אחרי 43 שנה: רון בן ישי עם הלוחמים שהציל במלחמת יום הכיפורים
בערב שבו הוכרזה הפסקת האש הראשונה בחזית המצרית נקלע כוח צנחנים לאש תופת מצרית. פרשננו הצבאי, אז כתב רשות השידור, סייע לפצועים וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל. מאז לא נפגשו, עד המייל שקיבל השנה. צפו במפגש: "צעקתי 'חובש, חובש'. ואז הגיע המלאך"
כחודשיים לאחר שהפסקת האש בחזית המצרית נכנסה לתוקף, בתום מלחמת יום הכיפורים, האו"ם כינס ועידת שלום בז'נבה שבשוויץ. בדצמבר 1973 עדיין התנהלו ביוזמת הסורים חילופי אש כבדים בחזית רמת הגולן, מכיוון שהנשיא חאפז אל-אסד לא השלים עם תבוסתו במלחמה וניסה לסחוט הסכם הפסקת אש משופר עם ישראל באמצעות מה שנקרא "ההתשה הקטנה". אך למזכיר המדינה הבלתי נלאה של ארה"ב, הנרי קיסינג'ר, זה לא הפריע. "שלום עושים בין אויבים", נהג לומר ולחץ על מזכ"ל האו"ם לכנס את הוועידה.
באותן שנים הייתי שליח רשות השידור במערב אירופה. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים חזרתי ארצה וסיקרתי את המלחמה בחזית המצרית. כמה ימים אחרי שהוכרזה הפסקת אש חזרתי לאירופה. כשהוחלט על כינוס ועידת ז'נבה נשלחתי לסקר אותה עבור הטלוויזיה הישראלית.
הוועידה הבינלאומית רבת המשתתפים שכינס האו"ם התפוצצה, כצפוי, ימים ספורים אחרי שהחלה, אבל צוותי עבודה צבאיים ממצרים ומישראל נשארו בז'נבה, במטרה לחפות על הכישלון ולגבות את השיחות האפקטיביות שניהלו הקצינים בשני הצבאות בק"מ ה-101 מקהיר. בראש המשלחת הישראלית עמד אז האלוף מוטה גור ז"ל, מי שעתיד היה להתמנות כעבור חודשים אחדים לרמטכ"ל העשירי של צה"ל.
בוקר מושלג אחד מטלפן עוזרו של מוטה לחדרי במלון ומזמין אותי ל"פגישה אישית" עם האלוף גור. מוטה ישב כשנכנסתי. הוא קם, חייך והושיט לי מעטפה. זו הייתה הודעה שהוועדה הצה"לית לעיטורים וצל"שים החליטה להמליץ לרמטכ"ל, רב-אלוף דוד אלעזר, להעניק לי צל"ש רמטכ"ל. זו הייתה הזמנה להשתתף בטקס הענקת העיטורים, אך לא נאמר בה על מה ולמה זכיתי בכבוד.
אחרי חקירות ודרישות בארץ חזר אליי מוטה וסיפר שמדובר בפצועים שחבשתי תחת אש והם שפנו לוועדת העיטורים והמליצו. כמה חודשים אחר כך, בטקס חלוקת העיטורים, ישבתי לצדו של אמנון אברמוביץ' שגם הוא קיבל צל"ש רמטכ"ל. הוא תפקד בגבורה גם אחרי שנכווה קשות, בעקבות פגיעה בטנק שבו נהג.
קראתי את ההסבר הקצר בתעודת הצל"ש ונזכרתי בקרב שאותו סיקרתי ככתב הטלוויזיה הישראלית באחד הימים האחרונים במלחמת יום הכיפורים. נלוויתי אז יחד עם הצלם צדוק פרינץ לכוח מאולתר של צנחני מילואים, שאחרי שצלחו את התעלה נעו צפונה לעבר העיר איסמעיליה. תפקידם היה לכבוש את השטח שממערב לתעלת סואץ, במטרה להדוף ממנו את הצבא המצרי ולהרחיב את ראש הגשר שהחזיקה ישראל כקלף מיקוח בין התעלה לשטח החקלאי ולתעלת המים המתוקים שממערב לה.
בסופו של אותו יום, בשעות הערב, כשהפסקת האש נכנסה לתוקפה - הנחיתו עלינו המצרים הפגזה כבדה, שממנה נהרגו ונפצעו רבים מלוחמי הגדוד. זכרתי במעומעם שחבשתי כמה מהפצועים בחשיכה. ימים אחדים אחר כך חזרתי לבית הטלוויזיה בירושלים, ערכתי בחיפזון סרט על אותו יום קרב שצילמנו צדוק ואני עם כוח הצנחנים, ומיד נשלחתי ללוות את שר החוץ אבא אבן ז"ל לפגישה עם נשיא רומניה אז, הרודן ניקולאה צ'אושסקו.
"למר רון בן ישי שלום רב,
אנו חבורה מצומצמת של חברים שהיו בכוח של דורון מור מחציית התעלה ועד סיום הלחימה בפאתי איסמעיליה. בערב שבו הוכרז על הפסקת אש ראשונה, החלו המצרים בהפגזה כבדה שבה נהרגו ונפצעו רבים מחברינו.
כשגילינו כי החובש נעלם (אגב הוא סופח אלינו ולא היה בכוח הצנחנים), אתה הוא שטיפלת בפצועים, בהם בחור שנקטעה רגלו ובחסימת העורקים על רגלו הצלת את חייו. כך גם בפצוע אחר שנפצע קשה ברגלו (שכב כשנה בגבסים ועם רגל תלויה), ואנוכי שהייתי מ"כ בכוח, ולאחר שהתפנית, נשארתי עם הפצועים בשטח עד שפינה אותם הזחל"ם. סירבתי לעזבם לבדם בשטח.
אנו מבקשים לפגוש בך אם בתל אביב או בירושלים, להעלות מעט זכרונות ואנקדוטות הקשורות לאותה כתבה מצולמת, שבה ליווית אותנו מהצליחה ועד הפסקת האש. אנו מבקשים להביע תודתנו ולהוקיר לך תודות על הפעולה מצילת החיים שאתה נקטת!"
בימוי: אלי סגל
צילום: תומריקו ואלי סגל
עריכה: תמי אברהם
עריכת סאונד: עידן ארבל
לפנייה לכתב/ת 
