במילותיו: השירים הגדולים שכתב בוב דילן
הוא כתב על מלחמה ושלום, גזענות ואהבה. במילותיו נגע לנו בלב, בעט בבטן הרכה ותמיד נשאר נאמן לאמת שלו, שמתנופפת ברוח. ממר טמבורין, דרך האבן המתגלגלת ועד הדפיקות על דלתי מרום - אלו כמה מהטקסטים המכוננים שיצר בוב דילן, מגדולי המוזיקאים וחתן פרס נובל הטרי לספרות
זה לא באמת צריך להפתיע מישהו שבוב דילן, מגדולי המוזיקאים שבינינו, נבחר היום (ה') לקבל את פרס נובל בספרות על תרומתו הגדולה לשירה האמריקנית, בה, לפי נימוקי הזכייה, "יצר דרכי ביטוי פואטיות חדשות". לצד הלחנת כמה מהשירים האהובים בתרבות האמריקנית, דילן נחשב לכותב בחסד ומי שאמון על כמה מהטקסטים המכוננים והחשובים בזמננו.
כמו רבים מבני דורו, דילן הקדיש חלק רב מיצירתו לעיסוק בנושאים מהותיים כמו חברה, מלחמה, שלום, דת, צביעות וגזענות. הוא היטיב להגדיר את הצליל של שנות ה-60 יותר טוב מכל אחד אחר, עם טקסטים ישירים ומופשטים, מרגיעים באותה מידה שהם מתריעים מפני אסון, כאלו שמהווים עד היום מופת לכתיבה חברתית ופוליטית. לכבוד הזכייה המוצדקת, ליקטנו עשרה שירים בולטים של הזמר, וחזרנו אל הסיפורים שמאחורי המילים.
"Don't Think Twice It's Alright"
ב-1963 הוציא דילן, במסגרת אלבומו הקלאסי "The Freewheelin' Bob Dylan", את מה שהפך לאחד משיריו האיקונים - ולא בכדי. "אל תחשבי פעמיים, זה בסדר" (במפתיע, באנגלית זה נשמע יותר טוב) הוא שיר פרידה מאהובה, אולי לשעבר, כמעט אכזרי בכנותו.
כשתתעורר זו עם עלות השחר תבחין שהאיש שהלך לצדה אינו עוד שם. "אני לא אומר שהתייחסת אלי לא יפה, הייתי יכולה יותר טוב, אבל לי זה לא אכפת", הוא שר. "בזבזת לי את זמני היקר. אבל Don't Think Twice, It's Alright".
"Blowin' In The Wind"
עוד שיר מאותה שנה ואותו אלבום, וגם הוא הפך לאחד המזוהים ביותר עם דילן ותרבות הנגד הסיקסטיזית. "Blowin' In The Wind", הקיים גם בתרגום לעברית של יהונתן גפן, נחשב לאחד משירי המחאה המוצלחים בהיסטוריה, כשהוא מעלה סדרת שאלות רטוריות בנושאים כמו מלחמה, שלום וחופש.
ב-1994, 31 שנים אחרי צאתו, נכנס השיר להיכל התהילה של הגראמי. עשר שנים לאחר מכן העפיל למקום ה-14 ברשימת "500 השירים הגדולים ביותר בכל הזמנים" של המגזין "רולינג סטון".
"Mr. Tambourine Man"
זעקה למוזה, מטאפורה לאופן בו מצטייר המוזיקאי בעיני הקהל שלו ואולי טקסט בעל הקשרים דתיים. כל אלו נחשבו אפשרויות הגיוניות לניתוח מילותיו הסוריאליסטיות של "Mr. Tambourine Man". השיר מ-1965 נחשב לקלאסיקה מוקדמת של דילן, שהושפעה מהסרט "La Strada" של הבמאי האיטלקי פדריקו פליני.
פרשנות מעניינת ודי פופולרית לשיר טוענת שמדובר בשיר הלל לסמים כמו LSD ומריחואנה, ואפשר להבין זאת לאור שורות (כמעט) ברורות כמו, "קח אותי לטיול על ספינת הקסם המסחררת שלך, חושי כהו, ידיי לא תאחוזנה, אצבעות רגליי רדומות מכדי לדרוך".
"Like A Rolling Stone"
עוד שיר מ-1965 וגם הוא נמנה עם המזוהים עם המוזיקאי. "Like A Rolling Stone" החל את דרכו כטקסט בן עשרה עמודים (יש שאומרים אף עשרים). דילן הגדיר את תהליך יצירת השיר כ"פריצת דרך" והסביר כי עבורו מדובר ביצירה ששינתה את תפיסתו לגבי הכיוון אליו הקריירה שלו הולכת.
"מעולם לא כתבתי שיר כזה לפני כן", סיפר פעם בראיון, "פתאום גיליתי שזה מה שאני אמור לעשות. אחרי שכתבתי אותו לא הייתי מעוניין עוד בכתיבת נובלה או מחזה. הבנתי שאני רוצה לכתוב שירים". ולחשוב שהוא פעם הגדיר את היצירה כ"קטע ארוך של קיא".
"Knockin' On Heaven's Door"
מההמנונים האנטי-מלחמתיים הגדולים בהיסטוריה - ולא רק של דילן. "נוקש על שערי גן עדן", או "טוק טוק טוק על דלתי מרום" כפי שכינה אותו מאיר אריאל בגרסה בתרגומו מ-1998, יצא במקור ב-1973.
הוא מספר את סיפורו של שריף שנפצע מפגיעת כדור, ולפני מותו רוצה להיפטר מהתג ומרוביו. במהלך השנים זכה השיר למספר גרסאות כיסוי, הבולטת שביניהם הייתה הטיפול שהעניקו לו גאנז אנד רוזס ב-1991.
"Hurricane"
בנובמבר 1975 הוציא דילן את "Hurricane", שיר מחאה נגד גזענות שהפך לאחד מלהיטיו הגדולים. הוא מספר את סיפור כליאתו של המתאגרף רובין "הוריקן" קרטר והרשעתו ברצח משולש בניו ג'רזי ב-1966.
הפרשה משכה תשומת לב רבה שכן נחשבה לדוגמה מובהקת לגזענות הפושה בארצות הברית וגם במערכת הצדק האמריקנית, ושירו של דילן העלה אותה למודעות - לצד היותו שנוי במחלוקת בעצמו. שנים לאחר מכן גם להקה ישראלית קטנה בשם משינה תנסה את כוחה בשיר אודות חוסר צדק משפטי, "גברת שרה השכנה" שמו. אבל זה סיפור אחר לגמרי.
"The Times They Are A Changin"
הסיקסטיז היו שנים של שינויים חברתיים ופוליטיים רבים בארצות הברית, ובמובן מסוים "The Times They Are A Changin" הוא המנון אותם שינויים. הוא יצא ב-1964 כשיר הנושא של אלבום בעל שם זהה, והוא עסק בתמורות הרבות שהביא איתו השינוי ברוח הזמן. בולטות במיוחד היו שורות כמו, "בואו, אמהות ואבות, ואל תבקרו את אשר אינכם מבינים, בניכם ובנותיכם אינם סרים למרותכם".
וכמו שירי מחאה רבים אחרים של דילן, גם "The Times They Are A Changin" זכה לגרסאות כיסוי רבות, בידי שמות כמו סיימון וגרפונקל, בילי ג'ואל, ברוס ספרינגסטין, ג'ואן באאז ואחרים.
"A Hard Rain's A-Gonna Fall"
הרבה לפני שאביב גפן שר על הגשם הכבד שעומד ליפול, היה זה בוב דילן שעשה זאת כבר ב-1963. בשיר זה עסק דילן בנושאים כמו סבל, מלחמה, חוסר צדק וזיהום, כמו גם השקרים שמפיצה התקשורת.
בשל סמיכות צאתו של השיר למשבר הטילים בקובה, היו שטעו לחשוב כי הוא עוסק בתוצאות אסון גרעיני. למעשה, השיר נכתב עוד לפני כן. דילן עצמו אף הכחיש את הסברות הללו, כשאמר "זה לא גשם חומצי, זו פשוט גשם כבד. אני מתכוון לסוף כלשהו שעתיד להגיע".
"I Want You"
הקטע האחרון שהוקלט עבור האלבום "Blonde on Blonde" מ-1966 נחשב לשיר אהבה, בעיקר בשל הפנייה הישירה שלו בפזמון. אבל כדרכו של דילן, זה אף פעם לא יכול להיות כל כך פשוט.
השיר מכיל שלל דמויות כמו קברן, אבות מתחבקים, נגן אורגן בודד ואפילו ילד שרוקד בחליפה סינית. אותו ילד, אגב, פורש כהתייחסות של דילן לאיש להקת הרולינג סטונס, בריאן ג'ונס. ועדיין, גם עם שלל הטיפוסים שמקיפים אותו (ביניהם גם פוליטיקאים שיכורים), מתעקש דילן בפני מושא אהבתו: "לא נולדתי להפסיד אותך, אני רוצה אותך כל כך".
"Most Of The Time"
שנות ה-80 לא נחשבו לתקופת שיא ביצירתו של צימרמן, שניכר כי התקשה לשחזר את הקסם שהיה ביצירותיו בשני השעורים שקדמו. את המחסום היצירתי פרץ בסופו של דבר האלבום "Oh Mercy" מ-1989, שנחשב להצלחה אמנותית והכיל גם את הבלדה "Most Of The Time".
בשיר חוזר דילן אל אהובה שאת זיכרונה הוא לא מצליח לשחרר. "רוב הזמן, היא אפילו לא במחשבותיי", הוא מדקלם, בשיר שבאותה מידה יכול להוות המשך ישיר ל"Don't Think Twice It's Alright". הוא לא חושב עליה, כך נטען, לא אכפת לו אם יראה אותה עוד והוא לא לגמרי זוכר אם היא אי פעם הייתה איתו או שאולי היה זה הוא שאיתה. אפילו את התחושה של שפתיה על שפתיו הוא לא זוכר. רוב הזמן.
