"אנחנו עוד רחוקים ממיצוי חקר העובדות"
הוא סבור שיש עוד הרבה עבודה לחוקרי השואה בחיפוש אחר העובדות, מכיר ביתרונות של הכלים הטכנולוגיים, וסבור שהיחס של הדור הצעיר כלפי השואה טמון בחינוך ובדיון על הנושאים המהותיים ולא על קלישאות. פרופ' יהודה באואר, הזוכה הטרי בפרס א.מ.ת לשנת 2016, מרגיש שהפרסים מכירים בעבודת העבר אך הוא מביט קדימה על המחקר העתידי. ראיון
בשיתוף א.מ.ת
"יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. אנחנו רחוקים מאוד ממיצוי חקר העובדות על תקופת השואה, ובחלק מהאזורים הסיפורים והעובדות כמעט ולא נחשפו. למשל, בשטחי ברית המועצות לשעבר, רק עכשיו יש ניסיונות, לא מעטים במספרם, להתחקות אחרי גורלן של קהילות יהודיות שלמות שחיו באזור העצום הזה".
את הדברים הללו אומר אחד פרופ' יהודה באואר שנחשב לאחד מחוקרי השואה הבכירים בעולם. לאחרונה זכה בפרס א.מ.ת (אמנות, מדע ותרבות) לשנת 2016 - פרס שנחשב לנובל הישראלי. אך לבאואר שמקבל כעת את הכבוד וההערכה מטעם ועדת הפרס על מחקריו הרבים על תקופת השואה, זהו אינו הפרס הראשון. בעבר זכה באואר בפרס ישראל על פועלו ומחק, בנוסף למדליות מטעם ממשלות רבות באירופה. כמו כן זכה לנאום בבונדסטג הגרמני, באו"ם ובפרלמנט של אוסטריה.
"בקרב הדור הצעיר אפשר לראות מגמות סותרות", אומר פרופ' באואר כשנשאל האם השיח על השואה הולך ומשתכח אצל הצעירים. "מצד אחד המידע הרבה יותר נגיש, וחוגים של נוער לא יהודי שמתעניין בנושא - הולכים וגדלים. אך מצד שני, ישנה תופעה של עייפות מן הנושא הזה, גם אצל לא-יהודים אך גם אצל יהודים. זה מתבטא בעיקר בכך שבמקום להתייחס לשאלות המהותיות, חוזרים לקלישאות המוכרות שאין מאחוריהן הרבה".
פרופ' באואר נולד בפראג ב-1926, עלה ארצה בגיל 13, שירת בפלמ"ח ולחם במלחמת העצמאות. את לימודיו השלים באוניברסיטת קארדיף בוויילס, את הדוקטורט באוניברסיטה העברית, שם גם הפך לפרופסור מן המניין בשנת 1977. בין תפקידיו במהלך השנים: ראש המדור לחקר השואה והמנהל האקדמי של המכון ליהדות זמננו של האוניברסיטה העברית, מייסד וראש המרכז לחקר אנטישמיות ע"ש וידאל ששון באוניברסיטה העברית, ראש המכון לחקר השואה ביד ושם, ויועץ אקדמי של המכון.
מחקריו עוסקים בשואה, באנטישמיות וברצח עם, והוא כתב עשרות ספרים ויותר מ-100 מאמרים בנושא. עבודתו של פרופ' באואר הניחה את התשתית לאסכולת ירושלים בחקר השואה, המעמידה את היהודים במרכב הדיון המחקרי על תקופת השואה.
האם יש לנו עוד משהו ללמוד על השואה, אחרי עשורים רבים של מחקר?
"בוודאי. אנחנו רחוקים מאוד ממיצוי חקר העובדות על תקופת השואה. "ישנן עובדות וישנם סיפורים שעדיין לא נשמעו, גם מבחינת היחס של משטר וישי בצרפת, גם באשר למשטר הנאצי בכל אירופה, גם מבחינת הקהילות המקומיות וגם התגובות של הקהילות היהודיות", אומר פרופ' באואר. לדבריו, יש אזורים שעדיין לא נעשה עליהם מחקר רציני, כמו למשל יהדות יוון. "יש גם מקומות שכבר נחקרו, אבל קיימים עדיין חלקים שלמים שמחכים למחקרים רציניים. זה המקרה גם לגבי האירועים בצפון אפריקה, לדוגמה, אם כי ישנה התקדמות בשנים האחרונות, לגבי גורלה של יהדות לוב".
מה בדבר המהפכה הטכנולוגית והדיגיטלית? האם היא מסייעת למחקר השואה?
"אין שום ספק שהמהפכה הטכנולוגית, שעוד נמשכת, מסייעת רבות למחקר שלנו", אומר פרופ' באואר. לדבריו, ביד ושם בלבד, שהוא הארכיון הכי גדול בעולם לנושא הזה, יש יותר מ-160 מיליון תעודות ומסמכים.
"הניסיונות המוצלחים של ארכיונים כאלה, כמו יד ושם, הארכיון של מוזיאון השואה בוושינגטון וה-Le mémorial de la Shoah בפריז, להעלות את כל המסמכים לאינטרנט - הופכים את הנושא ליותר ויותר נגיש, ויש יותר אפשרות להתגבר על הכמות העצומה של החומר. מדובר ביתרון משמעותי".
"בנוסף", אומר פרופ' באואר, "ישנם קורסים מקוונים של יד ושם וארגונים אחרים, שמצליחים לרתק אנשים לנושא של שואה מעבר למשוער, בעיקר בקרב מהגרים צעירים יותר. זאת אפשרות שנפתחה בשנים האחרונות הודות לטכנולוגיה, והיא מבטיחה הרבה מאוד".
באשר לפתרון של הנחלת סיפור השואה וערכיה בקרב הדור הצעיר, מדגיש פרופ' באואר כי מדובר בעניין של מאבק חינוכי. "השואה גרמה לטראומה בחברה היהודית-ישראלית. וזה מתבטא בכך שכולם מדברים על זה ואף אחד לא מבין על מה הוא מדבר", הוא מסביר. "חשוב שנבין שהיהודים הם לא היחידים שעברו טראומה המונית, אך לצערי זה לא מחלחל בציבור, ומה שמתרחש זה שבמקום להבין יותר, אנשים רבים בעצם מבינים פחות. זה מתבטא בפוליטיקה הישראלית והיהודית בעולם, וגם באמנות, בספרות, במוזיקה, באזורים בהם זה מתבטא כלפי חוץ".
לדברי פרופ' באואר, האתגר של החינוך בנושא, הוא לנסות להשתחרר כמה שאפשר מההשפעות של הטראומה, על ידי חתירה לדיון בעצם העניין. "הטראומה אצלנו נוטה להתבטא באנלוגיות - כולנו עוסקים באנלוגיות בין ההווה לבין עליית הנאצים לשלטון, כאשר רוב ההשוואות מצוצות מהאצבע, לדעתי, הן מבחינת ההבנה על מה שקרה אז, והן מבחינת הבנת ההשפעה הממשית של אירועי התקופה ההיא על ימינו".
בשיתוף א.מ.ת
לפנייה לכתב/ת 
