באופן עקבי למרות המלחמות והמשברים שידעה המדינה.
היקב ממוקם באזור ע'זיר, צפונית לבירות, בגובה של 1000 מטר מעל פני הים, ויינותיו עוברים תהליך יישון קפדני שעיקרו יישון ארוך בחביות עץ אלון ולאחריו גם בבקבוק טרם השחרור אל השוק. ליינות פוטנציאל יישון ארוך טווח, והם מבוקשים מאוד בעולם.
מור דניאל הוא איש התוכן המקצועי של רשת החנויות "דרך היין"
לפנייה לכתב/ת 
