הסיכוי של אישה בדואית למצוא עבודה - קלוש

לאישה כמוני קשה להשיג עבודה ראויה בשוק הפרטי ואפילו במגזר הציבורי, שם החברות מפוקחות ושקופות, שיעור הערבים והנשים קטן הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה.

כתבות נוספות בערוץ הקריירה

עובדי בי"ח פדה-פוריה עברו להעסקה ישירה

מועמדים לעבודה רוצים תשובה, אפילו שלילית

השנה שחלפה בהיי-טק: החברות נכנסו לדיאטה

למרות שהערבים מהווים כ-20% מתושבי המדינה ונשים מהוות מחצית מהאוכלוסייה, שיעור העסקתם בשוק הפרטי הוא קצת יותר מ-9%, ולגבי ייצוג נשי במשרות ניהוליות, השוויון עדיין רחוק. היה אפשר לחשוב שבמגזר הציבורי ידאגו לייצוג הולם, כי הרי במאה ה-21 כבר אין תקרת זכוכית לנשים, אך לצערנו, מסתבר שתקרת הזכוכית עוד נמצאת מעל ראשנו.

בואו נסתכל על החברות הממשלתיות, יש לא מעט מהן, הן באחריות משרדי ממשלה והן מפוקחות, שקופות, ואף יושב בדירקטוריון שלהן נציג מרשות החברות. למרות זאת, על פי נתוני רשות החברות הממשלתיות שפורסמו השנה, שיעור הנשים בדרגים בכירים בחברות הממשלתיות הוא 18.9% ורק 1.35% מעובדי החברות הממשלתיות הם ערבים. ייצוג הולם? מניעה וצמצום אפליה? לא תמצאו את זה כאן.

נשים בתפקידים בכירים? לא בחברות הממשלתיות(צילום: shutterstock)

זו תהיה טעות להאשים רק את החברות הממשלתיות בנתונים העגומים האלו. לחברה הערבית עצמה יש עדיין לאן להתקדם בכל הנוגע לחשיבות שפרטיה מקנים להשכלה הגבוהה, ובוודאי בכל הנוגע למעמד האשה, מדרבון ילדות ונערות להישגים ועד האופן בו מביטים על נשות קריירה, אך כאשר רק עובד אחד ממאה הוא ערבי - יש כאן אפליה ברורה, הרבה מעבר לצורך בשיפור בתחום זה בחברה הערבית עצמה.

הסיפור הוא פשוט. חברה ממשלתית משרתת את כל החברה הישראלית, נשים וערבים הם חלק מהחברה הישראלית, ולכן צריך להינתן לכך ביטוי במדיניות התעסוקה של החברות. כל מה שצריך לעשות כדי לשנות הוא להביט באותן חברות, בודדות שמצליחות בכך.

אני יודעת שחלק מתפקידי כמנהלת בחברה למתנ"סים הארצית שמגיעה מהמגזר הבדואי המסורתי הוא להכין את הדור הבא של הנערות וגם הנערים ללימודים, להשתלבות בעבודה ולקידום לתפקידים בכירים.

כמי שעובדת בתוך החברה הערבית המסורתית, עם קודים גבריים, אני מתמודדת עם לא מעט קשיים. לעתים אני חשה, ולעתים גורמים לי להרגיש, כמו עוף מוזר בעצם היותי אשה, חזקה ומנהלת.

בחברה הבדואית השמרנית עדיין מעדיפים נשים כנועות, וברוב המקרים הצלחת האשה נמדדת יותר בנישואים וילדים, ופחות בהצלחה מקצועית. ההתמודדות שלי קשה לעיתים, אך כזו שיש בה גם הנאה גדולה כשקוטפים את הפירות וכשמרגישים שיש שינוי, בעיקר בדור הצעיר.

הצעירות והצעירים המוכשרים מהחברה הבדואית שואפים להשתלב בכלכלה ובחברה הישראלית, רק צריך לעזור להם קצת, ולפתוח בפניהם דלתות. אני מנסה לעשות זאת, ולעתים גם מצליחה, הודות לאמון שניתן בי על ידי החברה למתנ"סים הארצית. תארו לעצמכם מה יקרה אם כל ההנהלות בכל החברות הממשלתיות יתנו בנשים כמוני יותר אמון.

הכותבת היא מנהלת מרכז קהילתי מבית החברה למתנ"סים הארצית, ביישוב בדואי בצפון