גרין דיי החדש: כמו טיילור סוויפט בדיסטורשן
באלבומם החדש "Revolution Radio", גרין דיי עדיין בכושר מעולה, אבל אל תטעו: ביקורת פוליטית-חברתית נשכנית כבקודמיו לא תמצאו כאן, אלא דווקא ניסיון לשחזר את הנוסחה מתחילת הדרך. וכשפאנקיסטים בני 40 פלוס חוזרים לחדר הטינאייג'רי ומנסים לזייף רוח נעורים - זה צורם
מכירים את הבחורים האלה, שנושקים לחמישים ומתלבשים באופנה האחרונה של בני 16? כולנו נתקלנו באחד כזה מתישהו. ואם לא, כל מה שאתם צריכים לעשות זה לקחת את "Revolution Radio", האלבום החדש של גרין דיי לסיבוב.
עוד ביקורות אלבומים בערוץ המוזיקה של ynet:
ערן צור החדש: חוזר להבעיר בנו אש
בשם האב: אלבום ההספד של ניק קייב לבנו
טיפקס החדש: מפספס באמירה, קולע ברגש
בילי ג'ו ארמסטרונג וחבריו, שנמצאים בסביבה מאז תחילת שנות התשעים, עדיין לא ממש החליטו איפה הם נמצאים או מי הם רוצים להיות. ובכל זאת, רדיו המהפיכה הוא רגע חשוב בקריירה של גרין דיי. לא בהכרח מוזיקלית, אלא דווקא כי הוא חושף המון על מי שהתחילו כלהקת פאנק מורדת, קנו את עולמם עם פוזת המתבגרים שיושבים בחדר ומסריחים משנאה עצמית ואובדן דרך, והמשיכו כלהקה עם אמירה חברתית ששמה לאמריקה אצבע בעין.
"Bang Bang". עדיין בכושר מעולה
אז למה האלבום החדש הוא רגע חשוב? בראש ובראשונה כי נראה שהחבורה ויתרה על עמדתה כאחד ההרכבים הפוליטיים המשמעותיים של עשר השנים האחרונות, לפחות מבין אלה שהיו במיינסטרים. שם האלבום אולי מטעה, אבל אל תתבלבלו - הוא לגמרי לא קריאה למהפיכה חברתית כמו שהיו "American Idiot" ו"21 Century Breakdown" שבא אחריו.
להיפך. גרין דיי עושים כאן סיבוב פרסה ענק כולל חריקת בלמים ועשן, וחוזרים אל החדר הטינאייג'רי המתוסכל. בכך הם מוכיחים שהפאזה החברתית שלהם הייתה לא יותר מתעלול יחצ"ני שהצליח מעל למצופה.
מנסים לדבר אל הנוער. שיר הנושא "Revolution Radio"
אבל כמו כל בן 40 פלוס שחוזר לחדר ילדותו, המציאות מוכיחה שהמיטה שהייתה פעם יקום שלם כבר קטנה מדי, הפוסטרים על הקירות קצת מגוחכים ובכלל, העולם לא מסריח כמו שזכרת אותו. שירי תחילת הדרך של גרין דיי היו קפסולות קטנות ומרוכזות של זעם טהור וסוחף. לא סתם הם פוצצו למיליוני מתבגרים את הראש. "Revolution Radio" מנסה לחזור לנוסחה ההיא ולא לגמרי מצליח.
כן, תמצאו כאן את הפאנק הסוחף והמהיר שאיפיין אותם טרם ההתברגנות. כן, הם גם בכושר מעולה. אבל ריח נעורים אי אפשר לזייף.
קשה לשים את האצבע על האלמנט הקטן הזה שמשנה את הכל. אולי אלה המבוגרים שמנסים לדבר אל הנוער ולהיות מגניבים שוב ("Bang Bang" ,"Bouncing Off The Wall" ,"Youngblood"), או מצד שני, דווקא כאלה שמסתכלים על העבר בערגה ("Outlaws" ,"Somewhere Now"), או דווקא התחושה המביכה שגרין דיי נהיו, לא נעים להגיד, גירסת הפופ הגברית של טיילור סוויפט - עם הרבה דיסטורשן שמסתיר את זה. גרין דיי הפכו בעצמם לקצת אידיוטים אמריקנים.
"Revolution Radio" הוא נקודה חלשה בקריירה של החבורה מאוקלנד, כי מי שהתבגר ויצא מהחדר להסתכל על העולם אמיתי, אמר בלי לפחד את דעתו על החברה בה הוא חי ועכשיו חוזר לעמדה הילדותית - יוצא בעיקר מופסד.
אולי הם נתקפו געגוע זמני לשנות התשעים, אבל אי אפשר שלא להצטער על האלבום הפוליטי שגרין דיי יכולה הייתה להוציא עכשיו, בתזמון מושלם עם בחירות הרפש בארה"ב. אמריקה מעולם לא הזדקקה להם כמו עכשיו.
