המסע לפולין מהצד של ההורה המלווה
האם בני הנוער יודעים לכבד את המעמד או מתייחסים אל המסע כאל הפנינג חברותי? האם הם מספיק בוגרים כדי להבין את כל מה שרואים במחנות? יעל צמח-גרינשפון הצטרפה למשלחת של תלמידי כיתה י"ב וחזרה עם מסקנות ושאלה אחת חשובה
השמש בפולין זורחת על שדות ירוקים. ארבעה אוטובוסים עמוסים בתלמידי כיתות י"ב נוסעים לאורכה ולרוחבה לביקורים במקומות שבהם התרחשו הזוועות. חלק מהם משתתפים בקריוקי שירי ארץ ישראל, חלקם בודקים האם הפעם החיבור לאינטרנט יצליח, חלק מדברים על קניות, חלק מדברים על מחשבים, אמהות מחליפות מתכונים. מדי פעם נשמעים צחוקים מאחת הקבוצות ומישהו מעודד את זה שסיפר בדיחה בטפיחה על כתפו. האם כך נראה המסע לפולין?
השנה זכיתי להשתתף במסע לפולין עם תלמידי כיתה י"ב. מעבר לשיעור ההיסטוריה שהיה לי חשוב להשלים לאורך ולרוחב ובעיקר לעומק. רציתי מאוד לחוות יחד עם בני הנוער את התחושות שלהם, לנסות להבין מה קרה בשואה, אבל גם מה קורה עכשיו, בביקורים של בני הנוער. האם השמחה שולטת במחנות, או שהם יודעים לכבד את המקומות? האם מותר לצחוק, או שמדובר על שבוע של שקט ודכדוך בכל רגע נתון?
מותר לצחוק?
נראה שאלה שמתארים נערים משתוללים על קברות האחים, מחייכים וצוחקים מול מקל הסלפי בחדרי הגזים ומרגישים במסיבה בבורות הירי, לא היו שם באמת. במשלחת שאליה הצטרפתי לא ראיתי אירועים כאלו באופן בולט. כשהשוויתי עם חברות מערים אחרות התשובה היתה דומה. רובם המכריע של התלמידים היוצאים לפולין מתנהגים למופת, מכבדים את המעמד בכל מקום ובכל אתר ומעבר לזה – משתפים פעולה.
אחרי 40 שעות ההכנה, הכוללות ביקור ב"יד ושם" טרם המסע, הם יודעים בדיוק מה משמעות המסע ומתייחסים אליו בהתאם. מבטים עצובים, דמעות אמיתיות ושיתוף בכאב מהלב ממלאים את המסע בכל מקום שבו ביקרנו. לא ראיתי חיוכים ולא שמעתי צחוקים במקומות הזוועה. הופתעתי מהשאלות הסקרניות של הילדים שצמאו לדעת עוד ועוד איך זה קרה בדיוק.
הסיפורים על התנהגות לא הולמת חריגים. באופן טבעי המקרים החריגים מתפרסמים ומעוותים את התמונה הכללית. תלמידים בכיתה י"ב הם כבר לא ילדים, הם מבינים את החיים ומתייחסים באופן נכון במקום הנכון. אף אחד לא מצפה שבמהלך שבוע ימים משתתפי המסע יהיו מדוכדכים בכל דקה. אני בטוחה שגם משלחת של מבוגרים בלבד לאותם המקומות תכלול צחוקים של פורקן באוטובוס והנאה מארוחות המלון, למרות המראות הקשים והסיפורים המזעזעים.
ומעבר לכך, אנחנו רגילים לחייך אל המצלמה, זו הסיבה לכך שהנערים המצטלמים מחייכים אל המצלמה, לא מסיבות של זלזול וחוסר כבוד. גם אני מצאתי את עצמי מחייכת כשנעמדתי להצטלם מתוך הרגל, וברגע האחרון מחקתי את החיוך כדי שלא יהיה תיעוד לכך. רק במחשבה שנייה זה נראה לי מלאכותי מדי.
האם המסע לפולין הפך לעסק כלכלי משגשג?
נקודת מחלוקת נוספת שעולה בקרב ההורים המתלבטים האם לשלוח את הילדים למסע לפולין קשורה לחוסר הרצון שלהם לממן את הפולנים. אני מודעת לדעות חבריי הרבים שסבורים שהמשלחות לפולין הן עסק כלכלי משגשג של חברות ישראליות התורמות הון תועפות לתיירות בפולין. רבים מחבריי ההורים מתנגדים לשלוח את ילדיהם למסע, כדי לא לשתף פעולה עם פיתוח ענף התיירות בפולין.
אין לי ספק שענף התיירות של פולין מפותח בין היתר בזכות המשלחות הרבות הללו, אבל לדעתי אין מחיר לשיעור ההיסטוריה החשוב הזה, להבנה העמוקה של מה שקרה כאן עבור כל אחד ואחד מאלו שיוצאים, ילדים והורים כאחד, אין מחיר לתועלת הרבה לעתיד של ילדינו ושל כל הילדים בעולם שמגיעים ללמוד על אדמת פולין. לא הפריע לי כלל שהשיעור החשוב הזה מממן את הפולנים.
למה באמת חשוב להשתתף במסע לפולין?
במשך יותר מ-40 שנות חיי השתתפתי בטקסי יום השואה, למדתי את פרק ההיסטוריה הזה מזוויות רבות, קראתי עשרות ספרים על התקופה וצפיתי בסרטים רבים שעסקו בנושא. אבל רק כשעמדתי על אדמת פולין ושמעתי את הסיפורים הנקודתיים שאירעו בדיוק באותו המקום, הרגשתי שאני מתחילה להבין מה באמת קרה כאן.
רק כשהקשבתי מרותקת להסברים המפורטים של חנוך מנחה, המדריך האולטימטיבי, שתיבל את דבריו בתבונה וברגישות, בליווי תמונות להמחשה, רק אז יכולתי לדמיין איך התנהלו הדברים. רק כשהדגים מול הדגם הקטן המוצב בתוך מחנה ההשמדה אושוויץ מניין ירדו הקורבנות ברכבות, לאן בדיוק פסעו ואיך יצאו כעבור חצי שעה בצורת אפר מהארובה הניצבת במרחק חמישה מטרים מהמקום שאליו נכנסו – רק אז התחלתי לקלוט את המסה האדירה של הכמות - 2000 איש בחצי שעה. הכפלתי בראש כפולות של 2000 איש מדי חצי שעה ועדיין הייתי רחוקה מלהגיע למספר האיום - 6 מיליון.
המסע לפולין העניק לי פרספקטיבה רחבה על הקורבנות ברחבי אירופה ואף מעבר לה, עד מרוקו! הקשבנו לסיפורים על ישובים רחוקים באיי יוון שבהם גרו שלושה יהודים, אליהם התעקשו הגרמנים להגיע כחלק מהמטרה האכזרית להשמיד בכל מחיר את כל מי שאינו מגזע הארי עד האחרון. סיפורים על הפולנים נשזרו בסיפורים הרבים ששמענו לא רק כחסידי אומות העולם, אלא כקורבנות של החיה הנאצית בדיוק כמו היהודים. זה פרק הסטוריה שחשוב לדעת עד הפרטים, כמו שמקבלים אותם במסגרת המשלחת.
למה במשלחת?
המסע עם המשלחת מקיף מכל הכיוונים את הנושא, מלמד ומעשיר ונותן פרספקטיבה רחבה בשבוע מרוכז של ביקורים, סיפורים, סרטים, תמונות, צילומים, שיחות ועדויות. אין יותר מרגש מלצעוד בדממה זועקת אל תוך היער, במסלול שצעדו ביום אחד 870 אלף תושבי העיירה טיקוצ'ין אל בור המוות במעבה היער, בלי שאף אחד יראה.
אין יותר מרגש מלעמוד על הריסות צריף מספר 21 במחנה ההשמדה בירקנאו ולשמוע מפי תלמיד כיתה י"ב1, את סיפור הגבורה של חנה, ניצולת שואה, שהוא קרוי על שמה. אין יותר מרגש מלצפות במדריך שהביא חול מאזור ירושלים, איחסן אותו בקופת צדקה של הקרן הקיימת לישראל וכתב באמצעותו "עם ישראל חי" על האפר שפוזר מתחת לארובת תאי הגזים באושוויץ. אין יותר סוחט דמעות מלשמוע את כאבה העמוק של המורה לאנגלית שגדלה ללא משפחה, והבינה את המשמעות של סבא וסבתא, דוד ודודה ובני דודים רק כשהיא גידלה ילדים. אין יותר מרגש מלצפות בבני הנוער מקריאים בדמעות את השירים שכתבו, מניפים בגאווה את דגל ישראל ושרים את התקווה שלנו במקום שבו נספו יהודים רבים בפולין.
איך ממשיכים הלאה?
אני חשה שהמשתתפים יזכרו תמיד שנשבעו לספר ולהעביר הלאה את מה ששמעו ומה שראו בפולין. יש ערך חשוב לדגש שנתנו המדריכים למחשבה לעתיד – לנסות להבין איך זה קרה כדי שלא יקרה שוב. שמענו מפי המדריכים סיפורים הממחישים איך היה קל לגרמנים להיסחף אל תוך המטרה להשמיד ולעקור, איך ייתכן שהצוררים המשיכו לקיים חיים רגילים כאילו שום דבר לא קורה סביבם, איך ייתכן שאנשים בשר ודם הרכיבו משקפיים ורודים כדי לא לראות את הרוע שיצרו במו ידיהם.
אבל מה עם כל אלו שלא היו בפולין? איך באמת דואגים לתיעוד מושלם ומרוכז של כל מה שקרה עבור הדורות הבאים? אני בוחרת לסיים הפעם בשאלה גדולה – איך ייתכן שהמידע הרב, הראיות וההוכחות לזוועות, התמונות והצילומים מתקופת השואה לא מרוכזים במקום אחד?
כיצד אפשרי שבעידן האינטרנט לא רוכז כל המידע הקיים תחת קורת גג אחד?! איך נושא כל כך חשוב לא מקבל את הבמה הראויה? שאלה למחשבה. אני מקווה שגם כאן התשובה קשורה לדור העתיד שאחראי להעביר את זה הלאה.
יעל צמח-גרינשפון, פורטל "את זה" - העשרה ערכית לילדים
לפנייה לכתב/ת 
