האישה ש-188 ק"מ לא מספיקים לה

אם אתם מזהים אותה בתמונות שלפניכם, ו/או שמה מצלצל לכם מוכר - לא טעיתם. לפני קצת פחות משנה וחצי ערכנו ראיון ראשון עם גלית בירנבוים-נבון. היא הייתה אז אלופת ישראל במירוץ מרתון בתוך אצטדיון (הדר-יוסף), וכן אלופת ישראל והשיאנית המקומית באולטרה-מרתון ל-60 ק"מ בעמק המעיינות. ריצות מסובכות? עבור גלית הן היו רק מטרה בדרך. "החלום שלי הוא לרוץ 100 קילומטרים", סיפרה אז גלית, בת 42 באותו פרק זמן. כהכנות למבצע-100 היא סיימה עוד ריצת 61 ק"מ.

עברו פחות משנה וחצי וכאילו מדובר ברצה חדשה. לא רק שהיא עמדה באתגר ה-100 ק"מ בכבוד, ועם שיא מסלול חדש של 11.57 שעות (הקודם היה 12:35), אלא שבתחילת השבוע שעבר, בברוג שבשווייץ, היא עלתה כיתה - ואולי כמה כיתות - כשסיימה 187.5 ק"מ תוך פרק זמן של 24 שעות שהוצב בפני המשתתפים. היא לא רצה סתם כדי לסיים, אלא כדי ליהנות מהריצה המפרכת (כל אחד והתענוג שלו) ולעבור את המרחק הכי גדול שאפשר. 187.5 ק"מ תוך 24 שעות, בהן 40 דקות של פרישה למנוחה באוהל הנייד אחרי כ-15 שעות ריצה רצופה ("לא הצלחתי להירדם, אבל חזרתי רעננה וחזקה יותר להמשך המירוץ").

גלית בירנבוים-נבון עם דגל ישראל בשווייץ. רצה כדי ליהנות(צילום: פרטי)

תעצמו את העיניים, דמיינו קרוב ל-200 ק"מ, ציירו בדמיונכם שעון שמראה על 24 שעות ריצה. מעניין מה תרגישו. 99 אחוז מכם, סביר שגם יותר, ימהרו להחליף נושא. לא גלית.

באותו יום שבו זינקה גלית בשוייץ, היממה ילנה דולינין בת ה-38 בברלין את אוהדי האתלטיקה בשיא לאומי במרתון - 2:35.59 ש'. התדהמה נבעה לא רק מהתוצאה אלא גם מסיפור הקריירה שלה, שהחלה באופן נדיר רק בגיל 37 (!). שנה אחר-כך היא כבר נכנסה לטבלת השיאנים. סביר שילנה תמשיך להיות רצת מרתון טובה, אבל גלית מכוונת למרחקים ארוכים בהרבה.

מדובר בטרנד חדש של ריצות אולטרה (יותר ממרתון) בעולם וגם בארץ. אם לפני זמן לא רב עוד התפעלנו מהאנשים, גברים ונשים, שהתמודדו בכבוד מול תעצומות מרחק ה-42.195 ק"מ (מרחק המרתון) - הרי שגלית (43), אם למיה בת ה-16 ולטל (11), כבר גמעה חיבור של ארבעה מרתונים וחצי. ההערכה היא כי בעתיד הנראה לעין יהיו עשרות כמוה בישראל. בעולם הגדול יש מאות ואולי אלפי נשים שרצות אולטרה מרתון; המרתון המקורי קטן עליהן. אם לכם נראית ריצה של קרוב ל-200 ק"מ כמבצע סזיפי, כולל האימונים - עבור גלית זו הנאה צרופה. מספיק לשמוע באיזו תשוקה היא מתארת את התחרות בשווייץ כדי להבין.

המרתון המקורי קטן עליהן. גלית על הפודיום (משמאל)(צילום: פרטי)

על אף שגלית אינה מתיימרת להיות המתמודדת האולטימטיבית על שיאי ישראל במרחקים אולימפיים כמו מרתון, היא סיימה את המירוץ שלה תוך עמידה במגבלות המארגנים - 24 שעות ולא דקה יותר. סטטיסטית, יש בישראל רצות נוספות שגמעו 200 ק"מ. אחת מהן היא אשמורת משעל שב"סובב עמק" (מרחק ללא הגבלת זמן) שהתה 38 שעות (יותר מיממה וחצי) על המסלול. עטרה רון עברה במירוץ הערבה 144 ק"מ.

והנה סקופ מעולם האתלטיקה: נילי אברמסקי (46), זו שלקחו לה את שיא המרתון (עדיין מחזיקה בשיאים הישראליים ל-3,000 ו-10,000 מ'), הולכת לעשות את הפריצה בקריירה ב' שלה: לנסות ולשבור את שיא ה-100 ק"מ השייך, איך לא, לגלית. "מאחר שנילי ספורטאית מקצוענית, אני משוכנעת שהיא תקבע שיא חדש", היא אומרת. מומלץ בהחלט לעקוב אחרי נילי במהדורה החדשה שלה.

באה למשרד בבוקר אחרי שלוש שעות ריצה

היום של גלית מתחיל עם שחר, בסביבות 4 לפנות בוקר. ריצת אימון של 25 ק"מ ועבודה בחדר כושר - מצרך קבוע. היא חוזרת הביתה בשבע, חולצת את נעלי הריצה, עולה על מדי א' ונעלי עקב, וב-8 היא מתחילה את החלק השני של היום כמנהלת שיווק אסטרטגי ומוצר ב"אל על", מרוכזת במשימותיה האחרות. "מי שרואה אותי במשרד לא יאמין שאני כבר אחרי שלוש שעות ריצה", אומרת גלית. היא מתאמנת שבעה ימים בשבוע. ההנחות בטלות, כמו שנכתב במודעות לסרטים שוברי קופות.

נילי אברמסקי. מתכננת לשבור את השיא ב-100 ק"מ, בשלב ב' בקריירה(צילום: ליאון מינסטר)

נחזור לברוג, שווייץ, בשבוע שעבר. מדובר במסלול שאורכו 937 מטרים ויש להקיפו במרוץ מספר פעמים ככל האפשר. למשימה התייצבו 24 גברים ו-9 נשים ממדינות שונות. "אחרי שעתיים התחיל כאב חד בברך שלי. כבר חשבתי שזה נורא ואחרי כל ההכנות שעשיתי לא אוכל לסיים את המירוץ. הייתי מודאגת. כעבור כמה זמן הכאב חלף. הייתי מאושרת. חשבתי לעצמי: כמו שלקחו לי את המירוץ - החזירו אותו כמתנה גדולה. זה היה כמו עוד תוסף דלק".

בראיון הקודם, חגי בעלה - איש תיירות - תואר כמי שעיסוקי הספורט שלו הם צפייה בטלוויזיה מהכורסה. לא עוד. מאז הספיק חגי להידבק בשגעון של אשתו. מרתון רוטרדם כבר מאחוריו, והוא רץ חובב לגיטימי למרחקים ארוכים. פרט לכך, כדי להיות ממש בתוך עיסוקי הריצה של אשתו הוא עבר קורס מעסים. "בכל פעם שהייתי צריכה עזרה בתחזוק היכולות בשווייץ, חגי היה מעסה אותי".

תועלת לא פחות גדולה הביא חגי במידע. חמש שעות לפני הסוף (כלומר אחרי 19 שעות), כאשר דורגה זמנית במקום השלישי בין הנשים, הוא סיפר לה כי זו המקדימה אותה - השוויצרית אורסולההוץ - נמצאת 5 ק"מ לפניה. "חמש שעות הן המון זמן ואת יכולה לעבור אותה", אמר לה חגי.

עם המנצחת בריצה בשווייץ, קלאודיה קראנץ(צילום: פרטי)

הנה, היא קיבלה עוד משימה: לעבור את השווייצרית. בסופו של דבר גם חלפה על פני אורסולה. "כשראתה אותי עוברת אותה, פינתה לי את הדרך ואפילו עודדה אותי. איזו אצילות. גם המנצחת קלאודיה קרנץ מקלן, גרמניה, התנהגה בצורה נהדרת. בכמה ענפי ספורט המוכרים לכם תופעה כזו יכולה להתרחש?"

בסיכומו של דבר, סיימה גלית שנייה בין הנשים אחרי ורביעית בסיכום הכללי. היא צברה המון מחמאות מהמארגנים, התעטפה בדגל ישראל והייתה מאושרת על סיום עוד מבצע מוצלח.

"בכל ריצה כזו יש הרבה אתגרים וקשיים, שצריך לפעמים תעצומות נפש ומחשבה כדי לפתור אותן. מבחינתי זו הנאה. גם האימונים, תלוי איך אתה לוקח אותם. אם אתה מחליט ליהנות אז תהנה, כפי שקורה לי. הריצות הן החיבור עם הטבע, ואין דבר מתוק יותר מלגמור מירוץ כזה עם חיוך על הפנים. אני שמחה מאוד שעוד ועוד נשים מצטרפות לספורט הנהדר הזה".

זהו, הגעת לשיא המרחק?

"בהחלט לא. אני עוד צריכה לסכם עם המנטור שלי קובי אורן (שבעצמו עבר 1,215 ק"מ בניו-יורק, א.פ), את המירוץ בשוייץ, ואז להחליט על משימה חדשה למרחק ארוך יותר".

לכמה ק"מ?

"עוד לא החלטנו, אבל המשימה כבר שם".