"אם השכנים לא היו, הייתי מתה ממכות"

בגיל 19 התחתנתי. צעירה, מאוהבת בערך (מי ידע בכלל מה זו אהבה), אבל לא חלמתי שמי שעמד לצידי בחופה, מי שאמור היה לגרום לי לחייך לא רק באותו ערב מאושר, יהפוך למושא פחדיי. למפלצת.

בשנים הראשונות האלימות הייתה בעיקר מילולית, התפרצויות זעם על דברים שפחות קשורים אלי אלא יותר למצב הרוח שלו. ובנינו, גם אם הייתי מעצבנת, זו בטח לא סיבה להרים יד, נכון?

אבל זה קרה. בהתחלה סטירה בפנים או מכות בגב, ואחרי כמה שנים זה התגבר. 12 שנים הייתי נשואה לו, 5 שנים מתוכן היו עבורי הישרדות. לסיים את היום עם כמה שפחות מכות.

לא שיתפתי אף אחד במה שאני עוברת בבית, לא להורים וגם לא לאחיות. המשפחה שלו היו קצת בעניינים, ניסו לדבר אתו כמה פעמים, אבל גם הם לא ידעו עד כמה הוא אלים. עד אותו ערב נורא.

חשבתי שהפעם הוא גומר אותי

חשבתי שזאת עוד התפרצות זעם, עם עוד כמה מכות כואבות יותר או פחות, אבל באותה הפעם הוא לא הפסיק לחבוט בי. אחז אותו טירוף בלתי נשלט והתחלתי לזעוק לעזרה, חשבתי שהפעם הוא גומר אותי. הייתי בטוחה שזה הסוף. לא יכולתי להגיע לטלפון ולהזמין משטרה ורק השכנים ששמעו את צרחות האימה שלי הצילו את חיי.

את התינוקי שלי לא הצלחתי להרים במשך חודש שלם בגלל המכות הכואבות שחטפתי

הגעתי למקלט מלאה בחבלות יחד עם שלושה ילדים, הקטן שבהם היה בן שנה ושמונה חודשים. את התינוקי שלי לא הצלחתי להרים במשך חודש שלם בגלל המכות הכואבות שחטפתי. היד הזו הגנה לי על הראש מהתקפת האמוק של בעלי לשעבר ואני לא מפסיקה לחשוב מה היה יכול לקרות בלעדי השכנים...

שלושה חודשים שהיתי במקלט, בגלל הילדים לא יכולתי להישאר הרבה זמן. רציתי שתהיה להם עצמאות ופרטיות ובדירת המעבר אליה עברנו, התגוררנו במשך שנה נוספת.

היעד החדש שלנו הייתה עיר הבירה. מעולם לא הייתי בירושלים קודם, וזו הייתה עבורי התרגשות, אבל מצד שני גם לא ידעתי איך מתקדמים מכאן. הבית היה ריק לא רק מרהיטים, אלא גם מאוכל. שכר הדירה בירושלים תמיד גבוה ואמנם התחלתי חיים חדשים בלי לחשוש כל רגע מאיפה תבוא הסטירה, אבל מצד שני הייתי אובדת עצות.

זה היה הכח שלי להמשיך

כשפנו אלי מתכנית 'דף חדש' חשבתי שזה ארגון שיעזור לי קצת עם מצרכים, לא חלמתי שזה יהיה כל כך משמעותי. עזרה בשכר דירה, כרטיס לרכישת מוצרי מזון, מיטות לילדים, מוצרי חשמל עזרה במציאת עבודה ולא פחות חשוב עובדת סוציאלית צמודה. קשה לי לתאר במילים מה היו בשבילי השיחות הללו, השיתוף, הייעוץ. זה היה הכח שלי להמשיך, המחשבה שיש מאחורי ארגון תומך שלא נותן לי ליפול נתנה לי כוחות התמודדות עצומים.

אני רק בת 34 אבל לפני שנה כבר חגגתי בר מצווה לבן הבכור שלי. כסף לאולם לא היה לי, אבל בעזרת ידידות טורונטו חגגנו במסעדה יחד עם הרבה אורחים והשמחה שמילאה אותי הייתה ענקית. שאפתי מלוא ראותי מהרגשות של אותו ערב והרגשתי אסירת תודה לארגון הזה שהציל את חיי בפעם השניה.

ואתן, נשים שחוות אלימות, תדעו שיש חיים אחרי הבעל, טובים ורגועים יותר. "מקלט לנשים מוכות" נשמע מאיים, אבל זה לא. זו רק הגנה זמנית מבן זוג אלים, במיוחד כשאת יודעת ש'דף חדש' נמצא שם עבורך כשתצאי ממנו. אם אני שברתי את המחסום הזה אחרי שנים רבות של אלימות, אז כל אחת יכולה!

• ביום רביעי ה-21.9 יתקיים כנס הוקרה ראשון מסוגו לנשים נפגעות אלימות באולמי קראון פלאזה בירושלים. הכנס ביוזמת עמותת ידידות טורונטו המפעילה את תכנית 'דף חדש' לנשים נפגעות אלימות, בשנה שאחרי היציאה מהמקלט.