שני צידי המגרש
מערכת הבחירות המלוכלכת והמכוערת ביותר שידעה ארה"ב מאז שנות ה-60 מעצימה את הפילוג גם בספורט. החלוקה ברורה: הלבנים בעד דונלד טראמפ, השחורים עם הילארי קלינטון
בחודש מאי האחרון, באימון הראשון של הקבוצה לקראת העונה הנוכחית, אמר השחקן הלבן, ממש במקרה, כי הוא מתכוון להצביע לדונלד טראמפ. מאותו רגע הכל השתנה. חברו השחור התחיל להמציא תירוצים להתחמק מפגישות, הנשים כבר לא דיברו יותר, המשחקים המשותפים של הילדים הופסקו. השחקן הלבן לא הצליח להבין מה קרה, עד שבסופו של דבר שאל את החבר שענה לו ישירות: "מצטער, אני לא יכול להיות חבר של מישהו שמצביע לדונלד טראמפ הגזען". מאז, השניים לא מחליפים מילה על שום דבר מעבר לענייני פוטבול נטו.
הסיפור האנונימי הזה, שנחשף בחודש שעבר בכתבה של אתר הספורט המצוין "בליצ'ר ריפורט", הוא אחד מאינספור רסיסי נשורת של מערכת הבחירות המלוכלכת, המפלגת והמכוערת ביותר שידעה ארה"ב מאז שנות ה־60. הזוהמה מגיעה לכל פינה בחיים האמריקאיים, מארוחות ערב משפחתיות ועד הפסקות בבתי ספר יסודיים. חדרי הלבשה של קבוצות ספורט מקצועניות הם בדרך כלל מקום שמשאיר את הפוליטיקה בחוץ, אבל לא בבחירות האלה. עלייתו של דונלד טראמפ פתחה כל כך הרבה פצעים, ששום דלת של חדר הלבשה לא הייתה חסינה למוגלה.
זה קיצוני במיוחד ב־NFL, הליגה המצ'ואיסטית מכולן, ליגה מאוד מעורבת אתנית, שבה שחקנים לא ממש מקפידים על שפה מעודנת, ובדיחות על רקע גזעי הן עניין שבשגרה. ברוב המקרים כולם מתייחסים לזה בדיוק כך, כמו בדיחה, במיוחד כשזה בא מכל הצדדים. לא הפעם, פה זו לא בדיחה, פה זו לא עוד פליטת פה או טראש טוק. כמו מרבית האוכלוסייה השחורה, גם ספורטאים שחורים מרגישים תחת מתקפה של ממש מצד אדם שהוא מועמד לנשיאות, בעוד שחקנים לבנים מתעקשים שאין שום דבר גזעני בדברים של דונלד טראמפ, ונמשכים למסר הלאומני-טסטוסטרוני שלו.
אל תדברו על דונלד
התחקיר של "בליצ'ר ריפורט" העלה כי לפחות בשישה חדרי הלבשה ב־NFL שוררת אווירה קשה מאוד שהיא תוצאה ישירה של מערכת הבחירות. לפעמים מדובר בוויכוחים בלבד, אבל יש הרבה חברויות שהסתיימו ולפחות מאמן אחד שאסר על השחקנים שלו לדבר על דונלד טראמפ. לא על פוליטיקה בכלל, זה אפשר, אבל לא על טראמפ.
חדר הלבשה אחד שבו מתחוללות סערות פומביות הוא זה של בפאלו בילס. זה התחיל כשהמאמן רקס ראיין הופיע באסיפת בחירות של טראמפ וסיפר לקהל עד כמה הוא מעריץ אותו ואת העובדה שהוא "אומר בקול רם מה שהרבה אנשים אחרים חושבים". הבעיה היא שחלק מהדברים האלה שהוא אומר בקול רם הם גזענות טהורה, והשחקנים השחורים של ראיין מאוד לא אהבו את זה. אחד מהם אמר כי הוא נדהם לגלות שמאמן אהוב עם ראש פתוח כמו ראיין יכול לתמוך באדם כמו טראמפ, והשני אמר כי "טראמפ שונא אנשים שחורים והעובדה שרקס תומך בו גרמה לי לאבד הערכה אליו".
כדי להבין עד כמה מדובר באווירה יוצאת דופן, צריך לזכור שהרבה שחקנים שחורים ב־NFL הצביעו בעבר למועמדים רפובליקנים. המפלגה הרפובליקנית מאמינה בהקלות מס קיצוניות לעשירים, השחקנים האלה מיליונרים וזה האינטרס העיקרי שלהם. לא הפעם. השחורים בארה"ב באופן כללי לא שכחו כי טראמפ בנה את הקמפיין שלו על הטענה השקרית לפיה הנשיא השחור הראשון אינו אזרח אמריקאי, ולא שכחו כי בעבר הוא סירב להשכיר לשחורים דירות בבניינים שלו. הם מקשיבים לצורה שבה הוא מדבר עליהם גם בקמפיין הזה, והרבה סיפורים קשים עליהם גדלו בבית צפים ומכניסים אותם לחרדה של ממש.
בצד השני, מרבית השחקנים הלבנים בליגה תומכים בטראמפ. חלקם חברים שלו הרבה שנים – טום בריידי ובן רות'ליסברגר הם השמות הבולטים – אבל איש מהם לא הצהיר על התמיכה הזו בפומבי. שלא לציטוט הם אומרים, כמו הרבה גברים לבנים, כי הם מאמינים להבטחות שלו לחסל את דאעש, לחזק את הכלכלה ולבנות חומה עם מקסיקו. אף אחד מהם, כמובן, לא חושב שטראמפ גזען.
סקר מקרי שערך "בליצ'ר ריפורט" העלה כי 20 מ־22 שחקנים שחורים ב־NFL מתכוונים להצביע להילארי קלינטון, ושניים לטראמפ. 21 מתוך 21 שחקנים לבנים מתכננים להצביע עבור טראמפ. באוכלוסייה הכללית היתרון של טראמפ בקרב הציבור הלבן קטן בהרבה, אבל כשמבודדים גברים לבנים בלבד, מדובר בפלח הדמוגרפי היחידי שבו הוא מוביל באופן ברור. ב־NFL, מסתבר, הוא כנראה קרוב ל-100 אחוז.
לברון, בלי חשבון
הדברים שונים ב-NBA, שם אחוז השחקנים השחורים גבוה בהרבה, ורובם תמיד מצביעים לדמוקרטים. בזמנים נורמליים גם שחקני NBA מקפידים לא להביע דעות פוליטיות בפומבי
, בוודאי לא בתקופת בחירות, אבל אלה כמובן לא זמנים נורמליים. סטף קרי נשאל לפני חודש במי הוא תומך ולא היסס לשנייה לפני שאמר "הילארי קלינטון", ואילו לפני שבועיים פירסם לברון ג'יימס מאמר בעיתון בקליבלנד, שבו הביע תמיכה גורפת בקלינטון מבלי להזכיר את שמו של טראמפ אפילו פעם.
לברון הוא כנראה כוכב העל הראשון מאז קארים עבדול-ג'באר, שלא חושש להתעסק בנושאים חברתיים ופוליטיים כשהוא עדיין בליגה ועדיין בשיאו. רק השבוע נשאל לדעתו על הדברים שאמר טראמפ בקלטת הוולגרית שנחשפה על ידי ה"וושינגטון פוסט", וענה: "אלה לא 'דיבורי חדר הלבשה' כמו שהאיש הזה אמר, אף אחד אצלנו לא מדבר ככה, זה לא לוקר-רום טוק, זה סתם טראש טוק". גם במקרה הזה הקפיד לברון לא להזכיר את טראמפ בשמו, וקשה לחשוב על הפגנה ברורה יותר של חוסר כבוד.
אמריקה תקום ב־9 בנובמבר, יום לאחר הבחירות, ותצטרך תראפיה קבוצתית כדי לצאת מהתקופה ההזויה הזו. היא תזדקק לה ברמה הלאומית, ועכשיו מתברר שגם סתם בחדרי הלבשה של קבוצות ספורט.
לפנייה לכתב/ת 
