החדש של ליידי גאגא: מפלצת שובי הביתה
"Joanne", האלבום החדש והקצר של ליידי גאגא, מתחיל ומסתיים ללא להיט אחד לרפואה. לא נעים להודות, אבל מי שהצהירה כי יצאה למסע של חיפוש עצמי, חזרה ממנו חיוורת ולא ממוקדת. מותר לה, למפלצת התהילה, לנוח קצת אחרי שנים רצופות של הצלחה - אבל רק בתנאי שתחזור לסורה
בסוף אוגוסט 2009, לפני קצת יותר משבע שנים, ליידי גאגא הופיעה בפעם הראשונה בישראל. זה קרה במסגרת פסטיבל מוזיקה שנערך בגני התערוכה, אפילו לא כהופעה נפרדת משלה. זה היה קטן, די אינטימי (כמה אלפי צופים בלבד) ובעיקר קצר. גאגא בימים שלפני "Bad Romance" ולפני ההופעה בפארק הירקון (2014) שנערכה בפני עשרות אלפי מעריצים צורחים, הופיעה בגני התערוכה כשעה בלבד.
.jpg "יצאתי למסע חיפוש עצמי, אשוב בקרוב. ליידי גאגא (צילום: gettyiges)")
עוד ביקורות אלבומים בערוץ המוזיקה של ynet:
- החדש של גרין דיי: כמו טיילור סוויפט בדיסטורשן
- ערן צור: חוזר להבעיר בנו אש
- בשם האב: אלבום ההספד של ניק קייב לבנו
שבע שנים אחרי ההופעה ההיא ושמונה אחרי אלבום הבכורה, כשהיא סופרת כבר את אלבום האולפן החמישי שלה, כנראה שזה מה שעבר לגאגא בראש כשיצרה את "Joanne" - דיסק קטן, אינטימי וקצר (39 דקות). אבל באלבום שכזה, קשה מאוד לייצר את מה שכבר הורגלנו לשמוע ואהבנו בליידי גאגא.
"רציתי להפתיע את המעריצים שלי והתוצאה הסופית היא אלבום שהוא מסע חיפוש רגשי עצמי", סיפרה בראיון ל"בילבורד". ואכן, יש פה הפתעה - והיא לא בהכרח נעימה.
לא הביא את הבשורה. "Perfect Illusion"
רוב השירים ב"Joanne", אחד עשר במספר, יכולים להוות מה שנקרא "פילרים" - שירי ביניים באלבומים קודמים שלה. מעטים הם אלה שמתבלטים מעל לאחרים ומצליחים להיות להיטים סוחפים שיגיעו לפסגות המצעדים בעולם.
כך היה, אגב, גם עם הסינגל הראשון שאמור היה להיות בולט ובועט מכולם, "Perfect Illusion" שלא הביא איתו שום בשורה - וכך חשבו גם המעריצים. השיר הגיע למקום ה-15 בלבד במצעד האמריקני וה-12 בבריטי, מספרים דו-ספרתיים שגאגא לא הכירה עד היום למיקומי הסיגנלים שלה במצעדים.
קשה למצוא כאן, כאמור, אפילו שיר פופ אחד לרפואה שיעשה מה שעשה לעולם המוזיקה כל אחד מהלהיטים הגדולים של גאגא עד היום. לא יהיה זה מופרך גם לומר שהיא יודעת זאת היטב, ולראייה הקליפ הלא מושקע של "Perfect Illusion", בו מבליח גם קווין פארקר מטיים אימפלה. אפילו "Hey Girl", השיר בו השתתפה גם פלורנס וולש מפלורנס אנד דה משין לא מציל את המצב. גם מפיק העל מארק רונסון, שנתן את חותמו לאלבום כולו, לא מצליח להרים אותו לגבהים.
שתי בלדות פופ די מוצלחות דווקא כן ראויות לאזכור באלבום: "Million Reasons", ששוב - נשמע כמו "בי-סייד" מוצלח אבל לא יותר מזה, ו"Angel Down" החותם את האלבום ומסדיר את הנשימה למעריצים, בכך שהוא השיר היחיד כאן המזכיר שעדיין מדובר ביוצרת מוכשרת ומוצלחת.
החיפוש עצמו הוא לגיטימי, ובקצב של ליידי גאגא אין ספק שמה שקרה כאן, הוא למעשה שהגברת הראשונה (סליחה, מדונה) של הפופ עברה את משבר האלבום השני - בזה החמישי. קצב ההתפתחות של ליידי גאגא בשמונה השנים האחרונות לא אפשר לה משברים או מרווחי נשימה, כך שטבעי שגם אלבום שכזה יגיע.
מצד שני, לא פשוט לקבל את פשיטת העור הזו, ממי שהגדירה את עצמה כ"מפלצת התהילה" של ימינו ואף הדגימה את כישוריה המפלצתיים בעונות האחרונות של "אמריקן הורור סטורי".
כוכבת העל שחולשת על כל תעשיית הפופ וגדולה יותר מסך קייטי-פריותיה, אולי הייתה צריכה לספק אלבום שכזה לצד אלבום נוסף קל יותר לעיכול, או לפחות להבין שגם באלבום כזה צריכים איזה "Born this Way" או "אלחנדרו", איזה "Edge of Glory" או "Bad Romance". שום דבר מאלה לא קיבלנו ב"Joanne", וחבל, אבל לפחות די ברור שמדובר במשבר זמני. המפלצת עוד תשוב.
