פסגת הכרמל: המלצות לפסטיבל חיפה
כבכל שנה בחג סוכות, חובבי הקולנוע בישראל עולים לרגל לכרמל כדי ליהנות מההיצע של פסטיבל הסרטים בחיפה. גם הפעם יש בו דרמות, מותחנים, דוקומנטרים ואפילו סרטי אימה מכל העולם. לקראת הפתיחה במוצ"ש קבלו המלצות ממבקרי ynet שמוליק דובדבני, ארז דבורה ואמיר בוגן
בשיתוף אתוס
שמוליק דובדבני ממליץ:
"ספארי" - "בני האדם אינם הכרחיים. לו נעלמנו, העולם היה נהיה טוב יותר". משפט מסכם זה, שאומר אחד מגיבורי סרטו התיעודי של אולריך זיידל, מתמצת פחות או יותר את השקפת עולמו של הבמאי האוסטרי הפרובוקטיבי (טרילוגיית "גן עדן"). ואמנם, יש להניח שעבודתו הנוכחית העוקבת אחר ציד ספורטיבי של חיות בר באפריקה, תהיה קשה לעיכול גם בעבור מי שמכירים ומוקירים את הפילמוגרפיה שלו.
הפער בין סבלן של החיות והשוטים המדויקים והאסתטיים של זיידל רק מעצים את האכזריות האנושית המתוארת פה, ונדמה שאפילו הוא מאבד את האירוניה המזוהה עמו כאשר הציידים מצטלמים ל"תמונת ניצחון" עם החיה המתה. יצירה תובענית ומשלימה ל"דם הבהמות" הקלאסי של ז'ורז' פרנז'ו מ-1949 המתאר בדקדקנות את הנעשה בבית מטבחיים בפרברי פריז.
עוד על פסטיבל חיפה ה-32:
- מי ומי בתחרות הישראלית בפסטיבל
- התוכנית הבינלאומית: אוליבר סטון, פול ורהובן ועוד
- פוקוס קולנוע טורקי: חיספוס פיוטי
- השחקנים בריאן קוקס וסבסטיאן קוך בין אורחי הפסטיבל
- סרט הפתיחה של פסטיבל חיפה: "חיים משוגעים"
- "החטאים" של אבי נשר ינעל את פסטיבל חיפה
"זואולוגיה" - או מעשה באישה שצימחה לה זנב. סרטו של איוון טברדובסקי הרוסי מביא את סיפורה של אישה לא צעירה העובדת בגן החיות, מתגוררת עם אמה, והחיים כמסתבר מזמנים לה רק ייאוש ועלבונות מצד חברותיה לעבודה. עד שיום אחד היא מתחילה לגדל זנב, ומה שמוזר לא פחות - עולמה משתנה כתוצאה לטובה.
היא פוגשת ומתאהבת בטכנאי רנטגן צעיר וחווה לראשונה את טעם החיים, נהנית להאזין לסיפורי הסבתות על האישה-שטן שמסתובבת בשכונה, ובעיקר מתבוננת בזנבה החדש בגאווה. התוצאה היא סרט חינני שאפשר לקרוא אותו כאלגוריה על נון-קונפורמיזם, חריגות חברתית ואפילו חתרנות פוליטית. אבל מה שיפה הוא שהסרט הוא כל זה ואף לא אחד מאלה, ועל פי מיטב מסורת הריאליזם הפנטסטי אפילו מצליח לשכנע אותנו בסיפורו. נטליה פבלנקובה נפלאה בתפקיד הראשי.
"מחוץ לחוק" - מתבקש להשוות בין סרטו של אדריאן סיטרו הרומני ובין "ארבעה חודשים, שלושה שבועות ויומיים", שכן שניהם עוסקים בתקופת משטר צ'אושסקו בה הפלות נחשבו ברומניה כבלתי חוקיות. עם זאת, הסרט הנוכחי מתרחש בהווה והוא נפתח בארוחה משפחתית נעימה שהופכת למריבה קולנית כאשר מתברר שאבי המשפחה, רופא במקצועו, הלשין בשעתו לשלטונות על נשים שביקשו לעבור הפלה.
העניינים מסתבכים אחרי שבתו ההרה מבקשת להפסיק את הריונה, והנה גם הטוויסט: האב המיועד הוא לא אחר מאחיה התאום. מתוך הסיטואציה הפרוורטית הזו, שגורמת לצופה בתחילה לתהות האם אמנם מדובר באח ואחות, מעלה סיטרו סוגיות שעניינן מוסר, חוק וצדק ובחירה אישית. העלילה האינטנסיבית מתרחשת ברובה בדירה אחת, והסרט נע באפקטיביות בין רגעי רוך והתפרצות, מרמז על נוכחותו הטראומטית של העבר ברומניה של היום, עד לסיום המפתיע, או שלא.
ארז דבורה ממליץ:
"דיוויד לינץ': אמנות החיים" - כמעט עשר שנים ארוכות חלפו מאז "אינלנד אמפייר" סרטו האחרון של לינץ'. אלו המכירים אותו רק מעבודותיו הקולנועיות יכולים לתהות מדוע הוא מתבטל כל השנים האלו? אך לינץ' הוא קודם כל צייר המסור למלאכתו מאז ראשית נעוריו וזו, מאז ומתמיד, השגרה האינטנסיבית של אמנותו. סרטם של ג'ון וון (שכבר ביים שני סרטים תיעודיים על לינץ'), ריק בארנס ואוליביה נירגארד-הולם משתמש בקולו של לינץ' כמספר הפורש פרטים וזיכרונות אינטימיים מחייו: יחסיו עם הוריו, עם המנטור של נעוריו הצייר בושנל קלר, ועד העבודה על הפיצ'ר הראשון שלו "ראש מחק".
החומרים הוויזואליים הם צילומים מילדותו ונעוריו, לינץ' בסטודיו שלו בעבודה היומיומית כאמן פלסטי, ודימויים עוכרי שלווה מעשרות רבות של ציוריו. עבודה עריכה, צילום וסאונד מוקפדים משלימים את תחושת הכניסה, מזווית חדשה אינטימית ועמוקה, לעולם היצירה של לינץ'.
הקלאסיקות של סקורסזה, קורוסאווה וברסון - לצד סרטים חדשים מסבב הפסטיבלים העדכני, מציעים בחיפה גם תוכנית קלאסיקות המוקדשת לסרטים שכל אוהב קולנוע חייב לראותם ולו פעם אחת על המסך הגדול. המלצה מובנת מאליה היא לשתי יצירות המופת: "נהג מונית" (1976) של מרטין סקורסזה ו"ראן" (1985) של אקירה קורוסאווה.
בנוסף אסור להחמיץ את שני סרטיו של הבימאי הגדול רובר ברסון "הכייס" (1959) וסרטו האחרון "כסף" (1983). שתי דוגמאות לסגנונו המינימליסטי והמדויק שבאמצעותו הוא יוצר את מה שכונה "קולנוע טרנסצנדנטי". "הכייס" מעצב את מעשי הפשע של הדמות ואת אחריתה כבחינה של חטא ואפשרות גאולה. "כסף" מציג מהלך דטרמיניסטי ואכזרי של השחתה אנושית. שני הסרטים יחד מתווים את התפתחותו של ברסון על פני רבע מאה.
"רכבת לבוסאן" - ההקרנות בשעות הלילה המאוחרות (במסגרת המכונה "טירוף בחצות") מזמנות סרטים בזיקה לז'אנר האימה. אחד הבולטים הוא סרט הזומבים הדרום קוריאני "רכבת לבוסאן" של הבמאי ייאון סאנג-הו, שהיה מוכר עד כה כבמאי סרטי אנימציה ("מלך החזירים" מ-2011).
הסרט עוקב אחר מספר דמויות הנמצאות על הרכבת המהירה מסיאול לבוסאן במקביל להתפרצות מגפת זומבים. הגישה של הסרט רצינית גם בהצגת המשבר ותגובות האנשים הלכודים על הרכבת, וגם בתמות של הורים וילדים, ויחסים בין הורים המשתייכים למעמדות שונים. לחובבי סרטי זומבים' זו בהחלט בחירה ראויה.
אמיר בוגן ממליץ:
"מתחת לצל" - מתוך 85 סרטים שנכללים במירוץ לאוסקר הזר השנה - שלושה הם דוברי פרסית. זה מתקבל על הדעת כשמדובר בנציג איראן ("הסוכן" של אסגאר פרהאדי) ואפגניסטן ("Parting"), אולם קצת מוזר שפרסית היא גם השפה המדוברת ב"מתחת לצל" המועמד מטעם בריטניה בקטגוריה זו. מה הקשר? לא תמצאו אותה בעלילה המתרחשת בטהרן ב-1988, וכל הייחוס האנגלו-סקסי של הסרט הזה הופך ליותר מוזר ותמוה נוכח העובדה שמדובר במותחן אימה. ובכל זאת, חברי האקדמיה הבריטית בחרה בפרויקט המפתיע, ויש להם סיבה טובה לכך. מדובר בסרט שהוא מעניין ומפתיע לא פחות מאשר הוא מפחיד. והוא מאוד מאוד מפחיד.
הבמאי באבאק אנווארי, יליד איראן שמתגורר ויוצר בלונדון (הנה מצאתם את הקשר לממלכה המאוחדת), מספר את סיפורה של אישה איראנית עצמאית שנותרה לבד עם בתה הקטנה בבניין מגורים בלב טהרן המופצצת תדיר במהלך מלחמת איראן-עיראק. ילדי 1991 בישראל זוכרים את איום הנשק הכימי של סדאם חוסיין, אך ב"מתחת לצל" הסקאד שנופל על גג הבניין נושא נשק לא-קונוונציונלי מזן אחר - רוח רפאים אכזרית, וזו מתעתעת בגיבורה האמיצה, שמוצאת את בעלה, שכניה, נציגי המשטר וגם בתה מתכחשים לה. אז תמוה או לא, מדובר בסרט מעורר פלצות וסקרנות. והיי, רק נזכיר שמועמד ישראל לאוסקר בשנה שעברה היה "באבא ג'ון" שגם הוא כידוע דובר פרסית.
"שני אוהבים ודוב" - הבמאי הקנדי קים נוין היה בעצמו מועמד לאוסקר הזר ב-2013 על "מכשפת המלחמה" דובר הלינגלה (השפה הרשמית בקונגו). בדרמה הרומנטית המקסימה שלו הוא שב לנופים מוכרים יותר מבחינתו, אי שם בקוטב הצפוני. שני גיבוריו של הסרט - רומן (דיין דיהאן) ולוסי (טטיאנה מסלאני) - הם זוג צעירים שבריריים, שמוצאים נחמה אחד בזרועותיו הרועדות של השני. רועדות מהקור המקפיא סביבם, וגם בגלל טראומות עבר שרודפות אותם גם בקצה העולם. כשלוסי נשלחת לאישפוז במוסד לבריאות הנפש, רומן יוצא לדרך ארוכה ומסוכנת על מזחלת שלג ממונעת כדי לחלצה.
מה שמתחיל כדרמה רומנטית הופך לסרט מסע רגיש ומקסים על רקע נופים ארקטיים מהממים, והוא גם מפתיע כשהוא נודד בין ז'אנרים ומשתעשע עם אלמנטים של מדע בדיוני, אימה ופנטזיה - זו כוללת גם דוב קוטב מדבר המלווה את הזוג התמים והמאוהב שמנסה לשרוד בקור המקפיא מסביב באמצעות החמימות קצת חמימות אינטימית.
"הסטודנט" - דרמות ההטפה הנוצרית זוכות בשנים האחרונות להצלחה קופתית מפתיעה בארצות הברית. סרטים כמו "God's Not Dead", "God's Club" ,"A Matter of Faith" ו"I'm Not Ashamed" מהללים את אלוהים, ישו והאמונה הדתית מתוך דיון פסאודו-אינטלקטואלי המשולב במלודרמות דביקות במסווה של "תיכון דגרסי". בדיבייט הזה גוברת האמונה על הספק, וההשגחה השמימית על הברירה הטבעית - לשביעות רצונה של אמריקה של דונלד טראמפ. ומנגד, דווקא מרוסיה של ולדימיר פוטין מגיע סרט קשה, ביקורתי ונוקב המתרחש בין כותלי בית הספר, ובו נחשפים פניה המכוערים של הקנאות הדתית ואלו המאמצים אותה כמצפן מוסרי ודרך חיים.
הבמאי קיריל סרברניקוב מגולל ב"הסטודנט" את סיפורו של תלמיד תיכון שאימץ את כתבי הקודש כדרך חיים. חבריו לספסל הלימודים הופכים מבחינתו לחוטאים על ספסל הנאשמים, והוא נחוש להביס את המורה לביולוגיה בכיתה שהופכת לשדה קרב. התחמושת שלו כוללת פסוקים מהתנ"ך והברית החדשה, אנטישמיות וגם אלימות פיזית. מול מערכת חינוך רעועה, מוזנחת וחסרת אחריות, מוצאת עצמה המורה לבדה במערכה. צ'ארלס דארווין מאחוריה, וכך גם ידיעותיה במדעים. אבל מול כפייה דתית בגיבוי הממסד, זה נראה חסר סיכוי - בבית הספר, כמו גם במציאות הסוציו-פוליטית הנוכחית ברוסיה. אולי גם בישראל.
בשיתוף אתוס
לפנייה לכתב/ת 
