"זה רגע השיא שלי"
דודו גורש, גיבור הניצחון במקדוניה, משחזר את עצירת הפנדל ("ידעתי מראש לאן הוא בועט"), מגלה את סוד ההצלחה ("אני תמיד רגוע") ולא מזלזל בליכטנשטיין ("אין קל באירופה, הפערים מצטמצמים")
דודו גורש חגג בפברואר האחרון יום הולדת 36, אבל רגע השיא של השוער שהתחיל את הקריירה במדי הפועל עכו בליגה השלישית, הגיע רק ביום חמישי האחרון באצטדיון פיליפ השני בסקופיה, כשהדף פנדל בתוספת הזמן של המשחק נגד מקדוניה והעניק במו כפפותיו לישראל ניצחון 1:2.
בין מסעות ההישרדות בעכו לזימון לנבחרת, גורש הספיק לקחת אליפות עם הפועל באר שבע, אבל הוא עדיין נשאר על תקן אנטי-כוכב. "כשהפנדל מגיע אתה מאוכזב", משחזר גורש את הרגע הגורלי ביום חמישי. "עבדנו קשה כל המשחק נגד מקדוניה, לא רציתי שזה ייגמר בתיקו בדרמטיות כזו. באותן שניות רק חשבתי לאיזו פינה אני הולך. יצרתי עם הבועט יאהוביץ' קשר עין וקפצתי. להגיד לך את האמת, ידעתי מראש לאן הוא בועט, והלכתי על זה".
מה האחוזים שלך בעצירות פנדלים במהלך הקריירה?
"יש לי אחוזים טובים מאוד בעכו ובבאר-שבע".
וזו לבטח הייתה העצירה הכי חשובה.
"הפנדל הזה היה הכי גדול, רגע השיא שלי. הפנדל אחריו היה נגד הפועל תל אביב בעונת ההישרדות של עכו. בדקה ה-80 עצרתי פנדל של דודו ביטון, ואז יובל אבידור כבש שער ניצחון בתוספת הזמן ועשינו עם שלומי דורה מסע הישארות מטורף".
זה הרגע הכי גדול שלך בקריירה?
"כן, יחד עם האליפות של באר שבע. אבל זה רגע ספציפי, הוא מיוחד וקצר ולכן הכי גדול. האליפות היא משהו מתמשך".
היית בטירוף אחרי עצירת הפנדל נגד מקדוניה?
"עוד יום במשרד. רק אחרי שאתה יוצא מהמגרש, אתה פתאום מבין מה עשית".
חשבת באיזשהו שלב בקריירה, שרק בגיל 36 תגיע לרגע השיא שלך?
"האמנתי שזה יגיע הרבה לפני כן, וזה לא הגיע כי לא הייתי בקבוצה הנכונה כדי להגיע לנבחרת".
איך לא עברת קבוצה במהלך כל השנים האלה?
"אני לא אחד שדוחף את עצמו, אין לי מרפקים ואין לי קשרים, וזה עצר אותי. גם האופי השקט שלי לא תרם. חיכיתי בשקט להזדמנות והיא הגיעה מאוחר, אבל הגיעה. אני נמצא ברגעים קסומים. להיות שוער בקבוצת תחתית הרבה יותר מלחיץ, שם כל טעות עשויה להוריד את הקבוצה שלך. בעכו איבדתי את חדוות המשחק אחרי הרבה שנים בתחתית, ואז כשהגעתי לבאר שבע זה היה מבחן עבורי".
לא כולם חשבו שתצליח.
"היו ספקות, כי הרבה אנשים חושבים שמי שעבר גיל שלושים סיים את קריירה, הגוף שלו כבר מפורק והוא לא מסוגל להצליח. הבנתי את הספקות, אבל לקחתי את זה לצד החיובי. זה נתן לי דלק להוכיח את עצמי. לא נולדתי כמו איזה כוכב שמגיע לו, תמיד באתי מלמטה. כבר הערב נגד ליכטנשטיין מגיע עוד מבחן הוכחה שלי. פיזית, אני מרגיש היום אותו דבר כמו לפני עשר שנים, אולי טוב יותר. יחד עם הגיל והניסיון, אני מרגיש שאני שוער הרבה יותר טוב, בשיא הכושר שלי".
מעמדו של השוער הישראלי פחת, אין כבר אוואט או דוידוביץ'.
"לא מסכים, אני חושב שהשוער הישראלי ברמה גבוהה, והוא רק הולך ומשתפר בזכות מאמני השוערים. הצעירים לומדים על בסיס טוב יותר. ניר ודודו כישרונות על, הם היו משהו מיוחד, כבר לא גדלים שוערים כאלה, בטח לא באותו דור. זה היה ממש נס ששניהם היו באותה התקופה".
אתה נראה רגוע מאוד. אין לך שריטה מיוחדת כמו להרבה שוערים?
"השקט שלי זה חלק מהמשחק. יש רגעים של לחץ, אבל אני תמיד רגוע, רמת ריגוש שווה. חשוב לי למתן ולהגיע למפלס רגשות שיאפשר לי לקבל את ההחלטות הכי טובות. שקט ורוגע יביאו הצלחה".
מכבי ת"א הביאה את ראיקוביץ' בשלושה מיליון אירו. מה אתה חושב עליו?
"הוא עשה עונה גדולה בשנה שעברה. הוא התחיל לא טוב ואז התפתח. מכבי רוצים להרוויח עליו בעתיד. הוא שוער מצוין. מיותר להשוות בינינו, אנחנו לא באותו גיל ולא משחקים באותו סגנון".
קבוצות רבות הולכות על שוערים זרים. מה אתה חושב?
"אני חד-משמעית בעד שקבוצות ישראליות יחתימו שוערים ישראלים. אם ייתנו את ההזדמנות והאמון, השוער הישראלי יחזיר. אם אתה לא יכול להביא זרים כמו אניימה או ראיקוביץ', אל תביא".
באר-שבע חזקה יותר השנה?
"בוודאות, היא חזקה יותר כי נשאר אותו שלד. אנחנו מכירים מצוין והפעולות הן על אוטומט. יש את אירופה וזה לא קל, אבל ברק בכר בנה סגל רחב. גם מכבי ת"א בליגה האירופית ואין תירוצים. ברור שאנחנו רוצים רק אליפות".
הערב אתם נגד ליכטנשטיין.
"אין קל באירופה, הפערים מצטמצמים. אפילו זה משחק קשה מאוד, שניקח בשיא הרצינות".
מה המטרה בקמפיין הזה?
"בבית כזה, עם ספרד ואיטליה, אנחנו מסמנים את המקום השלישי. אלבניה נבחרת טובה, וקשה לשחק גם נגד נבחרות כמו מקדוניה, שחושבים שצריכים לנצח בקלות".
מתי אתה מסמן לעצמך את הפרישה?
"ארבעים ומעלה, אלוהים גדול".
לפנייה לכתב/ת 
