הברכות לשבטים כמשל להתנהלות כלכלית

לקראת סיום התורה בחג שמיני עצרת, הוא שמחת תורה, אנו מוצאים את ברכות משה לשבטי ישראל, כל אחד לפי מעלותיו ועניינו. אין ספק כי ברכות אלה הן השלמה של ברכות יעקב לבניו בפרשת ויחי, הפרשה האחרונה בספר בראשית, וכי ברכות אלה של משה מהוות סיכום של מהותו הכולל של עם ישראל.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

התנהלות כלכלית אחראית ונבונה דורשת ממשפחה מספר רב של תכונות ויכולות על מנת שתוכל לעבור תהליך שינוי כלכלי באופן רציני, עמוק ויסודי. תכונות ויכולות אלה הינן נרכשות וכל אחד שמעוניין לעבור תהליך שכזה, יכול ללמוד תכונות אלה, איך להפעיל אותן ומתי. ייתכן וניתן לעשות אלגוריה לתכונות אלה מברכות משה לשבטים ולהבין מה נדרש על מנת להיכנס ולהצליח בתהליך לשינוי כלכלי – ממצב של אי וודאות בנעשה בכספים שלי למצב של שליטה מלאה.

מיד לאחר שמחת תורה אנו עומדים בפתחה של עונה חדשה: עונת "אחרי החגים" – העונה בה "פתאום" מגלים שהוצאנו יותר מהכנסותינו, העונה ש"פתאום" נזכרים לעשות סדר – אבל מרוב בלגן, לא יודעים היכן להתחיל ולא תמיד רוצים להתחיל – כי "נסתדר", או כי "הכסף יחזיר את עצמו איכשהו". אז מסתבר שלא. וזו בהחלט הזדמנות טובה להיכנס לתהליך שינוי שיביא למצב בו שנה הבאה לא תהיו מופתעים לא מעונת "החופש הגדול" ולא מעונת החגים.

(צילום: אלי מנדלבאום)

הודאה בטעות - הדרך להתחלת השינוי 

משה מתחיל בברכות לראובן וליהודה – שני המנהיגים שבשבטים. רש"י מפרש על הפסוק "וזאת ליהודה"- סמך יהודה לראובן, מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם". כלומר, ייתכן והדבר הראשון שצריך אדם צריך בהיכנסו לתהליך הוא ההודאה בטעויות. אנשים נוטים להצדיק את מעשיהם בכל מיני אופנים – אם ב"פיצוי" על חוסר זמן עם המשפחה, אז מוציאים הרבה על אוכל, צעצועים ומותרות ואם כי החברה מנסה ליצור נורמילזציה של ג'יפונים– אז "גם אני חייב" – ועושים לכך הצדקה רציונלית. אלא שהסברים לא מביאים את האדם באמת לייצר שינוי. הודאה בטעות, התבוננות על העובדות המרות – הן הן הדרך להתחיל שינוי.

בברכה של משה לשבט לוי ניתן לראות התייחסות (אלגורית כמובן) למנחה: הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו וְאֶת אֶחָיו לֹא הִכִּיר וְאֶת בָּנָיו לֹא יָדָע כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ. לעיתים קרובות, לא למדנו כלכלת משק בית אצל ההורים בבית. לא לימדו אותנו בבית (ברוב הבתים) איך להתנהל באופן אחראי, מהו תקציב ואיך להתנהל איתו. לא לימדו אותנו שהלוואות הן שורש כל הרע (למעט אם הן להשקעות). אבל יש מקום להקשיב ליועצים כלכליים שלמדו את הנושא, שיש להם ניסיון ושיודעים לתת הכוונה נכונה איך להתנהל, איך למפות את כלל ההוצאות וההכנסות, איך להתחיל לרשום כל הוצאה והכנסה ואיך לנהל זאת ברישום חודשי, איך לבנות תקציב מותאם ומשם איך לבנות תוכנית הבראה. הקשבה ליועצים אלה יכולה להוות בסיס מצוין לשינוי הכלכלי.

ברכתו לבנימין: לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן: שני אופנים של התייחסות לכסף (זוהי חלוקה דיכוטומית, אך וודאי שיש איזונים ביניהם): החופש הכלכלי לעומת הביטחון הכלכלי. החופש הכלכלי האישי – כמייצג את אותם "לוקחי סיכונים" במשק, שמשקיעים בכל מיני עסקאות, חלקן מצליחות מאד וחלקן כושלות.

תפיסת החופש הכלכלי מאפשרת לאנשים לחלום רחוק, ולעיתים אף לחיות כפי חלומם (הכלכלי), לקחת סיכונים וסיכויים מאד גבוהים לשני הצדדים. לעומת הביטחון הכלכלי – אותה תפיסת עולם יותר שמרנית, ששייכת יותר ל"שכירים" – מקום עבודה בטוח, משכורת קבועה כל חודש ולחיות ממה שיש. אם אפשר לשים קצת כסף בצד לחתונה/בר מצווה/לימודים זה יהיה מצוין. כמובן שחלוקה זו היא קיצונית, ויש גם את דרך האמצע – והוא הביטחון והחופש – השקעות מקבילות או סולידיות, אפיקי השקעה שונים עם רמות סיכון שונות. בנימין מקבל את ברכת האיזון. "בין כתפיו שכן" – מצד אחד ישכון לבטח עליו – הביטחון הכלכלי, ומצד שני – חופף עליו כל היום – החופש הכלכלי.

על ברכתו של משה ליוסף: "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶתה' אַרְצוֹ" ורש"י מפרש על פסוק זה: "שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף". תפיסת השפע (בניגוד לחופש כלכלי), זוהי תפיסה שטוענת שכל התשובות נמצאות בידיים שלי, כל ההחלטות הנכונות נמצאות אצלי וכל שנדרש ממני הוא להוציא מהכח אל הפועל. ההבנה שהשפע קיים, רק צריך לשנות את התודעה, ומשם את ההתנהגות הכלכלית שלי היא שתביא אותי לשינוי שיביא איתה שפע גדול.

פרקטיקה ולימוד גם יחד

זבולון ויששכר - וְלִזְבוּלֻן אָמַר שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשׂכָר בְּאֹהָלֶיךָ. השילוב של זבולון ויששכר – של פרקטיקה ושל לימוד. זבולון היה מפרנס ויששכר היה לומד תורה. הברכה המשולבת של שניהם יחד מביאה לתובנה כי פרנסה ולימודים באים כאחד. הרחבת האופקים והחיבור לאלוקות מצד אחד, ועבודת הכפיים (או המסחר) בצד שני – הם השלמה האחד של השני. גם במשקי בית יש צורך כל הזמן בשילוב בין השניים. למידה מתמדת אל מול עבודה. לא האחד על חשבון השני.

גד מקבל את ברכתו: וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד– כאשר רש"י מתייחס לעניין הגבולות של החלקה שגד קיבל שהורחב גם לעבר הירדן. בתהליך שינוי כלכלי ישנו צורך בשימת גבולות מאד ברורים בהרבה נקודות בתהליך. הן בעמידה בתקציב, הן במו"מ מול נושים, הן בעבודה פנימה – ילדים, התא המשפחתי. פריצת גבולות יכולה להביא למשבר כלכלי, בד בבד יש לדעת מתי ואיך והאם ניתן לפרוץ גבולות על מנת להרחיב את היריעה. זו שאלה שכל משפחה צריכה להתייעץ על מנת לקבל את המשמעויות והחלופות השונות.

וּלְדָן אָמַר דָּן גּוּר אַרְיֵה יְזַנֵּק– אין תהליך ללא אקטיביזם. יש צורך להיות ראשון בעשייה, להוביל את התהליך, לשים את מחיר המטרה הראשון במשא ומתן, להקדים תרופה למכה. לא להמתין שיקרה משהו, שיגיע המכתב מעורך הדין ואז לטפל. פאסיביות יכולה לגרום גם למשבר כלכלי וגם למשבר משפחתי. הובלה והנהגה של בני הזוג – מביאה איתה חדוות עשייה, יוזמות ויצירתיות, חינוך לילדים ועוד.

וּלְנַפְתָּלִי אָמַר נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן– אין צורך בסגפנות. משפחה שעוברת תהליך שינוי כלכלי צריכה להיות שבעת רצון מתוצאות הביניים. לראות בכל צעד שנעשה בו שינוי – דבר גדול. שביעות רצון מהתהליך מביאה הצלחה גדולה יותר. אין הכוונה כי כל החלטה או כל מהלך הינם נוחים או נעימים – אך שביעות הרצון היא בהסתכלות על המכלול ועל הדרך אל מול המטרה.

אחרון הברכות ממשה לאשר - וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר – חינוך פיננסי הינו אחד המרכיבים החשובים ביותר לדור הבא. למידה אמיתית נעשית מדוגמא אישית, משיח פתוח על המצב בבית ועל דרכי ההתמודדות ולקיחת האחריות על המצב. נראה שאם מנתחים את הברכות באלגוריה לתהליכי שינוי כלכלי – ניתן לראות כי הוא נותן לנו כלים ללמידה מה נדרש כי לעבור תהליך שינוי. ואולי הדבר הכי חשוב הוא לדעת שמי שעובר בהצלחה תהליך שינוי כלכלי – זו ברכה גדולה.

הכותב הוא מנהל מחוז מרכז והדרום בארגון פעמונים