הורים ל-40 ילדים: "מכל אחד נפרדנו בדמעות"
בית משפחת בוימן היה פתוח בחמש השנים האחרונות 24 שעות ביממה לקליטת חירום של ילדים שנאלצו לעזוב את ביתם בבהילות. "אחרי שהילד עוזב מתחילים לבכות. אבל כשרואים איך הוא בא ואיך יצא, הלב מתרחב". הכתבה המלאה - ביום ראשון ב"ידיעות אחרונות"
ארבע בבוקר. מיכל ונפתלי בוימן טרוטי עיניים. התינוק שהגיע אליהם באופן בהול, לאחר שהוצא מביתו בצו בית משפט, חסר הבעה. הוא לא בוכה ולא מביט בעיניים. אחותו הגדולה מבועתת. על ידיה סימנים כחולים. יעברו עוד שבועות ארוכים עד שהתינוק ילמד שמותר לו לבכות וגם לצחוק, ועד שאחותו הגדולה תפנים שכאן, בבית הזה, אין מכות. רק חיבוק גדול, חום אנושי ואהבה שאינה תלויה בדבר. כך נהגו במשך חמש שנים שבהן שימשו הורי קלט-חירום לעשרות ילדים שחייהם לא האירו להם פנים.
הם זוכרים כל ילד וכל ילדה, כל תינוקת וכל תינוק. את הילדה הקטנטנה שאחרי כל ארוחה ליקקה את הפירורים מהשולחן ואת הפעוט השדוף בן השנתיים שבכל ארוחה טרף חמש פרוסות לחם, משום שגם אחרי כמה שבועות אצל מיכל ונפתלי הם עדיין לא היו בטוחים שהארוחה הבאה תגיע. הם לעולם לא ישכחו את הילד בן החמש עם העיניים הבוגרות עד כאב, שאותו ליוו לביקור אצל אביו בכלא, לאחר שהתעלל באמו. הם לא ישכחו כמה ניסה להתנגד למפגש עם אביו שהרס את משפחתו. או את הילדון החמוד בן השנתיים שדווקא גדל בבית אוהב וחם אבל יום אחד, אחרי שנפרד מאמו ואביו בנשיקה, נהרגו שניהם בתאונה, ובמקומם הגיעה עובדת סוציאלית לקחת אותו מהפעוטון.
40 ילדים ותינוקות בני ימים ספורים עד גיל שש הגיעו כך, באופן בהול ובלא שהיה להם זמן להתארגן או להתכונן, לביתם. עכשיו, כשסיימו באופן רשמי את תפקידם, כבר מותר להם לספר איך הצליחו לגעת בחייהם ובנפשם הרכה של כל כך הרבה ילדים שסכנה ממשית ריחפה מעליהם, ומה נתן להם כוח להמשיך. הם מצדם מתעקשים: "לא עשינו שום דבר מיוחד. אנשים אומרים שלהיות משפחת קלט זו עבודה מיוחדת. בשבילי זה מאוד טבעי. את עושה סדר יום, נותנת לילדים חיבוק ונשיקה, וזה כל מה שהם צריכים. לא מעבר לזה. אין צורך בכוחות-על", סיפרה מיכל.
לדבריה, "בקלט-חירום הילדים יוצאים בפתאומיות ובמיידיות מהבית בגלל מצב שלא מאפשר להם להישאר בו. ואז צריך משפחות שקולטות אותם באותו רגע. זה יכול להיות באמצע הלילה, בבוקר, בכל רגע ביום, 24 שעות ביממה. הבית צריך להיות פתוח בשביל לקבל את הילדים האלה וזה מה שאנחנו עושים". מהקלט מחפשים להם משפחת אומנה שאליה הם עוברים בהמשך.
נפתלי הוסיף וסיפר כי הם נוהגים "לטפל בהם לאט לאט, נותנים להם את ההרגשה של בית, של חום, יחד עם העובדת הסוציאלית מנסים להחזיר אותם למסלול. ילד כזה שבחיים לא ידע מה זה מקלחת, לא יודע את הדברים הכי בסיסיים - ומקבל אותם אצלנו. כך הם מתחילים להיות בחזרה ילדים. זה מה שאנחנו עושים בשבילם".
בשנת 2015 עברו 74 ילדים לשש משפחות קלט-חירום שפועלות בארץ. לדברי תמימה סער מארגון "אור שלום" המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה, "זה מעט מאוד, אנחנו זקוקים בצורה נואשת לעוד משפחות שיעזרו לנו במשימה האדירה הזו".
על הפרידה מהילדים שעברו אצלם בבית, סיפרו בני הזוג: "נשבענו לעצמנו שילד לא ייפרד מאיתנו בצורה שבה הוא נכנס אלינו. זה אומר הוא בא בטראומה קשה מאוד, אנחנו מכינים אותו יחד עם 'אור שלום', מסבירים לו, המשפחה באה לבקר אותנו, זה תהליך שבנוי בצורה מאוד הדרגתית ועם הרבה מחשבה, ומחמם את הלב.
"אחרי שהילד כבר עזב, אתה מתחיל לבכות. גם היום כשאני נזכר בפרידות אני עדיין מזיל דמעה אבל מצד שני אתה רואה איך הוא בא אליך ואיך הוא יוצא. הוא בא לפעמים בתחתונים, או בגד שאפילו לא במידה שלו או שתי נעליים שמאליות או בלי נעליים - ויוצא מסודר, עם נעליים, עם שפה, עם דברים בסיסיים. אז הלב שלך מתרחב, זה היה שווה את כל העסק".
משפחות המעוניינות להיות משפחות קלט או אומנה וגורמים המעוניינים לתרום לילדים מוזמנים לפנות ל"אור שלום" בטלפון 03-5417000 או במייל Omna@Orr-Shalom.co.il
הכתבה המלאה - ביום ראשון ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
