חרדה קיומית וקומית: סיפורו של ג'ין וויילדר
הילדים הכירו אותו כווילי וונקה מ"מפעל השוקולד של צ'ארלי" והמבוגרים כוואקי קיד מ"אוכפים לוהטים", אבל ג'ין וויילדר דאג להצחיק את כולם - ודאג באופן כללי. כחודש אחרי החדשות העצובות על מותו, מועדון הסרט המופרע זוכר עם חיוך את הקומיקאי שהצליח ליצור מהנוירוזה שלו בדיחות מצחיקות
הוא ניהל רומן עם כיבשה ועשה צחוק מהיטלר. הילדים מכירים אותו בתור ווילי וונקה, הוריהם מ"האשה באדום" והדור הבא מ"וויל וגרייס" עליו זכה בפרס האמי. הוא ביים, כתב ובעיקר הצחיק. ג'ין וויילדר שהיה מגדולי הקומיקאים של הוליווד, הלך לעולמו לפני כחודש, אחרי תקופת היעדרות ארוכה מאור הזרקורים. מועדון הסרט המופרע פה בשביל לזכור ולהזכיר.
וויילדר נולד ביוני 1933 בעיר מילווקי בתור ג'רי סילברמן, הוא ידע שעם שם כזה לא יגיע רחוק בשואו ביזנס, לכן קרא לעצמו ג'ין, על שם אימו. ואת שם המשפחה הרגיש שעליו להשתחרר ממעצורים ולהיות פרוע יותר, ולכן וויילדר.
אמו היתה חולת לב, והוא עצמו גדל חלק מהשנים בפנימייה. עם השנים התחיל לקבל תפקידים בתיאטרון, אבל אמר לעצמו שלקולנוע לא יצליח להגיע. החרדתיות שאיפיינה אותו על המסך, התקפי הפאניקה והדמות המיוסרת הגיעו מהחיים האמיתיים. הוא היה בטוח שכדי להגיע לקולנוע צריך שבמאי גדול יגיע לראות הצגה קטנה שלו, יאהב מה שיראה, ואולי יהיה לו במקרה תפקיד קולנועי מתאים באותו הרגע. זה נשמע כמו נס.
ואז הנס קרה: עבודה משותפת עם השחקנית אן בנקרופט, הביא למפגש ששינה את חייו דווקא עם החבר שלה, שבא לאסוף אותה הביתה בסיום ההצגה. לחבר הזה קראו מל ברוקס. הוא הזמין את ג'ין להצטרף אליו ואל בת זוגו לסוף שבוע. היה לו תסריט חצי כתוב שביקש לקרוא לשניהם. לתסריט קראו "האביב של היטלר". מל קרא להם שלוש סצנות שנשארו כמעט ללא שינוי בסרט שיהיה ידוע בהמשך כ"המפיקים".
"אל תיקח שום עבודה אחרת לפני שתגיד לי, אולי מצלמים בקרוב", אמר ברוקס לג'ין, אבל שלוש שנים עברו, ולא התקבלה שום הודעה. החרדה משתלטת, ואז... דפיקה בדלת. מל ברוקס נכנס כאילו רק אתמול עזב. "זה סידני גלייזר, הוא יפיק את הסרט", הציג ברוקס את הברנש שהגיע איתו לביקור, ואז הבהיר: "זירו מוסטל ישחק את מה שהצעתי לך, אתה תקבל הזדמנות לקריאה איתו ואז ניראה". ג'ין אמר לעצמו. הנה, זירו מוסטל הגדול הולך לגנוב את ההצגה, ואני אשאר שחקן משנה לכל החיים. הוא הגיע רועד לפגישה, הושיט יד לשלום. זירו פשוט חיבק ונישק את ג'ין על השפתיים. כל המבוכה נעלמה:
חודשיים לפני צילומי "המפיקים" ג'ין קיבל את התפקיד הקולנועי הראשון שלו. תפקיד קטן בסרט "בוני וקלייד" (1967) בכיכובם של וורן ביטי ופיי דנאוויי. כשהגיע לסט, הכיר לו הבמאי ארתור פן את ארוסתו בסרט, "תתנשקו כשנגיד אקשן", הורה הבמאי, ואז ביקש: "בואו נצלם עוד פעם. תודה רבה".
אז ככה זה קולנוע, אמר ג'ין לעצמו. הוא שאל את הבמאי למה ניבחר לתפקיד, ופן ענה: "ראיתי אותך על הבמה בברודוויי והיה לי תפקיד בשבילך". גם מל ברוקס נתן את אותה התשובה. מסתבר שלפעמים נסים קורים פעמיים.
וויילדר הביא לתפקיד ב"המפיקים" את תעצומות הנפש שברשותו. יש רגע בו הוא מחבק שמיכה קטנה כחולה ומתחיל לבכות. הוא דמיין רגע בו כלבתו נפצעה בפארק, ונכנס להתקף חרדה מאוד מצחיק על המסך. אבל מתחת לפני השטח השתמש בטכניקות משחק דרמטי, כדי ליצור קומדיה מטורפת.
ווילי וונקה צולע
כשהגיע לידיו התסריט של "ווילי וונקה ומפעל השוקולד" מהבמאי מל - לא ברוקס, מל סטיוארט - ג'ין לא היה בטוח שהוא רוצה לעשות אותו. הסיפור של רואלד דאל היה לילדים, אבל כמו שאר יצירותיו ("ג'ק ואפרסק הענק", "ענק ידידותי גדול") היה בו משהו אפל ומיסתורי. וויילדר אמר לסטיוארט: "אני רוצה להכנס עם קב אחד, שיחשבו שאני צולע, ופתאום המקל ישאר תקוע מאחוריי, ואז אקפוץ אעשה גילגול ואעמד חזרה".
"למה?" - שאל סטיוארט.
"כי מאותו רגע, במשך סרט שלם, לא ידעו אם אני משקר או אומר אמת" - הסביר וויילדר.
"ואם אסרב, לא תסכים להשתתף בסרט?" - תהה הבמאי.
"אני חושש שזו האמת" - השיב וויילדר.
הוא הצליח להביא אמינות לטירוף של ווילי וונקה, כשחלק מהשחקנים היו בטוחים שוויילדר פצוע באמת ואולי לא יוכל להמשיך לצלם את הסרט. אחרי שהאפקט הושג, המשיכו לצלם ברוח המסתורית שהביא למסך. כשהילדים נחשפים בפעם הראשונה למפעל הממתקים, התגובות שלהם אמיתיות כי לא הורשו להציץ לפני כן בתפאורה.
כששני נוירוטים נפגשים
וודי אלן פנה לוויילדר עם רעיון מוזר. ליצור רימייק לסרט "האחות קארי" בכיכובו של לורנס אוליביה, שמבוסס על רומן משנת 1900. אלא שבמקום להתאהב בשחקנית ג'ניפר ג'ונס שחלקה את המסך עם אוליביה, וויילדר התבקש להתאהב בכבשה. כך נולדה הסצנה מתוך "כל מה שרצית לדעת על מין". אלן שהרגיש שג'ין מסתבך עם הטקסט שנכתב לו, איפשר לשחקן לאלתר על הסט וכך שונו רוב הטקסטים על המקום, והסרט היה הצלחה גדולה:
ג'ין הבן של פרנקנשטיין
במשך כל הזמן וויילדר ניסה גם לכתוב. אחרי שני תסריטים שכתב ולא הופקו מעולם הוא יצר שני עמודים של "פרנקנשטיין הצעיר", ונתן למל ברוקס לקרוא את הרעיון. ברוקס הגיב: "זה חמוד. ולא יותר".
ברוקס היה עסוק בסרט בשם "Black Barrett" (בהמשך ישנה את שמו ל"אוכפים לוהטים"). ברוקס הציע לו את התפקיד של הדלי למאר, אלכוהוליסט נכלולי. ג'ין אמר: "אני לא מתאים, תן לי לשחק את הוואקו קיד", אבל הבמאי סירב: "אתה מבוגר מדי". כך התחילו לצלם בלעדיו וג'ין התפנה להמשיך לכתוב לבדו את "פרנקנשטיין הצעיר". זה נראה כל כך בלתי אפשרי, שג'ין טרח לכתוב בעמוד הראשון של התסריט באותיות גדולות: "אני לא יודע אם החלום הזה יתגשם".
פתאום, הטלפון צלצל, מל היה על הקו: "אני צריך אותך עכשיו! השחקן של הוואקו קיד, פרש מהסרט. השחקן השני, גיג יאנג, התחיל להוציא קצף ירוק מהפה. אמרתי לו שזה טוב, אבל מסתבר שהוא היה שיכור, הקיא על עצמו, והזמנו לו אמבולנס. זה סימן משמיים! אני מצלצל מטלפון ציבורי ליד הסט. בוא, נשמור את הקטעים שלך לסוף". וכך מצא עצמו וויילדר ב "אוכפים לוהטים":
כתיבת התסריט של "פרנקנשטיין הצעיר" התעכבה, אבל מיד עם תום הצילומים, ברוקס חבר לוויילדר ושיכלל את התסריט, הוסיף אויב, מתח, ואמינות שתאזן את המופרכות של הבדיחות. הם ביקשו תקציב של 2.25 מיליון דולר, אך קיבלו רק מיליון ו-75 אלף. ברוקס אמר, נתפשר על שני מיליון. ההפקה אמרה לא. אז ברוקס הלך לחברת פוקס והפיק את הסרט בשלושה מיליון דולר. זאת ועוד - מל וג'ין היו מועמדים לאוסקר על כתיבת התסריט:
וויילדר החל להתמקצע גם בכתיבה ויצא לעבוד על התסריט של "ההרפתקאות של אחיו החכם של שרלוק הולמס" - הסרט הראשון שגם ביים בעצמו. מעצב התפאורה היה טרי מארש שלפני כן עיצב את "לורנס איש ערב", "דוקטור ז'יוואגו" ו"אוליבר". ג'ין המשיך בשיטה שלמד מצ'רלי צ'פלין. כדי לעשות משהו מצחיק, צריך לא להתאמץ, פשוט לעשות את זה ברצינות:
גם את הקומדיה "המאהב הגדול ביותר בעולם" כתב, ביים, וכיכב בעצמו. בגלל שסיפור העלילה הזכיר את הקומדיה "השייח' הלבן" של פדריקו פליני מ-1952, עורכי הדין של ההפקה ביקשו מג'ין לקבל אישור מהמאסטר האיטלקי כדי למנוע תביעה עתידית. תוך כמה דקות פליני היה על קו הטלפון ואמר במבטא איטלקי מחוייך שאין בעיה, פשוט שיכתוב בהתחלה באותיות גדולות "תודה לידידי היקר, פדריקו פליני". נשמע פתרון מוזר, אבל זול. ג'ין כתב את זה בתחילת הסרט, אבל הקהל שכבר התרגל לשטויות המוזרות שלו, היה בטוח שמדובר באחת הבדיחות הטובות בסרט:
הומור של שחור ולבן
"קו הכסף" ("Silver Streak") היה הסרט בו פגש ג'ין את בן הזוג החדש לחיים הקולנועיים. זה כמעט ולא היה אמור לקרות. השם ריצ'רד פריור היה באוויר, אבל נחשב כאחד שעושה צרות על הסט. בגלל שהצילומים הרגישו לא מספיק אמינים, ג'ין אמר שכבר מאוחר מדי להחליף שחקן, אבל הקשיבו לאינסטינקטים שלו והביאו את פריור (ועוד שחקן שחור כגיבוי במידה שיעשה צרות). הרומן של ריצ'רד פריור וג'ין וויילדר יימשך כמה שנים.
בסרט "שגעון על תנאי" עבד עם ריצ'רד פריור מהתחלה. יצא לשניים כבר שם של ספונטנים שמשלימים אחד את השני. הבמאי סידני פואטייה אמר שהחליט לצלם את הסצנה הכי קשה, ההגעה לכלא, ראשונה. "אני לא רוצה שתשחקו, אני רוצה שתעופו עם זה. תעשו מה שאתם רוצים, אבל תעופו", אמר פואטייה. התוצאה מאולתרת ומצחיקה באופן חריג:
ומה עם שיתופי הפעולה עם אשתו גילדה רדנר? "האישה באדום", עם האריסון פורד ב"רבי אברהם במערב הפרוע", "לא ראיתי לא שמעתי" ועוד. על כל אלה ואחרים, במועדון הסרט המופרע החודש בסינמטקים שיוקדש לג'ין וויילדר. מתגעגעים.
אלון גור אריה הוא במאי תסריטאי ומרצה לקולנוע. אירוע ג'ין וויילדר יערך ביום ה' (20.10) בסינמטק ירושלים , ואחריו יוקרן הסרט "המפיקים". האירוע יגיע לסינמטק תל אביב בשבת (22.10). הקרנת קומדיית הפולחן "המוסד הסגור" ומופע "היפופוטם" יערכו בפסטיבל אייקון , יום ד' (19.10). ערב "אנימציה למבוגרים בלבד" עם הקרנת "מסיבת נקניקיות" יערך בסינמטק ירושלים ביום ה' (27.10). האירוע יגיע לסינמטק תל אביב בשבת (5.11). אירוע "הסודות מאחורי לשבור את הקרח " לילדים ולכל המשפחה יערך בחוה"מ סוכות בסינמטק ירושלים בשבת (15.10). האירוע יגיע לסינמטק ת"א ביום ג' (18.10), עם הקרנת "לשבור את הקרח". אירוע "יום הולדת לשרק " לכל המשפחה עם הקרנת "שרק" יערך ביום ה' (20.10), ואירוע "30 שנה לפיקסאר – אולפן החלומות " יערך בשבת (22.10) עם הקרנת "מפלצות בע"מ".
