הפטריות הרעילות שנמצאות בחיטה ובתירס
אם לא הספיקו לנו התחזיות לסיכונים הצפויים לנו בעשורים הקרובים בגלל שינוי האקלים, עכשיו הוא גם מאיים להפוך את האוכל שלנו לרעיל. דו"ח חדש של האיחוד האירופי מזהיר מהתגברות סכנת הרעלנים בדגנים שמזינים אותנו ואת חיות המשק שלנו. גנן גידל דגן עם רעלן - ואנחנו אוכלים את זה
מה מסתתר בתוך האוכל שלנו? בשנים האחרונות יותר ויותר מחקרים תזונתיים מזהירים אותנו מהסיכונים הבריאותיים שבאכילת מאכל כזה או אחר, וממליצים לנו להשמיט אותו מהתפריט שלנו. אבל מה עושים כשעל שלל ההפחדות הדיאטטיות המבלבלות האלה מתווסף גם איום מכיוון בלתי צפוי: שינוי האקלים, שלפי דו"ח חדש של האיחוד האירופי מאיים להפוך את הדגנים שלנו לרעילים?
הדו"ח מזהיר מכך שסיכון הרעילות בדגנים שמזינים אותנו ואת חיות המשק שלנו - בעיקר בתירס, אך גם בחיטה, בשעורה ובשיפון - ילך ויהפוך לסיכון משמעותי וגלובלי יותר, ככול שיתגברו השפעות שינוי האקלים (בצורות ואירועי חום כבדים, למשל).
אל תטעו: לא מדובר במשהו שיתרחש בעוד שנים רבות. כבר כיום מתחילים לראות יותר ויותר מקרים של הופעת רעלנים מסוגים רבים ומגוונים באזורים שבעבר לא היו מועדים לכך. כאלה, למשל, הם המיקוטוקסינים, איום ישן ומוכר על הדגנים שאנו אוכלים, שכאשר מתבלים אותו בשינוי האקלים עלול לגרום לנו להרבה צרות.
גם פטריות אוהבות דגנים
המיקוטוקסינים הם רעלנים שמיוצרים על ידי פטריות המשגשגות בתנאים של חום ולחות, ומתברר שכמו בני האדם גם הם חובבי דגנים לא קטנים. כבר בהערכות שנעשו ב-1998 התגלה שכרבע מהדגנים בעולם נגועים בהם.
הבעיה היא שהם ואנחנו לא ממש מסתדרים: המיקוטוקסינים גורמים בחשיפה ממושכת לסרטן - בעיקר סרטן הכבד, לפגיעה במערכת החיסונית ובמערכת העצבים, ולפגיעה בהתפתחות עוברים ותינוקות. בחשיפה ממושכת הרעלן יכול לגרום אפילו למוות: על פי הערכות, באפריקה שמדרום לסהרה בלבד יש כיום כ-26 אלף מקרי מוות בשנה בעקבות חשיפה לרעלנים שמקורם בפטריות.
שינוי רעיל
העובדה שמיקוטוקסינים נמצאים בדגנים ושהם גורמים להרעלות שנושאות תוצאות לא נעימות היא לא חדשה כלל. כבר בימי הביניים תועדו באירופה מקרים של ארגוטיזם - סוג של הרעלה שנגרמת מאכילת דגנים נגועים בזיהום שמקורו בפטריות, וגורמת לפגיעה במערכת העצבים.
כיום רוב מקרי ההרעלה - לפחות אלה הקיצוניים - מתרחשים בעיקר באזורים בעלי אקלים טרופי וסאב-טרופי. כלומר, בעיקר באזורים עם מזג אוויר חם. בקווי רוחב גבוהים יותר, כמו רוב יבשת אירופה, המיקוטוקסינים לא מהווים בדרך כלל בעיה של ממש.
עם זאת,לאחרונה הולכות ומתגברות ההערכות ששינוי האקלים יגרום לעלייה משמעותית בתפוצה של הרעלן. מזג האוויר המתחמם והולך והעלייה בבצורות תורמים לשגשוג הפטריות בדגנים ולייצור הרעלנים באופן מוגבר. בסרביה, למשל, הראה מחקר שבצורת ותנאי חום קיצוניים ששררו במדינה בשנת 2012 גרמו לעליה בכמות המיקוטוקסינים ביבולי התירס.
המקרה שהתרחש בסרביה מדגים ביתר שאת את מה שמדאיג מומחי חקלאות ואקלים ברחבי העולם: כיוון ששינוי האקלים גורם למזג אוויר חם להתפשט לעבר הקטבים, חוות גם מדינות מאזורי מזג אוויר קרים יחסית איומים חדשים על החקלאות. לכן, אספקת המזון שלנו בעתיד הלא-רחוק צפויה להיות מושפעת לרעה מכך.
לפי התחזית שמציג הדו"ח, במהלך העשורים הקרובים תעלה התפוצה של המיקוטוקסינים בתירס ותהפוך להיות סיכון בריאותי גם בקווי רוחב גבוהים יותר - זאת אפילו אם תתרחש עלייה של 2 מעלות (בלבד) בטמפרטורות בעולם, כפי שנקבע בהסכם שנחתם ע"י רוב מדינות העולם בוועידת פריז בחודש דצמבר האחרון.
"הולך להיות פה קשה"
והמיקוטוקסינים הם כמובן לא הבעיה היחידה ששינוי האקלים מציב בפני החקלאות העולמית. התחזיות לעלייה בטמפרטורות, להתמעטות המשקעים ולריבוי הבצורות מציגה בעיות שלא ברור עדיין עד כמה הן ישפיעו על הגידולים החקלאיים ברחבי עולם, אבל מה שכבר אין ספק לגביו הוא שלחקלאים - ולכולנו - מצפה אתגר לא פשוט בכלל בהתמודדות אתן.
"בשנים האחרונות אנחנו רואים מגמה של התמעטות בכמויות הגשמים מקו רוחב 40 לכיוון קו המשווה", אומר מרק פרל, מטאורולוג אגף שימור קרקע וניקוז במשרד החקלאות. "אצלנו בישראל רואים בשנים האחרונות שיש ירידה בגשמים בעיקר בצפון הארץ, וברשות המים מזהים ירידה מתמדת בשפיעת הנחלים ובכמות המים בכנרת.
"המשמעות של פחות מי גשמים היא שימוש מוגבר במים מותפלים ובמים שפירים, מה שגורם לעליה במחירי המים לחקלאי. כיום בלאו הכי מתח הרווחים של החקלאים הוא לא גבוה, אז כשמחירי המים ממשיכים לטפס הופך פחות ופחות כדאי לגדל תוצרת חקלאית. בנוסף, מובן שהעלייה במחירי המים גם גורמת באופן עקיף לעליה במחירי הפירות והירקות לצרכן".
לדברי פרל, "התחזיות מדברות לא רק על התמעטות בכמויות הגשם, אלא גם על שינוי בפיזור המשקעים. כלומר, ככל הנראה יהיו רצפים ארוכים יותר של ימים יבשים בין סופות הגשם. במצב כזה נצטרך להשקות מטעים בחורף, למשל, דבר שבעבר לא היינו צריכים לעשות. עם קצת פחות גשם ופיזור נכון של המשקעים אין בעיה, הבעיה מתחילה ברגע שאנחנו מדברים על פחות ימי גשם ועל אירועי גשם מרוכזים ובעוצמות גבוהות. העליה בעוצמות הגשם צפויה לייצר יותר סחף קרקע, יותר שטפונות ויותר נזקים לחקלאות. לכן, הפגיעה היא כפולה".
ומה יקרה אם נוסיף לכל זה גם את העלייה צפויה במעלות החום בעשורים הקרובים?
"זה יהיה כמו להוסיף שמן למדורה", אומר פרל. "כבר היום אנחנו רואים עליה בטמפרטורות, ולפי כל התחזיות העלייה תימשך. היא צפויה לפגוע בגידולי החיטה, בעצי פרי נשירים שצריכים מנות קור, במשק החלב - פרות לא מצליחות לייצר חלב בחום - וגם בשלבי הגידול של חלק מהירקות והפירות (בדומה למה שקרה בשנה שעברה עם העגבניות, כשהמחירים שלהן הרקיעו שחקים בגלל מחסור שנגרם עקב מכת חום שפגעה בהן). לסיכום, אם אנחנו משלבים את התחזיות בנושא המים עם התחזיות בנושא הטמפרטורה - אין ספק שהולך להיות פה קשה".
עולם אחד, בריאות אחת
ואם נחזור למיקוטוקסינים, למרות שמדובר בנושא מטריד בהחלט - הדו"ח של האיחוד האירופי מציין שמומחים עובדים על פיתוח פתרונות שונים וממליץ על שורה של פתרונות נוספים, כמו פיתוח טכנולוגיות מתקדמות יותר לבדיקה של הימצאות הרעלן ומניעת הפצה של דגנים נגועים למאכל לצרכנים.
השאיפה היא להפוך את אופן הבדיקה לנייד כמה שיותר, כדי לאפשר גם לחקלאי לבדוק את הימצאות הרעלן בדגנים שלו. הדו"ח ממליץ ליצור תמריצים לחקלאי ביצוע הבדיקה באמצעות ייצור שימושים חלופיים לדגנים שהוא מוצא כנגועים בזיהום (למשל, שימוש בהם לייצור ביו-דלקים).
הדו"ח גם מעודד להשקיע בטיפוח יבולים שאינם נגועים ברעלן, ובפיתוח של דגנים החסינים בפניו באמצעות שיטות גנטיות. בנוסף, הוא גם ממליץ להשקיע באזורי סיכון במערכות התראה ומעקב מפני בצורות ואירועי קיצון, שיעזרו לחקלאים במוכנות לקראת הופעה מוגברת של הרעלנים.
ובאופן מקיף יותר, ממליצים בדו"ח על אימוץ כולל של גישת ״בריאות אחת״ (One Health) - גישה שמכירה ביחסי הגומלין שבין בריאות בעלי החיים, בריאות האדם ובריאות הסביבה וההשפעה שלהם זה על זה, ומתייחסת אל שלושתם כחלק משלם אחד. אולי ההפנמה שכולנו קשורים קשר בלתי ניתן להתרה, תעזור לנו לשמור קצת יותר טוב על המערכת האקולוגית בה אנחנו חיים וכך גם על הבריאות שלנו.
לפנייה לכתב/ת 
