הרופא שהתנזר מבשר וחלב והתחיל לרוץ טריאתלונים

פעם, כשנפל לידינו ספר מקצועי, היינו מעיינים בו ותוך כדי קריאה היינו מתחילים לתהות על המעיינות מהם שאב המחבר את הגיגיו. כיום המצב שונה: לפני קריאת הספר מקליקים בגוגל את שם המחבר, גולשים באתר שפתח, נכנס לדף הפייסבוק שלו, אולי גם מחפשים אותו בטוויטר ובאינסטגרם, בקיצור, "מתיידדים" איתו ותוהים על קנקנו עוד לפני שהתחלנו לשחות בים החומר שכתב. ההיכרות המקדימה עם המחבר מאפשרת לנו לצלול לעומק רב יותר אל בין המילים הכתובות.

קראו עוד בנושא:

מחקר: בשר וגבינות - מסוכן יותר מעישון סיגריות

איך מזון מן החי גורם לסרטן ולעודף כולסטרול

הנתונים המחקריים: כך טבעונות מרפאה מחלות

כך נהגתי עם הספר "מיתוס החלבון". הספר, של הרופא והמנתח האמריקני ד"ר גארת דיוויס, הוא תלת ידידותי: הוא ידידותי לאדם בנוגע לבריאותו, הוא ידידותי לסביבה בהקשר לזיהום האוויר והוא ידידותי לבעלי החיים, בעניין הסבל הרב שהם עוברים בדרך למרכול.

מכיוון שבכל זאת מדובר בכותב שהוא רופא, זה רק טבעי שרוב רובו של הספר עוסק בבריאות האדם. את הספר "מיתוס החלבון" ניתן לחלק ל-4 חלקים. הוא אישי, הוא ביקורתי, הוא מדעי והוא הדרכתי.

האם גם אתם "חלבונוהוליקים"?

בחלק האישי, הפותח את הספר, משתף אותנו ד"ר דיוויס בחוויותיו האישיות שלפני ואחרי הפיכתו לטבעוני. איך הפך מאדם לא כל כך בריא ודי חלשלוש, לאדם בריא מאוד בעל כושר פיזי מופלא – עד כדי השתתפות בטריאתלונים מפרכים.

הוא מספר לנו איך – כמו כל "בן תרבות" מצוי – היה גם הוא מכור לחלבון מן החי. "חלבונהוליק" הוא מכנה זאת. אכילת בשר, עוף, דגים, ביצים ומוצרי חלב  על בסיס יומיומי הייתה מובנת מאליה עבורו, עד ש"נפקחו עיניו" והוא הפך לטבעוני המתנזר מכל המזונות שנזכרו זה עתה.

עבר לתזונה טבעונית ונהפך מחלשלוש לאדם בעל כושר פיזי מופלא(צילום: shutterstock)

החלק הביקורתי בספר מעלה שאלה די כאובה: מי באמת דואג לבריאותנו שם למעלה? הקטעים הביקורתיים בספר, המופנים כלפי המערכת הרפואית, הממסד המדעי, התקשורת והתעשיות השונות, אינם עושים הנחה לאף אחד.

המחבר, כרופא מן השורה, בא בטענות קשות על כך שעל אף שהאוכל הוא גם הדלק של הגוף וגם חומרי הבנייה שלו, את מקצוע התזונה כלל לא מלמדים בבתי ספר לרפואה, בהם מכשירים "מוסכניקים" שתפקידם לתקן את הגוף. איך אפשר להתמודד עם מכונה אם אין מושג לאיזה דלק היא זקוקה ומאילו חומרים היא עשויה?

אבסורד: למה לא מלמדים תזונה בבתי הספר לרפואה?

כך קובל המחבר: "התחלתי אפוא ללמוד בבית הספר לרפואה, שם צללתי לתוך מערכת לימודים מאתגרת שכללה ביולוגיה של התא, כימיה אורגנית ופתופיזיולוגיה. דבר אחד היה חסר, אף שלא קלטתי את זה בהתחלה: תזונה. רוצים לנחש כמה שעות בילינו, חבריי הסטודנטים לרפואה ואני, בלימוד הדרכים שבהן המזון משפיע על גוף האדם? סך הכול –שעה אחת! ואם אתם חושבים שביליתי את אותן ששים דקות בלמידה על סוגי המזונות ששומרים על בריאותנו וסוגי המזונות שגורמים לנו למחלות, אתם טועים טעות מרה. השעה הבודדה הזאת עסקה אך ורק באופן שבו יש להחדיר פורמולה תוך-ורידית לחולה שאינו מסוגל כבר לאכול בכוחות עצמו. ומה לגבי מזונות שעשויים להיות טובים לשאר בני האדם? על כך לא נאמרה אף מילה". (עמ' 32)

הספר מעלה טענה כי לא מעט מהמדע שאנחנו מכירים הוא בעצם, לדברי המחבר, מדע מוּטֶה. אינטרסים כלכליים – הכוללים, כאמור, גם את הרופאים וגם את העיתונאים – מכתיבים כיום למדענים מה לחקור, איך לחקור ומה לפרסם.

לא קל, טוען ד"ר דיוויס, להבחין כיום "בין ידיעות מוצקות לבין ידיעות פרסומיות" (עמ' 27). לכן הוא טרח לשחות בים הפרסומים ולדלות ממנו את המחקרים האמינים, המקיפים והרציניים ביותר.

וכאן אנו מגיעים לחלק הארי של הספר: ההיבט המדעי של הנושא. ציטוט וניתוח של אינספור מחקרים המוכיחים כי תזונה מן הצומח היא ללא כל ספק בריאה לאדם יותר מתזונה הכוללת חלבון מן החי.

מחקרים: פחות מזון מן החי - תוחלת חיים ארוכה יותר ופחות מחלות

מדובר במחקר מקיף מאוד שנערך על תושבי האי היפני אוקינאווה, שרוב הקלוריות בתפריט שלהם מגיעות מאורז ומבטטות. רק 7% מהקלוריות שצורכים האוקינאווים מגיעים לשולחנם מחלבון מן החי. ועובדה: תוחלת החיים אצלם ארוכה הרבה יותר מזה של אנשים בחברות שצורכות יותר בשר; יש להם את האחוז הגבוה ביותר של אנשים שהגיעו לגיל 100 (או יותר) ומספר האנשים השמנים שם נמוך בהרבה.

ומוסיף המחבר: כשאנשים מאוקינאווה עוברים להתגורר בארה"ב ומתחילים לאכול את האוכל המערבי, שעשיר כידוע בחלבון מן החי, מצבם הבריאותי מתחיל להתדרדר: הם משמינים, חולים יותר וכו'.

ד"ר דיוויס מצטט באריכות גם את המחקר שנעשה על קהילת "האדוונטיסטים של היום השביעי" בלומה לינדה שבקליפורניה. זו קהילה נוצרית עם אורח חיים שונה מהרגיל באמריקה. האמונה הדתית שלהם מצפה מהמאמינים שיתייחסו אל גופם כאל מקדש. אורח החיים של כל האדוונטיסטים דומה מאוד באופן כללי. הבדלים משמעותיים ניתן למצוא בהרגלי האכילה שלהם.

רבים מהם מאמינים שאסור בכלל לאכול בעלי חיים, וחלקם כן אוכלים בשר. יש ביניהם כאלו שאינם אוכלים בשר, אבל דגים כן אוכלים. אחרים נמנעים גם מדגים אבל צורכים מוצרי חלב וביצים. וישנה ביניהם גם קבוצה גדולה יחסית של טבעונים. כלומר – נמנעים לחלוטין מכל חלבון מן החי. מכיוון שמסגרת החיים של כולם דומה, אבל רק הרגלי האכילה שונים, זו הזדמנות נפלאה למחקר השוואתי בהקשר לתזונה.

עטיפת הספר

חוקרים מאוניברסיטת לומה לינדה בקליפורניה חקרו במשך שנים את הקהילה הבריאה יחסית הזו והמסקנות היו ברורות. למשל, בנוגע למחלת הסוכרת: החוקרים גילו עלייה הדרגתית בסיכון לפתח סוכרת כתלות בכמות הנצרכת של חלבון מן החי. בקרב הטבעונים נצפתה שכיחות נמוכה ביותר של סוכרת, שעמדה על 2.9% ואחריהם לצמחונים שאכלו מוצרי חלב וביצים – 3.2%, צמחונים אוכלי דגים – 4.8% ואוכלי בשר 7.6.

שיעור הסוכרת בקרב אוכלי הבשר האדוונטיסטים היה נמוך בהרבה מהממוצע בארה"ב, היות שהאדוונטיסטים נוטים להגביל את צריכת הבשר שלהם, גם אם אינם מגדירים את עצמם כצמחונים. החוקרים ניתחו את המספרים לאורך זמן ומצאו שצריכת בשר פעם בשבוע לאורך תקופה של 17 שנים, העלתה את הסיכון לפתח סוכרת באחוז אדיר– 74%(!) בהשוואה לצמחונים.

לקראת סוף הספר, לאחר שהמחבר מפריך לא מעט מיתוסים הקשורים לטבעונות, מגיע ההיבט האחרון: ההדרכתי. בשני הפרקים האחרונים של הספר בא לידי ביטוי ההיבט זה. ד"ר דיוויס מבין ומזכיר כי אין זה קל לשנות הרגלי אכילה. זה כאילו לפסוע אל מחוץ ל"משבצת הנוחות" ולא לכל אחד יש את "האומץ" לעשות זאת. אבל כדאי! ודי מהר ההרגלים החדשים יוצרים משבצת נוחות חדשה. ישנה בספר הכוונה והדרכה כיצד אפשר לשנות, ללא קושי רב, את הרגלי האכילה, תפריטים ומתכונים על בסיס צמחי מוליכים את הקוראים ביד, דרך קשיי השינוי, אל התוצאה הסופית: להרוויח בריאות – ובגדול.

הכותב הוא מומחה לרפואה סינית ונטורולוג, העורך המדעי של הספר "מיתוס החלבון", הוצאת פוקוס. ד"ר רון יערוך דיון מעמיק בכנס "אוכלים בריא 8" שיתקיים ב-18-17 בנובמבר 2016, בתיאטרון גבעתיים

צפו: תפריט טבעוני יומי מעורר תאבון במיוחד