סותם חורים
בעיני רבים גורש עומד בשער הנבחרת רק מחוסר ברירה, אבל אחרי שהפך לשוער הראשון במדים הלאומיים שעוצר פנדל מזה 12 שנים חשוב לדבר עליו גם בזכות עצירות שחיפו על טעויות נוראיות של שחקני ההגנה. אורי קופר בודק איך הנבחרת הצליחה לסבך משחק שמסובך לסבך ומסביר למה אלישע לוי רואה צורך הכרחי בגולסה
ניר דוידוביץ' דאג לכך שערב כדורגל לא טוב עדיין יסתיים בצורה מתוקה. דוידוביץ' עצר פנדל של מיכליס קונסטנטינו ונבחרת ישראל, אחרי בישול נפלא של יוסי בניון לאבי נמני, ניצחה בקפריסין 1:2. זו הייתה הפעם האחרונה ששוער של נבחרת ישראל זינק נכון ועצר פנדל במשחק רשמי. עד אתמול, כשדודו גורש הציל את המאמן שלו וההגנה שלו והביא נקודות.
גולסה עונה למבקרים ועוקץ את מכבי ת"א
בן חיים היה המום מהחילוף, גרשון מאוכזב מהספסול
12 שנים עברו מאז, מהרגע בו דוידוביץ' עצר את הפנדל בקמפיין מוקדמות מונדיאל ללא הפסד תחת אברם גרנט. לפי היסטוריון הכדורגל ירון משעל, שאוסף כל נתון על הכדורגל הישראלי, אף שוער נבחרת לא נגע בכדור בפנדל שנבעט מולו במשחק רשמי מאז – שבעה כדורים הלכו פנימה, שלושה אל מחוץ למסגרת. עד שהגיע גורש, בדקה האחרונה של תוספת הזמן.
כולם מדברים היום על הפנדל, ובצדק – הרגע הראינו שלא מדובר בעניין שגרתי – אבל אפשר, בעצם צריך, לדבר על גורש לחיוב גם בהקשר רחב יותר מהפנדל הזה. לשוער הפועל באר-שבע הייתה יציאה אחת לא טובה במחצית הראשונה, אבל זה הכל בצד השלילי. העיסוק בעצירת הפנדל משכיח קצת שלגורש היה משחק מעולה גם ב-93 הדקות שקדמו לרגע המדובר.
גורש רשם שש עצירות של בעיטות למסגרת רק במחצית השנייה, ברגעי הבליץ המקדוני, שזה יותר ממה שרשם כל שוער אחר במשחקי המוקדמות אתמול במשחק שלם. בזכותו, משחק הגנה מחריד של ישראל, גם ברמה האישית של שחקני הקו האחורי וגם בכיסוי הקבוצתי, לא הסתיים בעוד כמה כדורים ברשת.
לפני שריקת הפתיחה, הדיבור בין אוהדי הנבחרת נגע בעיקר בשיתופו של אייל גולסה (שנתן יופי של משחק), אבל גם שמו של גורש נשמע לא מעט. הטענה העיקרית שעולה לאחרונה היא שאם לנבחרת יש מספר שוערים ששווים ברמתם אז עדיף לתת את הבמה לשוער צעיר יותר. אבל גורש מוכיח שהוא השוער הראשון בצדק. הוא השוער המתאים ביותר לנבחרת כרגע. אולי זה ישתנה, הרי גם את אופיר מרציאנו היללו לא מזמן, אבל כרגע מקומו אמור להיות מובטח. ושוב – לא בזכות הפנדל, אלא בזכות כל השאר.
גורש הציל ערב בו הנבחרת הצליחה לסבך משחק שמסובך לסבך. הסתבכתם? מבולבלים? בדיוק כמו משחק ההגנה של הנבחרת. איתן טיבי יצא לא טוב לכדור בתחילת המשחק, טעות שהיוותה רק פתיח לעבירה ההזויה שלו ברגעים האחרונים של המשחק. אופיר דודזאדה איבד שני כדורים על סף הרחבה, איבודים שבקלות היו יכולים להפוך לשערים. אלי דסה השאיר חורים גדולים במיוחד ולמזלה של הנבחרת, מקדוניה לא תקפה מספיק מהצד שלו.
זה היה משחק רע, כזה שאם בסיומו גורש לא מגיע לכדור כולם היו מדברים על "איבוד עשתונות", אבל זה כן ניצחון. לא כזה שאפשר להוציא ממנו הרבה דברים חיוביים, אבל במשחקי נבחרת התוצאה היא הדבר החשוב ביותר. מקדוניה נבחרת חלשה שלא ניצחה בעשרת המשחקים הרשמיים האחרונים שלה, אבל גם ישראל היא לא אחת שמשיגה שלוש נקודות בכל חודש.
אפשר לבקר את אלישע לוי על כל מיני דברים כמו חוסר הסדר הטקטי במחצית השנייה, או הקריסה חסרת האונים שהביאה את המקדונים לתקוף שוב ושוב, אבל בואו ננצל את העובדה שהנבחרת ניצחה כדי לומר גם משהו טוב: תומר חמד, סוף סוף, הוא באנקר בנבחרת. והוא חייב להיות באנקר.
אי אפשר לקחת מאלישע את העובדה שהוא נותן לחמד את הבמה, וכך צריך להיות. לחמד, מהאופי ועד היתרונות במשחק שלו, יש דברים שפשוט אין לשחקני התקפה ישראלים אחרים. הוא תמיד מגיע לעבודה, עושה את הפעולות הקטנות שלא תמיד מתלהבים מהן, וכמובן מבקיע באחוזים גבוהים יחסית למצבים. יש שאומרים עכשיו 'ברור שחמד צריך להיות החלוץ הראשון', אבל תזכרו שגם כשהיה בכושר השיא של חייו חמד לא היה חלוץ פותח קבוע בנבחרת. אלי גוטמן לא תמיד הרכיב אותו. גם לא כשהיה צריך, גם לא כשהבקיע בצרורות.
המבקיע השני, טל בן-חיים, גרם לאנשים להשוות אותו לאלי אוחנה מול אוסטרליה, כנראה ההשוואה בין שני כדורגלנים עם ההבדל הגדול ביותר בטיפוח השיער שלהם בזמן הבקעת השער. בן-חיים הוא מפלצת שערים העונה. חלוץ מכבי ת"א פתח ב-14 משחקים העונה בכל המסגרות והבקיע בתשעה מתוכם, כולל פעמיים בנבחרת. אגב, אם בן-חיים היה במקום ערן זהבי, שבעט לשער בתחילת המחצית השנייה במקום למסור לחמד, היו יורדים לחייו. לזהבי, שהפעולה הטובה ביותר שלו במשחק הייתה מסירה מכריעה בהוצאת המתפרצת שהובילה לשער השני, סלחו מהר.
ניר ביטון, שקיבל כדור מזהבי ובישל לטב"ח, מקבל תפקיד חשוב מאוד אצל אלישע. המאמן מציב את ביטון כשחקן לפני קו ההגנה, זה שמתחיל את ההתקפות, כשלפניו שני קשרים בעלי יכולת הגנתית – אלמוג כהן וגולסה. זאת גם הסיבה שהמאמן הולך עם גולסה. כשהקשר האחורי שלך הוא יותר מנהל משחק מאשר גרזן אתה זקוק לשני שחקנים אגרסיביים יחסית לפניו.
מההחלטה של אלישע לשחק במערך הזה מול מקדוניה ניתן להניח שכך זה ייראה גם במשחקים הבאים. אולי כולם למעט אחד, המשחק הקרוב, ביום ראשון בטדי מול ליכטנשטיין, נבחרת פחות טובה ממקדוניה, כזו שלפני חצי שנה הפסידה בבית לאיי פארו. שם, אולי, המאמן ישנה ויעלה עם שחקן התקפי נוסף. האפשרויות יכולות להיות מאור בוזגלו, ואז זהבי יזוז למרכז, או רועי קהת על חשבון אחד הקשרים ששיחקו אתמול.
בכל מקרה, לא משנה איזה שינויים יהיו, המשחק הזה הוא לא מדד כלום – אלא רק זה שמחכה לנבחרת בעוד חודש באלבניה. עם איך שההגנה נראתה אתמול, גם שם לדודו גורש תהיה הרבה עבודה.
לפנייה לכתב/ת 
