הבמה שלכם: המשימה של צעירי מינסוטה
קווין גארנט כבר לא ילווה אותם, אבל יחד עם המנטור-מאמן חדש טום ת'יבודו, שני הרוקיס הטובים ב-NBA בשנתיים האחרונות וכישרון אדיר שמאיים להפוך לאחד כזה בעצמו, ברור לגמרי למה הטימברוולבס יהיו הדבר הכי חם בליגה גם השנה
בשעות שאחרי הודעת הפרישה של קווין גארנט עברה ליגת ה-NBA, על כל יושביה, שחקניה ומנהליה, לדום ארוך של יראת כבוד וירטואלית ברשתות החברתיות. בתוך בליל התודות והמברכים, קארל-אנתוני טאונס, הרוקי הטוב בליגה ומי שאולי יהיה היורש של גארנט בעתיד, לא הצליח למצוא מילים כדי להיפרד. אז הוא הסתפק בציוץ מהורהר של שלוש נקודות, אולי כי את הרגשות העמוקים כלפיו כבר הביא לידי ביטוי בחודש ינואר.
לכתבות נוספות במדור ה-NBA
"קווין גארנט הוא יחיד מסוגו", כתב אז, "הוא לא יחיד במינו פעם ביום או פעם בשבוע - הוא יחיד במינו בכל יום מחדש. מישהו יציל את הכדור עם קצות האצבעות בהגנה, והוא ישתגע כאילו הרגע ראה את ההטבעה הגדולה בכל הזמנים. כולם זקוקים לאנרגיה שלו. היא דוחפת אותנו למצוינות".
והאנרגיה המידבקת של גארנט באמת דחפה את מינסוטה למצוינות, גם כשלא הייתה מהקבוצות המצוינות בליגה. הוא היה הרוח החיה של המועדון בסוף הניינטיז והפנים שלו בתחילת המילניום, "פרנצ'ייז פלייר" במובן הכי טהור. בלעדיו זה לא היה אותו דבר.
אם קובי בראיינט התעקש להפוך את העונה האחרונה בקריירה לסיבוב פרידה מפואר, הצגה של איש אחד שכמעט ולא השאירה מקום לשחקני משנה איתו על הבמה, גארנט העדיף להיפרד בשקט ובצניעות. בישורת האחרונה הוא בעיקר ניסה לשמש מנטור ומבוגר אחראי עבור כישרונות-על שרוצים להחליק לנעליים שלו בבוא היום. חלקם גם יכולים.
העונה גארנט כבר לא יהיה שם לידם, ובמובן מסוים לא יקטוף את הפירות שעזר לגדל באהבה בעונה וחצי האחרונות. גם בלעדיו מינסוטה מסתמנת כקבוצה המעניינת בליגה, בעלת פוטנציאל גבוה במיוחד להגיע רחוק ועם ריכוז חריג של כישרון גולמי, ובפער די רציני מהשאר.
גם השנה, זה ברור, תמהיל היהלומים עשוי שלא להיגמר בפלייאוף. רק שפלייאוף הוא כבר מזמן לא חזות הכל במיניאפוליס. האוהדים בטארגט סנטר גם ככה לא זוכרים איך הדבר הזה נראה (ההעפלה לגמר המערב ב-2003/2004 הייתה הפעם האחרונה שבה העונה של מינסוטה התארכה אל מעבר ל-82 משחקים), ומוכנים להקריב עוד עונה נטולת הישג ממשי כדי לחזות בחבורת הצעירים שלהם משתפרת עוד קצת. בשנים האחרונות סוף סוף יש לה אופק ועתיד ורוד, ולהם יש בשביל מה לחכות.
בעונה הקודמת ייתכן שתהליך ההתקדמות וחיבור החלקים החדשים והוותיקים בפאזל התעכב מעט בגלל הטרגדיה של המאמן והג'נרל מנג'ר פליפ סונדרס, שמת בגיל 60 ממחלת הסרטן. העונה, תחת טום ת'יבודו בתפקיד שהיה משאת נפשו של כל מאמן בליגה (כולל של דייויד בלאט, סביר להניח), מינסוטה נכנסת לשלב קריטי בציר ההתפתחות שלה.
בידיים שלו
ת'יבודו היה ללא ספק השם הכי טוב בשוק בפגרה וההחלטה שלו להצטרף למינסוטה, בטח בתנאים בהם שני הצדדים סיכמו על דרכם המשותפת, יכולה להחזיר אותו לתלם מהר משחשב. דווקא בצל הדיונים הממושכים האחרונים על השחיקה המדאיגה במעמד המאמן בליגה צריך להתרשם מהמקרה שלו, בטח אחרי הפרידה הלא נעימה מהבולס, עם הודעת פיטורים פומבית ועמוסה בעקיצות של הבעלים ג'רי ריינסדורף.
הוא ידע שהתדמית שלו עלולה להידסק (או שכבר נסדקה) כתוצאה מהקדנציה הסוערת האחרונה בעיר הרוחות וישב בבית לתקופה כדי לנסות לאתר את הסיטואציה המקצועית הכי מתאימה לו, והכי מזמינה באופן כללי. היה לו את הלוקסוס הזה. מינסוטה היא כמובן אופציה מושלמת ומפתה ללא קשר למקרה הפרטי של ת'יבודו, אבל הוא עצמו גם ידע היטב כשנקרא לשולחן המשא ומתן את הסוד הכי לא כמוס ב-NBA בנקודת הזמן ההיא: לא יהיה פשוט כל כך להצליח בה כאן ועכשיו.
זו הסיבה שהחוזה ארוך הטווח עליו חתם, לחמש שנים כמאמן וכנשיא (שהופך אותו למקבל ההחלטות הבלעדי במועדון), אידיאלי מבחינתו בשלב שבו הוא נמצא. בעזרת הסמכויות הנרחבות שקיבל הוא יוכל להוביל תהליכים ארוכי טווח עם שחקנים שעדיין לא הגיעו לשיאם, וגם להיות שם כשהם מבשילים והופכים למוצרים מוגמרים. כדי להפוך את תהליך ההתאקלמות לקל יותר הוא גם סידר לעצמו שיתוף פעולה עם חברו הקרוב סקוט ליידן, שישמש תחתיו כג'נרל מנג'ר.
שתי בחירות הדראפט הראשונות של השנתיים האחרונות, אנדרו וויגינס וקארל-אנתוני טאונס, לא הספיקו למינסוטה כדי לבנות את עתידה. בזה האחרון היא צירפה גם את הבחירה החמישית קריס דאן, שכבר סומן על-ידי חבריו למחזור הרוקיס הנוכחי כרוקי העונה (וגם לשחקן ההגנה המצטיין, עושה המשחק הכי טוב ואפילו השחקן הכי מצחיק). אם הנבואה הראשונה תגשים את עצמה, והיא בכלל לא מופרעת, דאן יהיה שחקן מינסוטה השלישי ברציפות שזוכה בתואר. זה אומר הכל על הרפרטואר הבלתי נגמר של הקבוצה הזו.
כמות עצומה של כישרון
בין אם דאן יצליח לייצר המשכיות להצלחות של הרוקיס הקודמים של מינסוטה ובין אם לא, ברור שהוא עוזר לביסוס התשתית הכי בריאה וחזקה שיש או שהייתה לאיזושהי קבוצה בליגה בשנים האחרונות. קריירת המכללות שלו היא כנראה רק המתאבן לקריירת NBA שאמורה לקיים את ההבטחה, בטח אחרי שבשני משחקים בליגת הקיץ להט עם ממוצעים של 24 נקודות, שבעה ריבאונדים ושלושה אסיסטים.
גם אם יחווה קשיי גדילה אפשריים, דאן יכול להעמיד בסופו של תהליך ההשתלבות בליגה מספרים דומים (ומשחקי ההכנה הם הכל חוץ מהדבר האמיתי). הדבר הכי חשוב הוא שיהיה לו על מי להסתכל כדי לדעת שהוא נמצא במקום הנכון, וטאונס הוא רק אפשרות אחת ללמוד ממנה איך עושים את הצעדים הראשונים בשואו ביזנס ככוכב מתחיל.
אבל כבר הבנתם שמינסוטה לא מסתכמת רק בהם, נכון? אלוף ההטבעות המכהן זאק לאבין, למשל, רשם גרף שיפור משמעותי לעומת העונה הראשונה שלו כמעט בכל אספקט סטטיסטי, ובמיוחד בקליעה לשלוש. וויגינס השתדרג מפוטנציאל ענק להפוך לסקורר מדופלם לסקורר שאי אפשר להשאיר פנוי לרגע. שניהם בני 21, חתומים על חוזים במתווים דומים עד לעונת 2018/2019 וגם היו הקלעים הבולטים של הקבוצה במשחקי קדם העונה.
ריקי, יש לנו בעיה
יחד עם טיוס ג'ונס ונמניה בייליצה שאמורים להמשיך להשתפשף, גורגי ג'נג, אדריאן פיין, שבאז מוחמד, ג'ורדן היל המנוסה שהגיע מאינדיאנה, ברנדון ראש מגולדן סטייט וקול אולדריץ' מהקליפרס (וללא ניקולה פקוביץ' הפצוע), לת'יבודו יש מגוון של אפשרויות בכל העמדות, וגם איזון נכון בין ניסיון ו-ותק להברקות צעירות ורעננות. עם המומחיות ההגנתית המפורסמת שלו, מינסוטה (שספגה את כמות הנקודות השביעית הכי גבוהה בליגה בעונה שעברה) צריכה גם להפוך לקבוצת הגנה משופרת.
היחיד שיש לו סיבה לחשוש מכל הטוב הזה הוא ריקי רוביו. אחרי שכבר היה מועמד לעזוב ושמר על קביעות לא מובנת מאליה בחמישייה, הוא לא רוצה שהשינוי בעמדת המאמן יפגע בו. הבעיה היא שהמניה שלו נמצאת בירידה, וזה די מובן. בליגה רוויה באתלטים עם כוח מתפרץ שמטווחים את הסל מכל המקומות על המגרש יותר קשה למצוא את הסגולות שבו ולהעריך אותו בזכותן, בין היתר בגלל שהן יותר אפורות. הקליעה הבעייתית מונעת ממנו לעשות קפיצת מדרגה, ובהמשך עלולה להפריע לו להישאר רלוונטי בקבוצה מנצחת.
רוביו עדיין מרוויח את הדקות שלו על הפרקט בזכות אינטליגנציה, אחריות וניהול משחק ברמה גבוהה, תכונות שעדיין הופכות אותו לנחוץ בקבוצה צעירה וברוכת כישרונות. אבל מבלי להוות איום של ממש מבחוץ או מחצי מרחק יהיה לו קשה לשכנע את הבעלים גלן טיילור שהוא אכן שווה כ-15 מיליון דולר. כן, זה הסכום שהוא אמור להרוויח על-פי חוזהו בעוד שנתיים.
טיילור גיבה בקול רם את רוביו בפגרה הזו אל מול השמועות שאומרות כי הבאתו של דאן תדחוק אותו החוצה מהקבוצה - וגם שלל אפשרות לטרייד עליו ("כולם אוהבים את ריקי") - אבל גם סיפר מבלי להסס על ההחלטה להצמיד לו מאמן מיוחד לשיפור הקליעה. אפשר להבין אותה: מבין כל השחקנים בסגל שרשמו בעונה האחרונה 20 דקות פרקט או יותר בממוצע, רוביו עמד על האחוזים הכי נמוכים מהשדה.
בפעם האחרונה שהזאבים מצאו את עצמם בפלייאוף השנה הייתה 2004. ג'ורג' בוש היה נשיא ארצות הברית, גל פרידמן עוד לא זכה בזהב אולימפי, "מ.ק 22" הייתה הסדרה הקומית של השנה בישראל וקווין גארנט היה פשוט בשיאו. עכשיו, כשזקן השבט כבר לא על הבמה, שחקני דור ההמשך של מינסוטה ינסו להחזיר אותה בעצמם אל ימי התהילה שלה.
לפנייה לכתב/ת 
