האמירה שעלולה לחסל את סיכויי טראמפ בבחירות
הלך נגד המסורת הדמוקרטית האמריקנית ארוכת השנים: תשובתו של המועמד הרפובליקני שלא יהיה מוכן להתחייב לקבל את תוצאות הבחירות הרסה לו את העימות האחרון, ואולי גם תעלה לו במרוץ לבית הלבן
יצא נגד המסורת: דונלד טראמפ לא היה מוכן להתחייב הלילה (יום ה') שיקבל את תוצאות הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ואמר כי יחשוב על כך בבוא הזמן. המועמד הרפובליקני עמד בפני האומה, בעימות האחרון שלו מול יריבתו הדמוקרטית הילרי קלינטון, וניתץ מסורת אמריקנית עתיקה וחביבה - שהמפסיד בבחירות מכבד את התוצאה, מברך את המנצח ויורד בשקט מהזירה. כך היה בבחירות ב-2008 וב-2012 עם ג'ון מקיין ומיט רומני שהפסידו לברק אובמה וכך היה בבחירות 2000 ו-2004 עם אל גור וג'ון קרי שהפסידו לג'ורג' בוש הבן. כך היה תמיד.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אם טראמפ היה זקוק למסמר נוסף במה שנראה כמו ארון הקבורה הפוליטי שלו, אז הוא לקח את הפטיש ונעץ את המסמר בעצמו בארון הקבורה שלו. ארה"ב לא אוהבת אמירות מהסוג הזה. אפילו אל גור, שהפסיד לבוש הבן בשנת 2000 בפלורידה בפער של 537 קולות בלבד וקיבל יותר מחצי מיליון קולות יותר מיריבו הרפובליקני, ויתר על מאבק משפטי והודה בהפסדו בבחירות. גור, שהיה אז סגן הנשיא היוצא של ביל קלינטון, החליט ללכת הביתה כי הבין שאחרת ייחשב הדבר כמו יריקה בפרצוף האומה האמריקנית שכל כך אוהבת לראות את הפוליטיקאים שיודעים להפסיד בכבוד.
השאירו את הנימוס בבית
המפגש האחרון בין שני המועמדים לנשיאות היה אולי המוזר ביותר מבין שלושת העימותים. לא הייתה התגוששות של ממש, לא היה נימוס בין השניים כמתבקש וגם לא לחיצת יד בתחילת העימות ובסופו.
התיעוב שהם חשים זה לזה כבר לא נעטף בצלופן דביק של מראית עין ופוליטיקה תקינה. שניהם לא סובלים זה את זה, והם הגיעו לשלב שבו הם לא מנסים לטייח את הרגשות שלהם.
טראמפ לא היה עצמו ולא היה דונלד. הוא היה תערובת של נמנום שלא מתאים לטמפרמנט שלו, הוא היה איטי בתגובותיו, הוא נראה כבוי כפי שלעתים נראים אלה שיודעים כי כבר נגזר עליהם להפסיד. הנוכחות שלו הייתה של אדם סחוט, שכבר לא שש אלי קרב, שמבין בעומקי לבו שגם אם הוא לא אוהב להיות לוזר יש רגעים שבהם אתה מבין שהמשחק נגמר - והרגע הזה היה בעצם עוד לפני ששני המועמדים עלו על הבמה בלאס וגאס, כשהחלו להופיע סקרים אחרונים שהראו באופן מובהק כי אין לו נתיב לנצח ב-8 בנובמבר. אם מדינה שמרנית כמו יוטה נצבעת באפור (מתנדנדת) או כחול בהיר (נוטה לדמוקרטים), אם באינדיאנה, מדינתו של סגנו של טראמפ מייק פנס, מפנים לו את הגב, אם פלורידה על 29 האלקטורים שלה נוטה לקלינטון וכך גם נוואדה, הרי שלטראמפ אין שום יכולת להשיג את 270 האלקטורים הנדרשים כדי לנצח בבחירות.
הגיעה לעבודת כתישה
קלינטון עלתה לבמה לא כמי שבאה לעימות, אלא כאדם שבא לעבודת כתישה. אחרי 40 דקות היא הצליחה לערער את טראמפ, וגם לעורר אותו מהעייפת שבה התחיל את הערב. היא לגלגה עליו שהוא רוצה לבנות חומה עם מכסיקו, אבל בעצם השתפן אחרי שנפגש עם הנשיא המכסיקני אנריקה פנייה נייטו, ואפילו לא העלה את נושא החומה בשיחה ביניהם. קלינטון בזה למחמאות שמרעיף טראמפ על נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, ואמרה שרוסיה עומדת מאחורי הפריצה למחשבי המפלגה הדמוקרטית כדי לעזור לטראמפ לנצח בבחירות. פוטין, לדברי קלינטון, רוצה "נשיא מריונטה", וטראמפ יהיה כזה עבורו אם ייבחר לנשיא.
טראמפ הטיח בקלינטון שהיא שקרנית, אמר שהיא מושחתת ושאסור היה לה להתמודד למשרת נשיא ארה"ב משום שהיא ביצעה עבירות חמורות בפרשת המיילים. המועמדת הדמוקרטית השתמשה בתגובה בנשק המתוחכם ביותר שניתן להשתמש בו מול אדם שמתחיל להשתולל ולצאת מדעתו. היא נותרה בשלה, לא נגררה לפרובוקציות, נעצה בו חִצים דקים ומורעלים על עברו. "כשטראמפ הנחה תוכנית טלוויזיה אני ישבתי בחדר המצב כשארה"ב חיסלה את אוסמה בן לאדן", היא גיחכה כשהוא הטיח בה שיש לה אמנם הרבה ניסיון בחיים הציבוריים אבל שמדובר בניסיון רע.
לא מתנצל
כששאלות המגיש עסקו בנושאי חוץ נשמע טראמפ לא ברור ולא מובן, ונראה היה כי יש לו מושג קלוש על מה שהוא מדבר כשהזכיר את הערים מוסול העיראקית וחלב הסורית.
קלינטון לבשה לעימות האחרון חליפה לבנה שהאירה את פניה והעניקה לה מראה של מי שמוכנה וראויה לקבל את הכתר. טראמפ הגיע לעימות כשפרשת ההאשמות על הטרדות מיניות מלווה אותו. הוא הדף את כל האשמות ואמר: "אני לא מכיר את המתלוננות, הכול בדמיון, בטח המטה של קלינטון שלח אותן או שהן סתם רצו כמה דקות של תהילה". הוא גם סיפר כי לא טרח להתנצל בפני אשתו מלניה משום שלא עשה שום דבר רע.
גם קלינטון הגיעה לעימות בלאס וגאס עם קופה לא קטנה של שרצים באמתחתה - פרשת המיילים והחשיפות של ויקיליקס שהציגו אותה באור שלילי. היא לא מעדה ולא התנצלה, היא התנהגה כמי שהפרשה מאחוריה. "ה-FBI חקר ומצא שאין סיבה להעמיד לדין", היא אמרה ועברה הלאה.
בבחירות הנוכחיות אמריקה נדרשת לבחור בין שני מועמדים שהיא אינה רוחשת להם חיבה יתרה. גם קלינטון וגם טראמפ מצטיירים בסקרי העומק ככאלה שהציבור לא אוהב אותם יתר על המידה, והרגשות השליליים כלפיהם עזים. אלא שקלינטון מציגה את קולה של התבונה ומביאה איתה את הניסיון והשפיות, והלילה בלאס וגאס נראה היה כי ברולטת הבחירות טראמפ הפסיד, לא רק בעימות עצמו אלא בכלל במרוץ לבית הלבן. וניכר היה שגם הוא הבין זאת. הוא כבר לא בא בסערה לבמה, לא נופף בראוותנות ויהירות שיש לו תכונות של ווינר.
לעתים הוא נראה כמי שקיבל מהלומה, לעתים כמי שמנסה בכוח להחזיר לעצמו את ההילה שהייתה לו בתחילת המרוץ. לפנות בוקר הוא נראה מגוהץ פחות, מאופר ברשלנות ובעיקר נטול אנרגיה. הוא אפילו לא נראה כועס כשקלינטון עמדה מולו כמי שבאה לחגיגה בחליפה לבנה.
טראמפ עמד במשך 90 דקות על הבמה ושידר לאומה כי הוא עומד בפני כיבוי מערכות. בשבועות האחרונים, אסיפות הבחירות שלו לא מלאות כפי שהיו בעבר, שפתו הרועמת כבר לא נשמעת כמו מנגינת ההיבריס. גם במטה שלו כבר מבינים שהפור נפל, אלא אם יתרחש נס או קטסטרופה אצל היריבה הדמוקרטית. אבל אצל טראמפ ההצגה תמיד נמשכת, גם אחרי העימות הזה, שהיה כמו מופע פרידה.
לפנייה לכתב/ת 
