השטויות שאמרו לכם על גידול ילדים
אם תרימו את הילד כל הזמן על הידיים הוא יתרגל לזה, צריך להתייחס לכל הילדים אותו הדבר וילד מאושר כשההורה שלו מאושר. גם אתם שמעתם את העצות האלו? מסתבר שהן לא תמיד נכונות. ביקשנו ממומחים בתחום ההורות לנפץ את המיתוסים שכולם מכירים כל כך טוב
מהרגע שנולדים הילדים אנחנו מוצפים במידע והמלצות על הדרך הטובה ביותר לגדל את ילדנו. אבל האם העצות האלו אכן נכונות? ביקשנו ממומחים שונים להתייחס למיתוסים בנושא הורות ולהסביר מדוע הם לא נכונים. התשובות המפתיעות לפניכם.
הורים לא צריכים להיות חברים של הילדים
דניאל צור יועצת מומחית לענייני משפחה ומנחת הורים:
אם לא אלחץ על הילד שלי ללמוד הוא לא ילמד: "ישנם הורים שמאמינים שרק על ידי הפעלת לחץ הדברים ייעשו. בדרך זו מתפתחת אצל הילד תלות בגורם חיצוני והוא אינו יוכל לתפקד מבלי שמופעל עליו לחץ. לחץ עלול לגרום לילד להרים ידיים, למרוד, לנטוש הכל ולבחור בדרך חיצונית. אין ספק שיש רווח והפסד לשימוש בלחץ, ועל כל הורה לשקול את מחירו בטרם ינקוט בדרך זו, חשוב לדעת שכשלוחצים על הילד המוטיבציה והרצון שלו להשקיע בלמידה יורדת".
פרסים גורמים לילדים לעשות משימות: "ישנם הורים שחושבים שבמידה וייתנו לילד פרס כך הוא ימלא את בקשתם. האפקטיביות של הפרס כאמצעי חינוכי זמנית ואינה יעילה. כאשר המוטיבציה של הילד ללמוד או לשפר התנהגות מותנית בגמול כלשהו, אין הוא מפתח את יכולתיו מתוך הבנה ומודעות עצמית, אלא כדי לספק את רצון ההורים ואת צרכיהם. הערך העצמי שלו תלוי בחיזוקים חיצוניים, האמונה שלו בעצמו תהפוך לנמוכה וכפיצוי לכך הוא יתנה את תפקודו בגודל הפרס שילך ויגדל עם הגיל. הילד יסרב לתפקד כאשר אינו מקבל פרס, הוא יפתח תלות בפרסים ובהמשך עלול להציב בפני ההורים דרישות אותן הם לא יוכלו לספק. פרסים יכולים להיות לדוגמה: על ציון גבוה בבחינה, מתנה על תעודה לא שלילית, תעודת בגרות טובה או ממתק עבור טבלת התנהגות שבועית טובה".
הורים לא צריכים להיות חברים של הילדים שלהם: "קשה להיות חבר והורה באותו הזמן, אבל זה לא אומר שכהורים אתם לא יכולים לעשות זאת. אפשר ואף רצוי להיות עם ילדיכם במערכת יחסים טובה ולשוחח איתם על כל נושא שתרצו. מערכת יחסים טובה בין הילד להורה מעודדת פתיחות ויחסים חמים. כל מה שילד צריך זו התחושה שההורה מצליח לראות ולחוות את העולם דרך עיניו ולהבין את רגשותיו ואת צרכיו".
הילד הכי מדהים בעולם!
ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה וטל רחמים בירן, מנהל הטיפול בגיל הרך, במרכז ד"ר טל:
אל תרימו אותו יותר מדי, שלא יתרגל: "הורים לתינוקות שומעים הרבה מדוע כדאי להם שלא להחזיק את ילדיהם לאורך זמן על הידיים, כי אז הם יגדלו וירצו רק על הידיים. זהו מיתוס נכון בחלקו. מעל הכל תינוקות בחודשי החיים הראשונים זקוקים למגע פיזי המקנה ביטחון לצורך התפתחותם, בנוסף הקרבה הפיזית מאפשרת גם להורה להיקשר לתינוק הרך. במידה והצורך הראשוני בקרבה והרגעה נענה, לרוב לא יהיו לילדים קשיים משמעותיים בהתרחקות מההורה, הם לא ידרשו שירימו אותם כל הזמן, ותתפתח סקרנות בריאה שתוביל אותם לשחק ולחקור את הסביבה שלהם, והם יוותרו בהדרגה על הרגל זה, עם עידוד נכון של ההורה".
אתה הילד הכי מדהים בעולם: "פעמים רבות הורים מדגישים בפני ילדיהם כמה שהם הכי יפים, הכי מוצלחים, הכי חכמים, הכי מהירים, הכי מוכשרים, הכי הכי והכי. רבים מאמינים שחיזוקים מסוג זה גורמים לילד לתחושת ביטחון עצמי. אלו אמירות שלא קשורות למה שקורה בפועל ולפעמים אף גורמות לילד לחץ להיות 'הכי הכי'. אמירה כזו לפעמים מקשה על התמודדות עם קשיים טבעיים. כאשר הילד או הילדה יוצאים לעולם - לגינת המשחקים, לחצר בגן, לכיתה א' ושם הם כבר לא הכי, שם יש מישהו מהיר יותר, מישהו מוצלח יותר, מישהי שלא מפחדת לטפס גבוה יותר וכו'.
"במצבים כאלה הם עשויים לחוש שאינם מסוגלים להתמודד עם האתגר, עם הכישלון. חיזוקים הם מאוד חשובים עבור כולנו ובוודאי עבור ילדים, אך חיזוק נכון יתייחס למאמץ ולנחישות שמשקיעים הילדים בבניה של המגדל, בהרכבה של הפאזל או בכל פעולה שמחייבת ריכוז ומאמץ, ולאו דווקא בתוצאה תחרותית. לכן בפעם הבאה שילדיכם מראה לכם את הציור שצייר בגן במקום לומר: 'ואוו איזה יופי, אתה כל כך מוכשר', תוכלו לומר 'ואוו, איזה יופי, כל כך השקעת בציור הזה, כל הכבוד לך!'. כך תוכלו לבנות יותר טוב תחושת ביטחון ויכולת התמודדות עם קשיים".
אולי יעניין אותך גם:
- מה הורים לא מבינים על הילדים שלהם
- איזה ילד מכוער! אמונות טפלות של הורים
זה בסדר, הוא לא מבין שאני מדבר עליו: "עם יד על הלב, כולנו מדברים על ילדינו בפניהם, כאילו הם לא נמצאים, ורבים מאמינים שילדיהם אינם מבינים מה הם אומרים. בפועל פעוטות ובוודאי ילדים, מבינים הרבה מעבר ליכולתם להביע, וזאת משום שהתפתחות ההבנה של השפה מתרחשת לפני רכישת השפה. ניתן להקביל זאת למבוגר שנמצא בארץ זרה, ועשוי להבין הנחיות פשוטות בשפה זרה, אך לא יצליח לומר משפטים שלמים בשפה זו. כמוהו גם פעוטות מבינים את המילים באופן חלקי, וכן את שפת הגוף, הבעת הפנים, את טון הדיבור ואת ההקשר והאווירה שבהם הדברים נאמרים. בנוסף הם גם מבינים שמדברים עליהם, וכן, הם מבינים גם אם עוברים לאנגלית".
האח הגדול צריך לוותר
רוני לנגרמן-זיו, מדריכת הורים ומאמנת אישית להורים, מוסמכת מכון אדלר:
אמא יודעת הכל: "אמא לא יודעת הכל. אמא יודעת מה שהיא יודעת ואבא יודע מה שהוא יודע, ולפעמים גם סבתא יודעת דבר אחד או שניים. לרובנו לא היו הזדמנויות רבות לפתח אינטואיציות הוריות לפני שהפכנו להורים, כשהתעסקנו בקריירה ובלימודים. יש דברים שאנחנו יודעים מה טוב בשבילנו, יש אג'נדה שפיתחנו, אבל לומר 'אני יודעת הכל' זה חוסם אותי מלשמוע אחרים, להרחיב את הידע שלי. ואולי גם בן זוגי קרא, שמע או חשב דברים נכונים? ברגע שאני 'יודעת הכל' אני חוסמת את כל המבוגרים האחרים בחיי ילדיי (בן זוגי, סבים, מטפלות, גננות, מורות וכו') מלדעת. כשאף אחד מהם אינו מורשה להביע את דעתו, הם הופכים לפקידים ובעל כורחם למשרתי האג'נדה שלי, ובוודאי למדוכאים ומתוסכלים. זה כמובן הורס את הזוגיות, מציג מודל זוגי בעייתי לילדים, ובאופן כללי לא בריא למערכת.
"הפתרון: מי שמנהל כרגע את הסיטואציה - עושה זאת בדרך שלו. אני לא שוברת לבן זוגי את המילה מול הילדים, לכל היותר מבהירה את עמדתי בשקט בשיחה רגועה בארבע עיניים לאחר מכן. גם לא לסבתא או לגננת. כאשר אני שוברת לסבתא או לגננת את המילה מול הילדים, אני משדרת לילדים חוסר ביטחון וחוסר אמונה באותה דמות".
האח הגדול צריך לוותר לאח הקטן: "אנחנו שומעים את הילדים שלנו רבים וגם אם אנחנו לא בדיוק רואים את הסצנה, אנחנו הרי 'יודעים' בדיוק מה קרה שם, נכון? שוב הגדול קינא בקטן וחטף לו. המחשבות רצות בראש, ואנחנו נזעקים 'להציל' את הקטן. לא משנה אם הגדול בן שמונה והקטן בן שש והרבה יותר מתוחכם מהגדול, ולא משנה אם הקטן בן שנתיים והגדול בן שלוש וחצי. אז חשוב לזכור: אנחנו אף פעם לא יודעים ולא נדע מי התחיל ובעצם זה בכלל לא משנה כי התפקיד שלנו הוא לא לשפוט בין הילדים שלנו ולא להיות עורכי הדין שמייצגים צד אחד כנגד הצד השני.
"התפקיד שלנו הוא ללמד אותם להסתדר יחד - גם לריב וגם להשלים. כשהם צעירים לעזור להם לתמלל את הרגשות והמחשבות שלהם: מה אתה חושב כש...? מה לדעתך אחיך מרגיש? איך אתה היית מרגיש כש...? מה לדעתך כדאי לעשות? כשהם בוגרים יותר, לעזור להם להגיע לפתרון: מה יעזור לך להירגע? איך בפעם הבאה תוכלו לפתור בעיה כזו כששניכם רוצים ש...? לתת להם כלים לניהול רגשות, למשא ומתן, לפתרון קונפליקטים. לא לקבע תיוגים, תוויות ותפקידים של 'הגדול והאשם' ו'הקטן והמסכן'. זה עלול ללוות אותם לאורך כל מערכת היחסים ביניהם ובכלל בחיים".
ציפיות יש רק לכריות: "כנגד הביקורתיות הגבוהה שאפיינה חלק מדור ההורים הקודם – שהיו לו ציפיות גבוהות מאוד מהילדים (אם זה לטפל באחים, אם זה לצאת לעבוד מגיל צעיר, ואם זה להצטיין מאוד בלימודים, בספורט, במוזיקה ועוד) - יש חלק מההורים שהחליטו להוריד ציפיות מהילדים שלהם לאפס. 'ציפיות יש רק לכריות', הם אומרים. ובכן, זה משעשע, וגם יש בזה אולי שמץ של אמת – לא כדאי לבוא עם ערימת ציפיות ודרישות מטורפת מהילדים שלנו, הרי הם רק ילדים; והורות תובענית היא מתכון די בטוח לבעיות ביחסים. עם זאת, יש את דרך האמצע.
"בהחלט חשוב שיהיו לנו ציפיות מהילדים שלנו. כמו שאנחנו מצפים מתינוק שילמד ללכת ולדבר, אנחנו יכולים לצפות מהילדים שלנו שיהיו מנומסים, שיפנו את הצלחת לכיור ואת הבגדים המלוכלכים לסל הכביסה, שיעמדו במטלות הלימודיות שלהם וכן הלאה. ילד שלא מצפים ממנו לדבר, לומד גם לא לצפות מעצמו. הוא מבין שהמבוגרים סביבו מאמינים שאין לו כוחות ואין לו יכולות, ולכן עלול להאמין זאת על עצמו. כמובן שהציפיות שלנו מילדינו אמורות להיות מלוות בהסבר ובהדרכה, אבל גם מותר לנו להביע את מורת רוחנו ולכעוס כשהם אינם עומדים בציפיות שלנו".
נעייף אותו כדי שיישן טוב בלילה
תמר כהן לביא, מנתחת התנהגות ומדריכת הורים:
יש להתייחס לכל הילדים אותו דבר: "הנחה זו מתבססת על הצורך לגדל את הילדים באופן הוגן אבל הגינות אינה שוויון. כל ילד צריך לקבל דברים בהתאם לצרכים שלו. כמו שנותנים הארכת זמן לתלמיד עם קשיי למידה על מנת ליצור תנאים הוגנים בין הנבחנים כך צריך להתייחס לילדים. ילד בוגר למשל לא זקוק לשעות שינה כמו של אחיו הקטן ולכן יהנה מפריבילגיה של שעת הרדמה מאוחרת. הילדים שלנו שונים בגילם, הטמפרמנט שלהם ועוד ולכן יש להתייחס לשונות זו ולגדל אותם בהתאם לצרכים שלהם. 'אין לך דבר יותר בלתי שווה מטיפול שווה בבלתי שווים' - הרבי מקוצ'ק".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
נעייף אותו כדי שישן טוב בלילה: "רבים סבורים בטעות שאם הילד לא נרדם בלילה כדאי לעייף אותו במהלך היום כך שיהיה עייף וירדם מהר אך ההפך הוא הנכון, כדי להירדם טוב צריך להיכנס למיטה כאשר רמת האנרגיה נמוכה. במידה והילד מתחת לגיל שלוש אין לדלג על שנת הצהריים מתוך כוונה לעייף אותו. הגוף שלו זקוק לשעות שינה במהלך היום.
"עייפות יתר פוגעת בתהליך ההרדמה: הילד מתקשה להירדם בקלות, השינה שלו אינה רציפה לאורך הלילה והתנהגותו במהלך היום אינה רגועה. יתכן ויהיה חסר סבלנות, יתבכיין יותר, הזכרון והיכולת לדחות סיפוקים נפגעים, כך שחשוב להקפיד על שעות שינה קבועות (גם במהלך היום במידה ויש צורך). זכרו - 'שינה מביאה שינה' והיא חשובה לגופו של הילד בדיוק כמו אכילה. במהלך השינה מוחו של הילד מעבד מידע, הגוף גדל ונח ובנינו הם הכי חמודים כשהם ישנים".
הורים טובים שמים את הילד תמיד במרכז: "הורים שמגדלים את ילדיהם מתוך רצון להיות הורים טובים ולספק את כל הצרכים של הילד שלהם לעיתים מבטלים את עצמם, את החלומות, התחביבים והצרכים האישיים ומקדישים את חייהם לסיפוק רצונו של הילד. הילד הוא מרכז העולם, מרכז הבית והכל מתנהל לפני הדרישות שלו. הורה טוב הוא הורה שטוב לו, וזה לא מיתוס ולכן חשוב להקדיש זמן לעצמכם.
"ביטול העצמי פוגע בתפקוד ההורי. הורה שאינו חש מסופק לא יוכל לספק את צרכי הילד ולכן חשוב שהורים יבינו שהתפקיד שלהם הוא לא רק לשרת את צרכי הילד אלא גם לשרת את הצרכים של עצמם. כדאי לפנות זמן לעצמכם, לבן הזוג, לתחביב ולחברים וכך למלא את עצמכם בחמצן ואנרגיה".
לא לריב ליד הילדים
רן בראון, עובד סוציאלי ומנהל מכון "מתבגרים":
הילד יגדל להיות מפונק אם בתור תינוק תרימו אותו על הידיים בכל פעם שיבכה: "אם מה שמרגיע את התינוק זה כאשר מרימים אותו, אז צריך להרים אותו. התינוק צריך לצבור ביטחון שההורה יגיב לצרכים שלו. בששת החודשים הראשונים לחיים זה התפקיד העיקרי של התינוק - לפתח תחושת ביטחון שהעולם ידאג לו. אם אתה בוכה וצורח ואף אחד לא בא להרים אותך, אז אתה לא מפתח את תחושת האמון הזאת. לאחר שישה חודשים, התפקיד של ההורה הוא להרפות מעט על מנת לאפשר לתינוק להבין שהוא מסוגל לשרוד – גם אם לכמה דקות – לפני שמישהו מגיע להיות לצידו".
רצוי שההורים לא יריבו בפני הילדים: "אם אתם יכולים להתווכח מול הילדים באופן בוגר, להביע וללבן חילוקי דעות באופן רגוע, בטון נמוך וללא חלופת האשמות, זה שיעור חשוב עבור הילדים לגבי האופן בו נכון לפתור קונפליקטים. אבל אם אתם חשים שהעניינים יתחממו, וזה לרוב קורה, אז שימו לב שעבור ילדים, ריבים של מבוגרים הם מפחידים. במקרים רבים הילדים מאשימים את עצמם בריב על מנת לא לסדוק את האמונה במושלמות של ההורים".
אין ערך לגבולות שאני מציב לילד לפני יציאה לבילוי כי בסוף הוא יעשה מה שכולם עושים: "המסר שאתם מעבירים לילד לא תלוי במבחן התוצאה. המסר הוא בהתאם למה אתם חושבים שנכון עבור הילד. לדוגמה: אין טעם לומר למתבגר 'תשתה במידה' כי הוא עדיין לא יודע לשתות במידה ומגוון הלחצים המופעלים עליו בשעת בילוי כמעט ולא מאפשרים לו לשתות במידה. המסר צריך להיות ברור: 'אתה לא שותה אלכוהול. אם בכל זאת תבחר לשתות ותשתכר, תתקשר אלי בכל שעה ואני אגיע לעזור לך'. כאשר המסר ברור, גם אם הילד החליט לחצות את הגבול, הוא נשאר קרוב אליו. כאשר אין גבול, השמים הם הגבול".
ילד יחיד הוא ילד בודד
פניה זהר, מדריכת הורים ומשפחות, ומטפלת בוויסות חושי:
תמריצים מעודדים מוטיבציה לעשייה: "אנו נוטים לחשוב שתגמולים מסוימים מעודדים ילדים לעשייה. למשל, הילד מקבל סוכריה אם הוא מתנהג יפה היום בגן. הילד לא פעל מתוך מוטיבציה להתנהג יפה, אלא מתוך מוטיבציה לקבל את הפרס. חשוב להבין שאין קשר בין הפרס (סוכריה) לבין התנהגות של הילד (תתנהג יפה בגן). אנחנו פשוט מתרחקים מהמטרה והילד לומד שבכדי להתנהג יפה הוא צריך פרס. בנוסף, פרסים אינם גורמים לשינוי חיובי לטווח הארוך. הם טובים לשקט תעשייתי ולמטרה הספציפית. אם אנחנו רוצים להשיג מהילד התנהגות נאותה, אנחנו צריכים לחנך וללמד אותו את הדרך".
ילדים יחידים חשים בודדים: "אולי יש בזה מעט מן האמת, אבל ילדים יחידים הם ממש לא מסכנים. ברוב המקרים המציאות הזאת לא באמת מפריעה להם, מכיון שהם נולדו וחיים במציאות הזאת ולא באחרת. ברגע שההורה חושף אותם באופן קבוע לילדים בני גילם הם מצליחים לטפח את המיומנויות החברתיות שלהם, הם מצליחים להתמודד על מקומם, שזאת בעצם הנקודה אשר מאפיינת את הקשר עם האחים.
"נקודה נוספת חשובה לא פחות היא שבכדי שהילד לא ירגיש בודד הוא זקוק לזמן ותשומת לב מההורים בבית. ילד חש בודד לעיתים גם במשפחה בה יש לו אחים וזאת מאחר וההורים לא מקדישים תשומת לב".
הורים מגינים יתר על המידה מגדלים ילדים שלא מאמינים בעצמם: "הורים רבים למתבגרים מתקשים לשחרר ולתת לנער להתבגר. הם נוטים להגן עליו מפני מצוקות החיים. טבעי שלהורים יש צורך עז להשפיע על התנהגות הילד, אבל לפעמים ישנו הצורך בלהכתיב לו דרכי התנהגות וחשיבה, ולהחליט עבורו. זה עלול ליצור מצב בו המתבגר לא מאמין בכוחותיו ולא מאמין בעצמו, משום שהמסר שמגיע מההורים הוא: 'אני לא סומך עליך'. חשוב לתת לו מקום לבחור את הבחירות שלו, כדי שיגדל להיות אדם עם דעות משלו, עצמאי ובטוח בעצמו".
הרווח האידאלי בין אחים הוא 3 שנים
ליאת קרן, פסיכותרפיסטית לילדים ונוער ומטפלת משפחתית מוסמכת, מטפלת פרטנית ומנחת קבוצות לכישורים חברתיים:
הורה מאושר = ילד מאושר: "לרוב משתמשים במשפט זה כדי לעודד הורים לעשות דברים שישמחו אותם מחוץ לבית, למלא את חייהם תוכן ומשמעות מעבר לילדים. זה חשוב לבריאות הנפשית של ההורה והילד ומעביר מסר שחשוב לא לבטל את עצמך ואת רצונותיך בשביל אחרים, אך כאמור - כל עוד זה נעשה במידה ומתוך התחשבות גם בצרכי הילדים ושמירת זמן משותף, אחרת ההורה אולי ירגיש מאושר אך הילד עשוי להפוך עוין וממורמר".
הרווח האידאלי בין אחים הוא שלוש שנים: "ממש לא. דווקא רווח של שלוש שנים הוא הכי פחות רצוי. בסביבות גיל שלוש מתפתח הזיכרון לטווח ארוך, ולילד שעד עתה היה בן יחיד וזכה לכל תשומת הלב קשה לקבל את השינוי שהוא לא בחר בו. הוא זוכר את מקומו כמרכז המשפחה ועשוי להיות עוין כלפי התינוק שגרם לשינוי זה. כשהרווח קטן יותר זו המציאות היחידה שהוא מכיר וזוכר. הם כמעט באותו שלב התפתחותי ויש סיכוי טוב יותר שהקשר ביניהם קרוב יותר. רווח גדול משלוש שנים עדיף באותה מידה, שכן אז הילד מפתח עצמאות ולרוב גם יבקש אח קטן. נכון שלא תמיד מקבלים את מה שמבקשים ונכון שתמיד יהיו רגעים בהם היה מעדיף להחזיר אותו לבטן, אך לפחות יש פה רצון משותף ואין את תחושת העוינות המתמשכת".
מחמאות = בטחון עצמי: "מאוד תלוי באילו מחמאות מדובר. רק סוג אחד של מחמאות יכול לתרום באמת לבטחונם של הילדים - מחמאות כנות הקשורות ביכולות שלהם, היכולות היחודיות להם. זה עוזר להם להבין את החוזקות שלהם ולהכיר בערך עצמם ללא כל קשר לאחרים. כך למשל 'יש לך חוש הומור מצויין, יש לך את היכולת להצחיק', 'יש לך את היכולת לפתור בעיות בצורה יצירתית' וכד'.
"שימו לב שלא לתת מחמאות לילד על חשבון אחרים. מחמאות כמו למשל 'את/ה יודע/ת הכי טוב', 'את/ה הכי יפה בגן' וכד' גורמות לילד לחשוב שהוא נעלה על אחרים לבטל אותם ולא להחשיב אותם. זה עשוי להוביל לבעיות התנהגותיות וחברתיות ועל פי מחקרים אף לנרקיסיזם".
לפנייה לכתב/ת 
