בעיתונים קלינטון ניצחה, אבל לטראמפ יש טוויטר
בבחירות בארה"ב נוהגים העיתונים לפרסם Endorsement: המערכת מתכנסת, בוחנת את המועמדים - וממליצה לקוראים למי להצביע. השנה הניצחון של קלינטון מוחץ, ואפילו עיתונים "רפובליקניים" מזהירים מהצבעה לטראמפ, אבל איזה משקל יש בכלל למאמר מערכת בעידן הפייסבוק?
"סכנה ברורה ומיידית לארצנו". "שנאת זרים, גזענות ומיזוגניה". "מתחת לכבוד הלאומי שלנו". כל האמירות האלה אינן מובאות משלטי תעמולה שבהם תוקף הקמפיין של הילרי קלינטון את דונלד טראמפ, אלא ציטוטים מעיתונים המזוהים זה שנים כתומכי המחנה הרפובליקני בארה"ב – אבל מתנערים כעת ממועמדותו של טראמפ.
לו הניצחון בבחירות היה מוכרז לפי מספר העיתונים התומכים בכל מועמד, קלינטון הייתה עומדת בפני ניצחון מוחץ והיסטורי. היא זכתה כבר לתמיכתם של עשרות עיתונים – החל בעיתונים שהיה צפוי לחלוטין שיתמכו בה כמו "ניו יורק טיימס" וכלה בעיתונים שבעבר נחשבו לכאלה המונחים בכיסיהם של המועמדים הרפובליקניים כמו "דאלאס מורנינג ניוז", "אריזונה ריפבליק" ו"סינסינטי אנקוויירר" שב-23 בספטמבר הפציר בקוראיו לבחור במנהיג ש"יוציא מהאמריקנים את הטוב ביותר – לא את הגרוע ביותר".
לפני ימים אחדים אפילו USA Today חדל ממסורת ארוכת שנים שבמסגרתה לא בחר צד בבחירות לנשיאות: הוא פרסם הודעה שלפיה הוא מתנגד לטראמפ משום שהוא "חסר את הטמפרמנט, הידע, היציבות והכנות שלהם זקוקה ארה"ב מנשיאיה". העיתון לא הכריז על תמיכה בקלינטון, אלא המליץ לקוראיו: "הישארו נאמנים לאמונות שלכם". באותו היום הודיע ה"סן דייגו יוניון-טריביון" על תמיכתו בקלינטון. עיתון זה מעולם לא תמך לפני כן במועמד דמוקרטי לנשיאות.
טראמפ מנגד זוכה לתמיכתם של כלי תקשורת מעטים. הרשימה כוללת עיתון הנמצא בבעלות חתנו ג'ארד קושנר ("ניו יורק אובסרבר") ואת "נשיונל אנקוויירר", צהובון שחברת האב שלו מופעלת על-ידי חברו של טראמפ דיוויד פקר, ושתוכנו מתמקד בדרך כלל בשערוריות הנוגעות לאישים מפורסמים. ביום שישי האחרון הגיב טראמפ בבוז למאמרי המערכת שפורסמו נגדו וכתב בטוויטר: "אנשים ממש נוהגים בחוכמה כשהם מבטלים את המנוי שלהם לעיתונים בדאלאס ובאריזונה ועכשיו גם USA Today יאבד קוראים! העם מבין את זה!".
היתרון העצום של קלינטון בקרב עורכי העיתונים משקף את הסלידה של גורמים רשמיים בשתי המפלגות הגדולות בארה"ב כלפי טראמפ, אבל הוא גם עשוי להמחיש את הירידה בכוחם של העיתונים לעצב את דעת הקהל ואת כוח המסר האנטי-ממסדי שמביא איתו טראמפ. הסקרים מוכיחים שקלינטון עדיין מתקשה בטקסס, באריזונה ובאוהיו למרות התמיכה שהביעו בה עיתונים עם מסורת רפובליקנית. במהלך הפריימריז הביע העיתון השמרני החשוב "ניו המפשייר יוניון לידר" תמיכה בכריס כריסטי, מושל ניו ג'רזי, אבל הוא נחל במדינה הזו תבוסה מוחלטת, יצא מהמרוץ – והביע תמיכה בטראמפ. ה"אריזונה ריפבליק" הביע תמיכה בג'ון קייסיק בפריימריז הרפובליקניים, אבל טראמפ ניצח בקלות ומושל אוהיו סיים רק במקום הרביעי.
שום דבר שלא שמענו כבר
"ההשפעה של הודעות התמיכה של העיתונים לא קרובה אפילו לזו שהייתה להן בעבר", אומר מארק מקינון, אחד ממנחי התוכנית הפוליטית "הקרקס" ומי ששימש במשך שנים יועץ ועבד עם הנשיא ג'ורג' בוש הבן ועם הסנאטור ג'ון מקיין מאריזונה, שהיה המועמד הרפובליקני לנשיאות ב-2008. "יש פשוט יותר מדי מקורות מידע אחרים לבוחרים היום". ההיסטוריון הפוליטי ריק פרלסטיין מוסיף: "העיתונים הם רק חלק מגל קיים. הם לא יוזמים או יוצרים משהו חדש וסביר להניח שהם לא קובעים יותר מדי – אלא רק נותנים ביטוי לשאט הנפש שבאוויר".
הקוראים אולי לא נותנים למאמרי המערכת של העיתונים להחליט עבורם למי להצביע, אבל אכפת להם מספיק מהדברים שמתפרסמים בהם כדי להגיב. עורך ה"דאלאס מורנינג ניוז" מייק ווילסון מספר שקבוצה של כעשרה בני אדם התייצבה מול משרדי המערכת של העיתון והפגינה במחאה על המאמר נגד טראמפ. ווילסון יצא לשוחח איתם. בסדרת ציוצים הוא תיאר את הדיון איתם, וסיפר שהוא החל בכעס אבל בהדרגה הפך לשיחה רצינית. לדבריו הוא קיבל כמה הודעות מתומכי קלינטון שהודו לעיתון על מאמר המערכת שלנו, אבל לא ידוע לו על מקרה שבו מאמר המערכת שינה את דעתו של מישהו. "מאמרי המערכת של העיתונים לא נועדו לחסל את הוויכוחים אלא להתחיל דיונים, והמאמר הזה בהחלט עשה זאת. אחת הסיבות לכך שאנחנו קיימים היא הצורך לנקוט עמדות מערכתיות בנוגע לדברים שיכולים לשפר את החיים בקהילה שלנו. זה אחד מתפקידי הליבה של עיתון".
פיטר בהאטיה, עורך ה"סינסינטי אינקוויירר", אמר כי הוא יודע שההשפעה של הבעת תמיכה במועמד במאמרי מערכת פחתה עם השנים: "הימים שבהם אנשים לקחו את הודעת התמיכה של מערכת עיתון כלשהו והלכו איתה לקלפי נגמרו די מזמן", הוא מודע. עם זאת הוא עדיין חושב שפרסום הודעת תמיכה במועמד זה או אחר היא חובה חשובה. לדבריו במערכת העיתון שלו הגיעו להסכמה כללית לגבי זהות המועמד שבו יתמכו די מהר, ולכן החליט העיתון לפרסם זאת.
כצפוי חלק מהקוראים זעמו. לדברי בהאטיה הוא קיבל כ-150 אימיילים זועמים והיו כמה שביטלו את המנוי שלהם. הוא סיפר כי חלק מההודעות היו מנוסחות בגסות, אבל הוא מכיר בכך שלא מדובר במשהו לא
שגרתי בעידן האינטרנט. לדבריו היו גם כמה הודעות חיוביות. הוא מספר כי התראיין לרדיו CBC בקנדה ולאחר מכן קיבל אימייל ממישהו שהשתכנע מטיעוניו. יש רק בעיה אחת: הוא חי בקנדה, ולא יכול להצביע.