הניצחון הצפוי במוסול לא יחסל את דאעש - ולא ישים קץ לשפיכות הדמים במזרח התיכון
כ-35 אלף לוחמים עיראקים, כורדים וחברי הקואליציה יצליחו להשתלט תוך שבועות או חודשים על מעוז המדינה האיסלאמית. אבל דאעש לא ייעלם מהמפה, אלא רק ישנה את אופי הטרור שהוא מוציא לפועל. בינתיים כ-1.5 מיליון תושבים סונים במוסול ובסביבתה נמצאים בין הפטיש לסדן. פרשנות
גם אם זה ייקח כמה חודשים, העיר מוסול בעיראק תשוחרר בסופו של דבר מידי דאעש. המבצע לכיבוש העיר והכפרים שסביבה שהחל הבוקר (יום ב') יצליח לשחרר יותר ממיליון עיראקים מעולו של משטר דתי, פנאטי וברוטאלי שניצל אותם ושיעבד אותם בשיטות אכזריות. אולם האיום שמציב דאעש לא יוסר גם כשיאבד את השליטה במוסול ובמקומות נוספים. הוא רק יהפוך משליט של שטחים ואנשים – שאותם הוא מכנה "החליפות" - לארגון ג'יהאדיסטי-טרוריסטי הפועל באמצעות תאים חשאיים, חלקם רדומים, ברחבי המזרח התיכון בפרט ובעולם בכלל.
אחרי שתאבד לו מוסול, תישאר לדאעש רק א-ראקה שבסוריה, והוא יהפוך לאחד מיני גורמים רבים הפועלים בזירה הסורית המדממת. לאחרונה הוא איבד בלוב את מעוזו העיקרי - העיר סירת - וכך גם את הערים רמאדי, פלוג'ה ותכרית בעיראק ושטח נרחב בסוריה. מוסול הייתה בעצם השטח האורבני הגדול ביותר שדאעש החזיק, דבר שאפשר לו לטעון שהוא מגשים את רעיון החליפות.
כשמוסול תאבד לדאעש, הוא יעבור את התהליך שעבר אל-קאעידה כשגורש מאפגניסטן על ידי הכוחות האמריקנים בתחילת העשור הקודם, והפך לארגון המורכב מתאים וארגונים מקומיים שפועלים בשיטות גרילה וטרור.
מה יקרה במוסול, העיר השנייה בגודלה במדינה, אחרי שהצבא העיראקי, המיליציה העממית והפשמרגה הכורדי יכבשו אותה? מוסול היא עיר שרוב אוכלוסייתה סונית, ואילו הצבא והמיליציות שמתקדמים לעברה הם שיעים. אוכלוסיית העיר חוששת שהיא עומדת ליפול מהפח אל הפחת. שבמקום שדאעש יתעמר בהם ויהרוג בהם, יעשו זאת הצבא או המיליציות, כפי שקרה אחרי שכבשו את הערים הסוניות רמאדי ופלוג'ה.
לפני שדאעש השתלט על מוסול ביולי 2014, חיו בה כשני מיליון תושבים. כיום חיים בעיר כמיליון איש, ועוד כחצי מיליון תושבים בכפרים שמסביב לה. החשש מהתגמול השיעי על שיתוף הפעולה שלהם עם דאעש הסוני מדיר שינה מעיני התושבים האלה.
האמריקנים - שהכינו, תכננו ומשתתפים בתפקידי לחימה שונים במתקפה – אמנם נתנו את דעתם על העניין הזה, וראש ממשלת עיראק, חיידר אל עבאדי, הבטיח שרק חיילים עיראקיים במדים והמיליציה העממית שנמצאת בשליטת הממשלה ייכנסו לעיר עצמה.
אבל במהומה שאחרי המערכה ייתכן שגם איזון זה יופר, והחיילים הכובשים יעשו דין לעצמם. הן מבחינת תושבי האזור והן מבחינת ממשלת עיראק – ההתמודדות בין האוכלוסייה לבין הכוחות תהיה מבחן מורכב לא פחות מאשר המבחן הצבאי.
אמריקנים על אדמת עיראק
ההכנות לכיבוש מוסול החלו למעשה לפני ארבעה חודשים, אחרי שצבא עיראק הוכיח ששיקם את עצמו וכבש יחד עם המיליציות השיעיות את העיר פלוג'ה. אבל האמריקנים סירבו לתת לעיראקים אור ירוק להתחיל במתקפה על מוסול לפני שמבחינתם הכול היה מוכן, כולל כוח סוני שאומן, צויד והולבש במדי צבא עיראק כדי שייכנס לעיר וימנע מהשיעים לעשות טבח בתושבים הסונים.
האמריקנים גם דאגו שהאו"ם יכין מחנות לקליטת עד מיליון פליטים שיברחו מהעיר בזמן הקרבות, שיימשכו כנראה שבועות ארוכים, אולי אפילו חודשים. לבסוף, האמריקנים דאגו לצבור כוח מרשים של יועצים שלמעשה מנהל את הליבה המבצעית של המטה המשותף לכוחות המזוינים האמריקנים, לבריטים ולצבא העיראקי.
הפנטגון טוען שהפעם, בניגוד למה שקרה בכיבוש פלוג'ה ורמאדי, לאיראנים שתחת פיקודו של קאסם סולימאני לא תהיה דריסת רגל בכיבוש מוסול. מותר להטיל ספק בקביעה נחרצת זו.
אלמנט נוסף יהוו כוחות מיוחדים אמריקנים שהתפרסו יחד הפשמרגה הכורדים ממזרח, מצפון וממערב למוסול. הם אוספים מודיעין, מכוונים את מטוסי התקיפה ומונעים קשר ותגבורות מא-ראקה שבסוריה. לצד האמריקנים פועלים גם אנשי כוחות מיוחדים ומומחי מודיעין בריטיים, אף כי במספרים קטנים יותר.
בסך הכול מונה הכוח שאמור לכבוש את מוסול כ-30 אלף אנשי צבא עיראקי ויועצים אמריקנים, וכ-5,000 אנשי פשמרגה כורדים. מולם עומדים בין 3,500 אלף ל-5,000 לוחמי דאעש בעיר מוסול עצמה ובסביבתה.
זה לא הסוף
בחצי השנה האחרונה נערך דאעש באינטנסיביות לקרב על מוסול. אנשיו חפרו מנהרות שמאפשרות להם לנוע אל מוצבי החוץ והביצורים שבנו מחוץ לעיר, ובמקביל משמשות מסתור מפני העליונות האווירית המוחלטת של האמריקנים ובעלי בריתם. מנקודת ראות ישראלית מעניין יהיה לראות כיצד האמריקנים והעיראקים יפתרו את הבעיה של טיהור מוסול מאנשי דאעש המסתתרים במנהרות הלחימה. בעיה נוספת תהיה ההתמודדות עם הפרקטיקה של דאעש להשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי.
בבסיס של צבא עיראק שנכבש מחדש הוקם המטה המשותף למחוז נינווה, שבו יושבים יחדיו אנשי מטה ומודיעין של צבאות עיראק, ארה"ב ובריטניה, וכעת הם מנהלים את המבצע. מהבסיס הזה יצאו הטנקים והכוחות שנפרשים כעת במרחב הכפרי שמדרום למוסול, וכובשים מידי דאעש כפר אחרי כפר.
במקביל יוצאים מהאזור האוטונומי הכורדי שבצפון עיראק, באזור העיר ארביל, כוחות הפשמרגה שתוקפים וכובשים כפרים ממזרח, מצפון וממערב למוסול. תושבי חלק גדול מכפרים אלה הם כורדים, יזידים ונוצרים, ששמחים לשתף פעולה עם הכוחות של פשמרגה שמשחררים אותם מעולו של דאעש.
אבל ההתנגדות באזור הכפרי איננה חזקה במיוחד.
הכוחות התוקפים את מוסול לא ממהרים. הם יודעים שדאעש הכין בעיר מערכות של מטעני נפץ, מוקשים וכיסי התנגדות מבוצרים שיחייבו את הכוחות העיראקיים והפשמרגה להתקדם לאט ובזהירות; תחילה בשולי השטח הבנוי ואחר כך בתוך השטח הבנוי, הצפוף והגדול, הקשה מאוד לשליטה. דאעש גם מפעיל מלט"ים ומטוסים זעירים ללא טייס שנושאים כמויות לא גדולות של חומרי נפץ כמעין טילי שיוט במטרה לפגוע באמצעותם בכוחות המתקדמים.
המערכה רחוקה מסיום, אבל אין כמעט ספק שהיא תצליח. אין אפילו גורם בינלאומי אחד שלא רוצה בנפילת מוסול ובכרסום בכוחו של דאעש. גם המורל של דאעש, שאיבד לאחרונה שטחים ומאחזים רבים, הוא ירוד. אבל במעבר מחליפות לארגון ג'יהאד עולמי מבוזר הפועל בשיטות טרור בלבד, דאעש הוא אויב מסוכן, ועדות לכך הם הפיגועים ההמוניים שתאים רדומים של הארגון מבצעים כעת בבגדד. רק אתמול נהרגו 30 איש בפיגוע כזה בבירת עיראק. מכאן שכיבוש מוסול ייקח זמן רב, וגם כאשר יסתיים, הוא לא מבשר את הסוף למרחץ הדמים במזרח התיכון. הבאה בתור אחרי מוסול תהיה א-ראקה בסוריה, בירת דאעש, וגם כיבוש שלה ייקח זמן.
לפנייה לכתב/ת 
